הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' נובמבר 03, 2022 12:57 pm
א.
לכאורה יש לדון בזה מצד מה שלא נזכרה ציצית במשנה פאה א, א "אלו דברים שאין להם שיעור", שמבואר בירושלמי שם שהמנוים במשנה הם אלו שאין להם שיעור לא למעלה ולא למטה והוא מוסיף עליהן ויש בהוספתו מצוה. וציצית אין לה שיעור [בזמן לבישתה] למטה ולמעלה, ולא נזכרה במשנה, ומשמע מזה שאין בהוספתה מצוה, אלא אותה מצוה בידו בין לובש זמן מועט בין לובש זמן מרובה. [עצם הרעיון למנות במשנה דברים שאין להם שיעור לא בגודל אלא בזמן קיום המצוה, לקוח מראיון לשיטת רבי יוחנן ואולי גם מתלמוד תורה].
ב.
ואולי מה שצריך ללבשה לפחות זמן הילוך ד' אמות הוי שיעור למטה. [ראיתי נידון האם השיעור של הילוך ד"א בציצית הוא לעיכובא. ומה בכלל מקורו. ומשמעות הפוסקים שהוא לעיכובא. ויעויין שבת קיח, ב וברש"י שם לגבי לילך ד"א בלי ציצית. ובדעת נוטה ח"ב עמוד יד תשובה יד בהערות, ושם עמוד מ תשובה סט כתב ששיעור הילוך ד"א הוא מסברא דאין עיטוף פחות מד"א].
ג.
אמנם איכא תנא בירושלמי דס"ל שנמנים במשנה גם דברים שיש להם שיעור למטה, כמו פאה לשיטתו [וראה תוס' חגיגה ז, א ד"ה כסבורין], ומצינו שהקשה הטורי אבן [חגיגה שם] מדוע לא נמנו במשנה ציצית ולולב מצד שיעור הגודל שלהם, שיש להם שיעור למטה אבל לא למעלה [מנחות מב, א], ותירץ משום שאין בתוספתו מצוה [וזה לשונו: "דהני אם מוסיף על שיעורן ועושה ציצית ולולב גדולים יותר משיעור מצוותן, אין בעשייתן מצוה ואין מקבלין שכר על זה יותר מכי עשה כשיעורן"]. וביאר בשו"ת חלק לוי [פולאק, סימן טז] שקושיית הטו"א היא לפי אותו מ"ד בירושלמי, שרק לשיטתו קשה כן. ומעתה, הלוא לאותו מ"ד יקשה שוב מדוע לא נמנית במשנה ציצית, דאף אי נימא שיש לה שיעור למטה כדי הילוך ד"א, אבל אין לה שיעור למעלה. ונצטרך לתרץ כמו הטו"א, שאין בתוספת הלבישה מצוה.
ובגוף דברי הטורי אבן, דבריו הם לכאורה דלא כמו שכתב המג"א בהלכות חנוכה תרע"ב סק"ג שיש הידור מצוה ונוי בלולב ארוך. ותירץ החלק לוי [שם] את המג"א מקושיית הטו"א, שהמשנה מונה רק דברים שיש בתוספתן מצוה גמורה, ולא הידור מצוה. וכמו פאה שבריבוי שיעור הפאה אין הפאה מהודרת ונאה יותר אלא שיש בזה יותר קיום של גוף המצוה [א"ה: לא הבנתי למה לא נאמר שמתנה מרובה יותר לעניים הוי הידור מצוה במתנה. וכי כל הידור הוא רק בנוי?]. ולדבריו נמצא שאם באנו להוכיח לגבי לבישת ציצית זמן מרובה ממה שלא נמנה במשנה פאה, יהיה תלוי הגדר שהוכח מכאן במג"א ובטו"א. דלמג"א י"ל שעכ"פ הידור מצוה יש בזה, ורק שאין בזה ריבוי בקיום גוף המצוה. אבל לטורי אבן [שלפי החלק לוי סובר שגם הידור מצוה נחשב לגבי המשנה כתוספת המצוה] יהיה מוכח מכאן שאפילו הידור מצוה אין בזה.
אמנם בארחות הלכה להליכות שלמה [מועדי השנה עמוד קיז] טענו שאין שום מחלוקת בין הטו"א למג"א, וגם כוונת הטו"א היא [כמו שכתב החלק לוי בדעת המג"א] שאין בתוספת האורך של הלולב מצוה גמורה [וכמו שיש בתוספת לימוד תורה ריבוי בגוף המצוה, וכן בגמילות חסדים (וצדקה, רק שלצדקה יש שיעור למעלה עד חומש)], אבל לא חָלַק שיש בזה הידור מצוה [א"ה: צ"ע אם מתאים לפרש כן במה שכתב שאין בזה ריבוי שכר]. אלא שבמה שאין בכך מצוה גמורה כבר ניחא ליה מהמשנה בפאה.
ועכ"פ נמצא שלומר שיש קיום מצות ציצית עצמה בתוספת לבישה - בזה תהיה לכולי עלמא הוכחת הטורי אבן יציבה וקיימת, מזה שלא נמנתה מצות ציצית במשנה פאה - אף לאותו תנא דס"ל שנמנים במשנה דברים שיש להם שיעור למטה ורק אין להם למעלה.
אמנם, מה שכתבו החלק לוי והארחות הלכה, שתוספת בהידור אינה נמנית במשנה, אלא רק תוספת בגוף המצוה, כן הוא לשון השנות אליהו שם בפירוש הקצר: "וכל שמרבה ליתן/בראיה - יש בריבוי מצוה יותר". אמנם בשנות אליהו שם בפירוש הארוך נקט [שוב ושוב] את הלשון "כל המרבה הרי זה משובח", שלכאורה הוא גדר אחר לגמרי, שמצינו אותו בהידור ולא בתוספת קיום, וצ"ע. ואם לדעת השנו"א בפירוש הארוך נמנה במשנה גם מה שיש בתוספתו הידור מצוה, א"כ תחזור הראיה לגבי ציצית מאותו התנא דס"ל שנמנה במצוה גם מה שיש לו שיעור למטה, ותהיה מזה ראיה שאין בלבישה ממושכת אפילו הידור מצוה. [אא"כ נאמר שאין לדמות תנא לתנא, ותנא זה יסבור שכלל המשנה הוא רק מה שיש בתוספתו מצוה גמורה, וכל דברי השנו"א היא למאי דקיי"ל (וכפי שכותב שם מיד) שכלל המשנה הוא רק שמה שאין לו שיעור גם למטה].
ד.
עוד יש לומר שציצית יש לה שיעור למעלה כי לילה אינו זמן ציצית. משא"כ תלמוד תורה, וכן ראיון - הנכנס בלילה לעזרה מקיים מצות ראיה, אף שאינו זמן קרבן [טורי אבן חגיגה ב, א. ז, א. ר"א וייס הביא שחקר בזה המנחת חינוך וכמדומה שלא הכריע, ור"א וייס דן שם שמקיימים את המצוה בלילה]. ויש לפלפל.
ה.
ולגבי ראיון הנזכר במשנה, לשיטת רבי יוחנן [חגיגה ז] הכוונה לראיית פנים בעזרה, והיינו [כך משמע שם וכך פירשו המפרשים] שיכול להיכנס פעם אחת ויכול להיכנס כמה פעמים שירצה, ולא אמר שהכל באותה ראיה דהיינו שיכול לקיים בשהיה של רגע אחד ויכול לשהות שם הרבה זמן. והטעם יתכן ג"כ מתרי טעמי הנ"ל או אחד מהם: א. שבכה"ג אין בתוספתו מצוה ולא יימנה במשנה. [ואולי אף כללא הוא בכל מצוות כה"ג, שריבוי זמן אינו מוסיף בקיום המצוה]. ב. שיש לו שיעור למטה, כפי שראיתי אומרים שצריך לשהות שם שיעור השתחויה [ראה שבועות טז, ב, ובלשון התפילה 'ושם נעלה ונראה ונשתחוה'].
אמנם בשנות אליהו פאה א, א בפירוש הקצר מפורש שיוצא בראיית פנים "רגע אחת", ובאמת פירש [כך משמע שם] שזו הכוונה במשנה "הראיון", דהיינו שברגע אחד יוצא יד"ח, וכל המרבה [לשהות שם] הרי זה משובח, לכן יש בתוספתו מצוה.
אמנם בפירוש הארוך משמע [אבל איני בטוח בזה] שהכוונה כדברי המפרשים שיוצא בראיה [פעם] אחת וכל המרבה [בראיות נוספות] הרי זה משובח.
ו.
ואולי יש ללמוד מכאן שעצם הדבר למנות במשנה "דברים שאין להם שיעור משך זמן" הוא שנוי במחלוקת. דיש לומר שהמשנה מדברת רק על שיעורי כמות [החומר או הפעמים] או גודל או שווי, ובתלמוד תורה עיין בשנות אליהו שם בפירוש הארוך דיש להבין ממנו שגדר המצוה אינו הזמן אלא המילים שלומד, עיי"ש.
ועכ"פ לדברי השנות אליהו בפירוש הקצר לגבי ראיון, מצינו שנכלל במשנה גם דברים שאין להם שיעור במשך זמן, ועכ"ז לבישת ציצית לא נמנית שם, וכאמור - יש לומר כי יש לה שיעור למטה הילוך ד"א [ושאני בזה מראיון לשיטת השנו"א שם], ויש לומר כי אין בתוספתה מצוה [משא"כ ראיון, ויש לפלפל מה החילוק ביניהם בזה], ובזה שוב יש לדון האם הכוונה שאין בתוספתה קיום מצוה או אפילו הידור מצוה.
ז.
ועדיין צ"ע מדוע לא נזכרה ציצית במשנה, לכה"פ כגוונא דרבי יוחנן, דהיינו מצד שיכול ללבשה כמה פעמים ביום ומקיים בזה מצוה בכל פעם. וכן שאר מצוות כיו"ב. וצ"ת.
נכתב שלא בתלמוד ועיון כה"צ! אלא לעורר המעיינים.