פורום אוצר החכמה

שו"ע סי' פז - מותר לקרות ק"ש בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט, כיון שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע"ט, וכן אם כפה עליהם כלי אף על פי שהם עמו בבית, הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדו.

ובמשנה ברורה - אפילו יש קצת אויר בין הכלי לקרקע כגון שבולט קצת מצד א' כל שהוא פחות מג"ט אמרינן לבוד והוי כמכוסה אבל אם הכלי פתוח למעלה אפילו פחות מג' אסור.
וכך מבואר גם בסי' עו ס"ב, שצואה בגומא אוסרת אף שהגומא אינה רחבה יותר מג"ט.

וצ"ע למה כשהכלי פתוח מלמעלה ל"ש בזה לבוד? האם יש כאן כלל חדש שבאופן שאין גיפופי וכד' ל"ש לבוד?
מתחילה חשבתי עפ"ד הריטב"א בעירובין שבעור האסלא ל"א לבוד כי אינו מיועד להיסתם. אבל זה לא מיישב את הגומא הנ"ל.
וראה עוד בחזו"א או"ח נב,ט ענין דומה לגבי תוספת על אהל עראי, וצ"ע.

עוד י"ל להסוברים דבאיכא הפסק ל"א לבוד, א"כ זה מגרע את הלבוד לאורך כל הכלי כל זמן שאין גיפופין.
וכעת ראיתי בס' קדושת מחנה כהלכתה (ליברמן) עמוד ס-סא שביאר הענין באופ"א עי"ש.