פורום אוצר החכמה

פסחים נו,א - דאמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי.

טור או"ח סי' תריט - ונוהגין באשכנז לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וסמך לדבר במדרש ואלה הדברים רבה בפרשת ואתחנן כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והורידו לישראל למה הדבר דומה לאדם שגנב הורמין פי' חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנו לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך לכן כל השנה אומרים אותו בלחש ובי"ה אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנו כמלאכים.


ז"ל נפש החיים ש"ג פי"א - ובזה יובן מאמרם ז"ל (פסחים נ"א א') בענין השבח בשכ"מ ל"ו ביחוד ק"ש שהתקינו שיאמרוהו בחשאי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' התחילו עבדיה להביא לה בחשאי. ולכאורה יפלא משלם ז"ל הלא שבח גדול הוא: ועפ"י פשוט י"ל דלפי האמת אינו שבח כלל. כמו האם יחשב לשבח למלך ב"ו לומר שהוא מולך על רבי רבבות נמלים ויתושים. והמה מקבלים עליהם עול מלכותו ברצון כ"ש וק"ו אין ערך כלל שהוא יתב' אשר אין ערוך לקדושתו ועוצם אחדותו הפשוט וכל העולמו' כלא חשיבין קמי'. ודאי באמת אינו שבח כלל שנשבחהו יתב' שהוא ברוך ומפואר בכבוד מלכותו על עולמות נבראים שכולם שפלים ולא חשיבין קמי' כלל. רק שהוא יתב' במקום גדולתו תמצא ענותנותו שגזרה רצונו לקבלו מאתנו לשבח. לזאת המשילוהו ז"ל לציקי קדרה. והתקינו שעכ"פ לא נאמרהו אלא בחשאי:
ולפ"ד הנ"ל י"ל פנימיות כוונתם ז"ל היינו שאחר שיחדנוהו בפסוק שמע שהוא רק אחד אחדות פשוט ואין עוד מלבדו כלל וכל העולמות הם כאלו אינם במציאות כלל. איך נשבחהו אח"ז שהוא מבורך בכבוד מלכותו על עולמות. שגם העולמות ישנם במציאות והוא יתב' המולך עליהם. ואינו נחשב לשבח נגד עוצם יחוד פסוק שמע. אלא שגזרה רצונו יתב' שאעפ"כ נשבחהו בזה השבח. מחמת שכן הוא הענין מצד השגתנו והנהגתנו עפ"י יסודות וחקי תו"הק שנבנו כולם ע"פ זה הבחי' כמש"ל לזאת נאמרוהו בחשאי:
ושם בפי"ד כ' עוד - והוא ג"כ אחד מהטעמים. מה שיעקב אבינו ע"ה אמ' בשכמל"ו ומשרע"ה לא אמרו כמאמרם ז"ל (פסחים נ"ו א) כי ענין שבח בשכמל"ו משמע שיש ג"כ מציאות כחות ועולמות וכמש"ל פי"א ע"ש. ולכן אמרו יעקב אבינו ע"ה שהוא כפי מדרגתו וכנ"ל. אמנם מדרגת והשגת משרע"ה כפי שביארנו הוא ג"כ עצם ענין היחוד דתיבת אחד דק"ש כפי שנתבא' שם לכן הוא לא אמר בשכמל"ו ביחודו ית"ש:


וצ"ע אי הוי שבח גדול שאין לנו רשות לאומרו כי אם ביוהכ"פ, או שאינו נחשב כשבח כ"כ אלא כציקי קדירה.

עוד ראיתי מי שנוהג בהשחוואה ביוהכ"פ באמירת והכהנים וכו' לומר בשכמל"ו בלחישה, וצ"ע מאי שנא מקרי"ש דאמרי' בקול רם ביוהכ"פ.

כאן ראיתי הרבה מקורות לנושא, אבל עדיין לא תורץ השאלה הנ"ל לכאו'.

מטה משה -
וש"ץ מברך שהחיינו בלא כוס, ואחר כך מתחילין ברכו. ונוהגים לומר בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וסמך לדבר ממדרש אלה הדברים רבה בפרשת ואתחנן (פ"ב, לו) כשעלה משה לרקיע, שמע למלאכי השרת שהיו מקלסים להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והורידה לישראל. למה הדבר דומה לאדם שגנב הומו"ן [פירוש חפץ] מתוך פלטרין של מלך ותיקן לאשתו, ואמר לה אל תתקשטי בה אלא בצינעא בתוך ביתו. לכן כל השנה כולה אומר אותה בלחש, וביום הכפורים אומר אותה בפרהסיא, לפי שאנו כמלאכי השרת, כן כתב האורח חיים בסימן תרי"ט. ואומר אני התינח לההוא מדרש, אך לפי מה דאיתא בפסחים בפרק מקום שנהגו (נו א) כשקרא יעקב לבניו בקש לגלות להם את הקץ, נסתלקה ממנה שכינה. אמר שמא יש בכם שאינו הגון, פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואמרינן נמי התם היכי נעביד, נימריה לא אמריה משה, לא נימריה הא אמריה יעקב, תקנו לומר אותו בחשאי. ולפי זה למה אמרינן אותו בקול רם ביום הכפורים.
ונראה לי שבכל השנה אין מייחדים השם כולם בלבב שלם, ושמא ימצא אחד שאינו מייחד בכל לבבו, ונמצא כל העדות בטלה, כי כל העדות שנמצא בהן קרוב או פסול כל העדות בטלה (סנהדרין ט א). לכן תקנו לומר בחשאי, דאז מי שאין לבו שלם לייחד את ה' בלבבו אז הוא שותק ואינו בכלל העדות. אבל אם יאמר בקול רם, אז מחמת בושה על כרחו יאמר בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו, ואז הוא פסול גמור והוי כל העדות בטל. אבל ביום הכפורים עם ה' אלה כולם כאחד עונים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכל לבבם, נכון לאמרו בקול רם, כי כל ייחוד ראוי לאומרו בקול רם כדכתבתי לעיל סי' תתי"ז, וגם לעורר הכוונה. וזהו כוונת המאמר נימריה כלומר בקול רם לא אמריה משה, מאחר דלא היו כולם בלבב שלם, ונמצא אחד מהם פסול, לא נימריה אמרו יעקב, לכך תקנו לאומרו בחשאי, וכן דרשתי ברבים.

תשובות והנהגות ב,מו - ...אגב הגר"ח מבריסק זצ"ל נהג לומר ביחידות תמיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, וכשנשאל ע"ז אמר שביחידות מותר לאומרו בקול רם, ומה שאמרו שמלאכים מתקנאים ולכן אומרים בלחש זהו רק כשאומרים כשירת המלאכים כדבר שבקדושה, וכמבואר בפייט יוה"כ סמוך ליוצר אור דברוך שם כבוד מלכותו כקדוש קדוש, אבל ביחידות אינו נאמר כדבר שבקדושה ולכן מותר לאומרו [וכן מוכח ב"מטה משה" הלכות יוה"כ דמותר לאומרו בקול רם ביחידות, דמפרש שכל השנה אסור לאומרן בקול רם משום חשש שאחד מן הציבור לא מתכוון בכוונה גמורה לכוונת בשכמל"ו וחשיב נמצא אחד מהן קו"פ דעדותן בטילה, אבל ביוה"כ אין חשש שאחד אינו מתכוון, ומוכח מדבריו גם כן שרק בציבור אסור לאומרו בקול רם] (מרשימת הגר"מ שורקין שליט"א).