הוגה בתלמודו כתב:סיימתי לא מזמן לאחר 4 חודשים סימן שי"ד בטור שו"ע משנ"ב ערוה"ש הגרשז"א לבוש ועוד ועוד בעיון רב הבעיה כשאני מתחיל לחזור חזרה לסעיפים ראשונים שלמדתי מזמן אני בקושי זוכר
אשמח לשיטות לזכור היטב ההלכות
אני יודע שיטה. גיליתי אותה אחרי חיפוש מפרך (מאוד) במשך שנים (ארוכות).
לצערי, החלק העיקרי בשיטה הוא חזרות. ב"ה אכשר דרא, וחזרות, נו, זאת מילה גסה אצלנו. על כן כל המגלה שיטה זו משתקין אותו בנזיפה, ומסובבין אצבע על הרקה מאחורי גבו, ואי אפשר לגלות אותה אלא למי שמחפש דרכים לזכור, וכמ"ש חוה"ל ג,ה בשם השכל שאיננו סובל מרירות התרופה אלא מי שהוא נכסף לבריאות.
אחרי שבדקתי וניסיתי את השיטה עם חברותא, וראיתי כמה היא נפלאה, ושהיא עוזרת גם להבנה ולגישמאק, ניסיתי להעלות את השיטה על הכתב, כדי לזכות אחרים, באופן שגם ישכנע אנשים שזה כדאי למרות שיש בזה חזרות, אבל הדברים התארכו והסתבכו, והם כוללים יסודות גדולים בדרכי הזכרון וההבנה והגישמאק, ואני כ"כ טרוד ואין לי פנאי לסדר את הדברים, ובינתיים גנוזות עמדי טיוטות שאינן הגונות שאעלה אותן כאן. אך אכתוב את תמצית הדברים מחד, ואנסה שלא יהיה יבש מאידך.
תגיד, למה אנחנו צריכים לחפש שיטות? למה צריך להמציא את הגלגל מחדש? עם שלומד יותר משלשת אלפים שנה, אין לו שיטות כבר? למה לא כתובה דרך בהלכות ת"ת?
ובכן הט אזנך ושמע כמה מילים שכתובות בהלכות ת"ת: "יקרא בעיתים מזומנים כדי שלא ישכח דבר" (רמב"ם ת"ת א,יב ושו"ע יו"ד רמו,ד). הרי לנו דברים מפורשים שחור על גבי לבן: כדי לא לשכוח דבר צריך לקרוא בעיתים מזומנים! מה צריך יותר מזה? בעיתים מזומנים. זה הכל.
רק צריך להבין דבר אחד קטן, מה זה "עיתים מזומנים"? זה לא מסובך, "עת" זה זמן. ו"מזומן" זה קבוע מראש (כמו "הזמנה מילתא"). כלומר צריך לקבוע זמנים לחזרה. (כאן יש מקום להאריך שיש תרי גווני של חזרות שהוזכרו בש"ס, לפי פעמים ולפי זמנים, ויש להן מטרות שונות, אך לא אאריך. רק אסיק בקצרה שהזכרון תלוי בהרבה גורמים, אבל מספיק לנו לשלוט על התדירות של החזרות בשביל לזכור).
אבל עדיין הדברים סתומים. איך יודעים מתי לחזור? ובכן, אמנם כאן בהל' ת"ת זה לא מבואר, אבל יש עקרון שמבואר בהלכות שחיטה. יסד לנו המהר''י (הו''ד בדרכ''מ יו''ד א,ה ובדברי חמודות חולין א,ח ובשא''ס) שיש לכל שוחט כשמתחיל לשחוט לחזור הלכות שחיטות בכל יום פ''א, וכן יעשה ל' יום. ואח''כ כל חודש פ''א, וכן יעשה שנה תמימה. ואח''כ כל תקופה פ''א כל ימיו. זה כמובן לא פרקטי לנו, וגם המהר"י לא אמר לעשות את זה בכהת"כ, אבל בוא נסתכל על ההגיון שבזה:
הסדר הזה הוא דבר שהיה עושה אותו כל שוחט מאליו באופן טבעי אם הוא היה מאוד יר"ש. דמיין נערוויסט מופלג שמתחיל להיות שוחט: בתחילה מרוב פחד להאכיל טרפות הוא היה חוזר על ההלכות כל זמן קצר, כל יום - למשל. אחרי זמן (נגיד חודש) הוא היה בטוח יותר בזכרון שלו ולא היה רואה טעם לחזור כל יום, אז היה חוזר כל יותר זמן (כל חודש, נגיד), כעבור זמן מה (למשל שנה) הוא היה בטוח עוד יותר בזכרון שלו ולא היה רואה טעם לחזור בכזו תדירות, אז היה חוזר כל יותר זמן (כגון תקופה). החידוש של הפוסקים הוא רק שלא סמכו על היר"ש של השוחטים וקצבו להם זמן, אבל לא עצם ההגדלה של הזמן.
העקרון שלמדנו מזה הוא שצריך לזמן את עת הקריאה לפי כמה שאתה בטוח בזכרון שלך, וזה גדל עם הזמן. ובמחשבה שניה, זה כ"כ פשוט עד שזה לא צריך מקורות.
ועדיין עדיין עדיין איך יודעים מתי לחזור? מה, נתחיל לזרוק ניחושים: את הסעיף הזה אזכור חודש, ואת הס"ק הזה יומיים, ועכשיו שחזרתי, אזכור את הסימן שנה ושלושה שבועות ויומיים? הרי א"א לדעת מראש כמה זמן תזכור, וקשה לנהל את העתים המזומנים לכל דבר בנפרד אפילו ע"י רישום.
אז בוא נלמד מהמהר"י את הפטנט: כדאי לקבוע רשימה של הפלגות שגדלות והולכות, שתהיה זהה לכל מה שלומדים, לחלק מהדברים היא תצליח ולחלק היא תיכשל. אתה שומע? בחלק זה יכשל! למה? כי זה בסה"כ הימור!
נו, אז מה הרווחנו? גם קודם ידענו איך לשכוח. והיתה לנו דרך יותר פשוטה לזה.
אז בוא נעשה דבר הגיוני: העיתים המזומנים לא יהיו סתם קלוטים מן האויר, אלא נקבע אותם לפי התוצאות, כך: בשעת הלימוד שים לב האם אתה זוכר (וכמו שכתבת: "כשאני מתחיל לחזור חזרה לסעיפים ראשונים שלמדתי מזמן אני בקושי זוכר", הנך רואה שאתה יכול להעריך בשעת חזרה האם הדברים זכורים או לא). את מה שזכרת תעביר להפלגה הבאה (הגדולה יותר), מה ששכחת תחזיר להפלגה הקודמת (הקטנה יותר), ומה שאתה לא בטוח אם זכרת או שכחת תשאיר באותה הפלגה. וכך תגדיל את הסיכויים שההימור יצליח. פשוט פשוט פשוט, לא? וזה דבר קל, ל"צ לחשוב מתי לקבוע את החזרה הבאה, וקל לנהל רישום של זה.
נו, אבל עדיין השארתי אותך באוויר. איך קובעים את הרשימה של ההפלגות? בוא וראה לדוגמא את הרשימה שלי: 20 דק', 3 שעות (שזה גדול פי 9 מ20 דק'), יום (שזה פי 8 מ3 שעות), 6 ימים (פי 6 מיום), חודש (פי 5), 4 חודשים (פי 4), שנה (פי 3), שנתיים (פי 2), 3 שנים (פי 1.5), 4 שניום וכו' (זה גדל כל פעם בשנה). שים לב שמצד אחד הזמנים גדלים והולכים, אך מצד שני היחס ביניהם קטן והולך. מה ההגיון בזה? ההגיון הוא שבגלל שזה הימור, לכן כל פעם שאני מהמר על יותר, אני מקטין את הסיכון. כלומר אני לא קופץ להניח סוגיא בלי חזרות למשך 4 שנים, לפני שהצלחתי לזכור אותה במשך 3 שנים, לדוגמא.
אני לכשעצמי לא מתחיל את החזרות ב20 דק', אלא ביום, אבל אם זה נכשל אני צועד אחורה. אתה יכול להתחיל עם הרשימה הזאת, ואם היא לא מסתדרת לך להתאים אותה לזכרון שלך.
ומה קורה אם לא עומדים בהספק המדויק, אתה שואל? כלום. כי זה סתם הימור, אנחנו לא באמת יודעים כמה זמן תזכור כל דבר. ולכן אם כבר הגיע הזמן של ההפלגה הבאה, אני מעביר אליה את מה שלא הספקתי לחזור, כגון שאם לא הספקתי לחזור על משהו חזרה שבועית, אני מעביר אותו לחזרה השבועית הבאה, כי ספק אם הייתי זוכר את זה בחזרה השבועית שפספסתי.
הנה כך נראית רשימה לדוגמא:
ד תשרי או"ח שיד,ב-ה
ה תשרי...
א-ו תשרי ...
ז-יב תשרי ...
תשרי ...
תשרי-טבת תשפג ...
תשפב ...
תשפג ...
תשפב-תשפג (2) ...
תשפד-תשפה (2) ...
תשפה-תשפז (3) ...
ובדרך זו תוכל לזכור בקלות את תלמודך. ההבדל בין מי שלומד כך לבין מי שלומד בדרך הרגילה בימינו, הוא כמו ההבדל בין מי שמרכיב פאזל, למי שמסתכל על חתיכה של הפאזל, משליך אותה, ומסתכל על אחרת.
אבל שים לב, מי לידך יתקע שיש לך מספיק זמן לחזור כהוגן מחוץ לסדרים? ומה הטעם שהסדרים, שהם רוב שעות היום, יוקדשו רק ללימוד הראשון, וכל שאר החזרות, שהן הקיום של הלימוד, והלימוד העיקרי, יידחקו לזמני הפנאי, ולא ברור שיש מספיק פנאי. הן אנו מקדישים את כל חיינו לתורה, מה בצע ללמוד כסוס רודף במלחמה להחליף ידע ישן בידע חדש שנים ע"ג שנים ולצבור אך מעט מזעיר? ולהיות כקונה קרקע, וחורש ועודר, ומסקל, וזורע ומשקה ומנכש, ועושה כל מלאכות הצריכות לקרקע ולתבואה, ואינו קוצר, אלא עושה כן בשדה אחר שדה כל ימיו חייו ואינו נהנה מפירות עמלו?
אלא ודאי שהחזרות צריכות להיות בשעות הסדרים, ועל חשבון ההתקדמות! ומי יתן ותמצא מסגרת שתאפשר לך לעשות את זה.
ומ"מ כיון שלא ברור אם יש מספיק זמן, לכן צריך לסדר את הדברים בתוך ההפלגות לפי סדר אחיד, כגון סדר המסכתות והטוש"ע, ולחזור על קטע מכל הפלגה לסירוגין, כך שמה שמספיקים לחזור עליו - יחזרו עליו בזמנו