פורום אוצר החכמה

בדברי הרמב"ם הידועים בהל' גירושין
מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר, וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש הרי זה כשר, ואם הגוים מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט פסול. ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד גוים בין ביד ישראל, שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעו בית דין של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול, הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש, ואם הגוים אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט, אף על פי שאמר בגוים רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגוים אנסוהו אינו גט.

ראיתי שהעונג יו"ט בסי' קסז כתב ד"משמע דאפילו אם לא ידע כלל שעפ"י דין תורה חייב לגרשה ולא שמע דבר זה מב"ד של ישראל נמי מן התורה כשר. מטעם שכתב הר"מ ז"ל דאין כאן אונס כלל כיון שמחויב לעשות דבר זה מן התורה. שלא חילק הרמב"ם ז"ל בין אם ידע שעפ"י ד"ת מחויב לגרשה או לא. ובכל גוונא הוי גט".

האם יש שפירשו את דברי הרמב"ם כהסכמה בדיעבד, והיינו ודאי רק באופן שיודע שכך הוא הדין ע"פ התורה, או שדברי העונג יו"ט הנ"ל פשוטים ואין לנטות מהם?

מדברי המשך חכמה פ' יתרו על דברי הרמב"ם משמע שהכפייה מועילה לבטל את עצת היצר שמונע ממנו לקיים רצון ה',
וז"ל "כי רצון נפש הישראלי נוטה בטבע ובחפץ נמרץ פנימי לקיים מצות ה' רק עצת היצר תקפה עליו,מיד כשיוכה מכות אכזריות יוסר חפץ החומר ועושה המעשה שמגרש או מביא קרבן"