פורום אוצר החכמה

מותר לו לצאת ידי חובה בהבדלה זו? גם בברכת מאורי האש?

הרי מעיקר הדין מותר להבדיל מבעוד יום

לכאורה זה תלוי במידת ההכרעה שלו כר"ת.
ובפרט כיצד הוא ינהג בדברים שחייבים לנהוג בהם על-פי שורת הדין, כגון אם יוולד לו בן בפניא דמעלי שבתא בזמן שלפי ר"ת הוא יום גמור ולפי הגאונים הוא לילה גמור - מתי ימול אותו?

אם ימולנו ביום שישי, וכר"ת - הרי שהוא נוהג לגמרי כר"ת, ויכול לצאת ידי חובת הבדלה רק אם זהו זמן שגם לר"ת אפשר להבדיל בו, כגון שזה מפלג המנחה ולמעלה, ובשעת דחק גדולה בלבד, ולכאורה אינו יכול לקיים את הענין של ברכת הנר והבשמים בזמן זה (לא כתבתי "לצאת ידי חובה" כי אין בזה חובה, מלבד במוציו"כ, כמובא בפוסקים).
אם ימולנו בשבת, וכהגאונים - הרי שהוא סבור שעיקר הדין הוא כהגאונים, ולכן מסתמא יכול בשעת הדחק לסמוך עליהם, בפרט בדבר שאין בו שום חשש דאורייתא, ובפרט אם זה לאחר הפלג דר"ת.
ואם מספקא ליה, ולא ימולנו בעש"ק (שמא הלכה כהגאונים) ולא בש"ק (שמא הלכה כר"ת) אלא ידחה את הברית ליום ראשון - אז יש לדון האם יכול כאן לסמוך על הגאונים להקל בספק-דרבנן (שהרי הבדלה על הכוס - דרבנן, וי"א שכל הבדלה היא מדרבנן).

עזריאל ברגר כתב:לכאורה זה תלוי במידת ההכרעה שלו כר"ת.
ובפרט כיצד הוא ינהג בדברים שחייבים לנהוג בהם על-פי שורת הדין, כגון אם יוולד לו בן בפניא דמעלי שבתא בזמן שלפי ר"ת הוא יום גמור ולפי הגאונים הוא לילה גמור - מתי ימול אותו?

אם ימולנו ביום שישי, וכר"ת - הרי שהוא נוהג לגמרי כר"ת, ויכול לצאת ידי חובת הבדלה רק אם זהו זמן שגם לר"ת אפשר להבדיל בו, כגון שזה מפלג המנחה ולמעלה, ובשעת דחק גדולה בלבד, ולכאורה אינו יכול לקיים את הענין של ברכת הנר והבשמים בזמן זה (לא כתבתי "לצאת ידי חובה" כי אין בזה חובה, מלבד במוציו"כ, כמובא בפוסקים).
אם ימולנו בשבת, וכהגאונים - הרי שהוא סבור שעיקר הדין הוא כהגאונים, ולכן מסתמא יכול בשעת הדחק לסמוך עליהם, בפרט בדבר שאין בו שום חשש דאורייתא, ובפרט אם זה לאחר הפלג דר"ת.
ואם מספקא ליה, ולא ימולנו בעש"ק (שמא הלכה כהגאונים) ולא בש"ק (שמא הלכה כר"ת) אלא ידחה את הברית ליום ראשון - אז יש לדון האם יכול כאן לסמוך על הגאונים להקל בספק-דרבנן (שהרי הבדלה על הכוס - דרבנן, וי"א שכל הבדלה היא מדרבנן).

שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' ק"ד
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=436

עזריאל ברגר כתב:לכאורה זה תלוי במידת ההכרעה שלו כר"ת.
ובפרט כיצד הוא ינהג בדברים שחייבים לנהוג בהם על-פי שורת הדין, כגון אם יוולד לו בן בפניא דמעלי שבתא בזמן שלפי ר"ת הוא יום גמור ולפי הגאונים הוא לילה גמור - מתי ימול אותו?

אם ימולנו ביום שישי, וכר"ת - הרי שהוא נוהג לגמרי כר"ת, ויכול לצאת ידי חובת הבדלה רק אם זהו זמן שגם לר"ת אפשר להבדיל בו, כגון שזה מפלג המנחה ולמעלה, ובשעת דחק גדולה בלבד, ולכאורה אינו יכול לקיים את הענין של ברכת הנר והבשמים בזמן זה (לא כתבתי "לצאת ידי חובה" כי אין בזה חובה, מלבד במוציו"כ, כמובא בפוסקים).
....).

א. מי שמבדיל בזמן שהוא לילה לשיטת הגאונים לכאורה ברור שלר"ת זה כבר אחרי פלג המנחה
ב. בשלמא נר אני מבין שלא יכול אבל למה בשמים לא? (למיטב זכרוני בהלכה שנכתב שבשעה"ד אפשר להבדיל מפלג המנחה כתוב שלא יבר על הנר אבל איני זוכר שכתבו שלא בשמים).
ג. במוצאי יוה"כ יש חובה לברך על הנר?

עכשו ראיתי במשנ"ב דרשו על סי' רצג בסופו.
בהערה 15 הביאו שרשז"א התיר למי שנוהג כר"ת לצאת ממי שאינו נוהג כר"ת שמבדיל לפני זמן ר"ת (אמנם לא ביאר ב"דרשו" אם זה דווקא כשמחמיר מספק או גם מעיקר הדין).
בהערה 17 הביאו שהפמ"ג מסתפק לענין ברכת בשמים אם המבדיל מבע"י יברכנה מבע"י או במוצ"ש ושבמקום אחר כתב שיברך בעת ההבדלה

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:לכאורה זה תלוי במידת ההכרעה שלו כר"ת.
ובפרט כיצד הוא ינהג בדברים שחייבים לנהוג בהם על-פי שורת הדין, כגון אם יוולד לו בן בפניא דמעלי שבתא בזמן שלפי ר"ת הוא יום גמור ולפי הגאונים הוא לילה גמור - מתי ימול אותו?

אם ימולנו ביום שישי, וכר"ת - הרי שהוא נוהג לגמרי כר"ת, ויכול לצאת ידי חובת הבדלה רק אם זהו זמן שגם לר"ת אפשר להבדיל בו, כגון שזה מפלג המנחה ולמעלה, ובשעת דחק גדולה בלבד, ולכאורה אינו יכול לקיים את הענין של ברכת הנר והבשמים בזמן זה (לא כתבתי "לצאת ידי חובה" כי אין בזה חובה, מלבד במוציו"כ, כמובא בפוסקים).
....).

א. מי שמבדיל בזמן שהוא לילה לשיטת הגאונים לכאורה ברור שלר"ת זה כבר אחרי פלג המנחה
ב. בשלמא נר אני מבין שלא יכול אבל למה בשמים לא? (למיטב זכרוני בהלכה שנכתב שבשעה"ד אפשר להבדיל מפלג המנחה כתוב שלא יבר על הנר אבל איני זוכר שכתבו שלא בשמים).
ג. במוצאי יוה"כ יש חובה לברך על הנר?

א. נכון. אבל: 1. ייתכן שאותו אדם מבדיל לפני הזמן (כגון שמת לו מת, ומבדיל לפני שיחולו עליו דיני אונן), ולכן הדגשתי שדווקא אחרי הפלג. 2. העיקר היה שזה מותר רק בשעת דחק וכו' והמשך הדברים.
ב. כפי שכתבו לעיל, ויש סברא חזקה לומר שאי אפשר "להשיב את הנפש" שעוזבת עם יציאת השבת לפני שהשבת יצאה!
ג. ראה שו"ע סימן רחצ סעיף א, ומסתמא כך כתוב בעוד מקומות.

ב. כיוון שהוא מבדיל וכאילו מוציא את השבת יש סברא לברך על בשמים
ג. כתוב שבמוצאי יוה"כ יש אומרים שיש לחזר אחר נר במוציו"כ יותר מבמוצ"ש. לא כתוב שזו חובה וגם הצורך לחזר הוא רק דעת יש אומרים.

כדכד כתב:ב. כיוון שהוא מבדיל וכאילו מוציא את השבת יש סברא לברך על בשמים
ג. כתוב שבמוצאי יוה"כ יש אומרים שיש לחזר אחר נר במוציו"כ יותר מבמוצ"ש. לא כתוב שזו חובה וגם הצורך לחזר הוא רק דעת יש אומרים.

ב. אכן. הצגתי דעה אחת, ואתה הצגת את הדעה השניה.
ג. במוצ"ש רגיל - לכו"ע אין חובה. וזה היה עיקר דברי. ולגבי מוציו"כ לפי הדעה האומרת ש"יש לחזר עליו" היינו שזה סוג של חובה, לאפוקי נר של מוצ"ש שאין צורך לחזר עליו, כי אין בו חובה כלל (ואעפ"כ ישראל קדושים מהדרים ומחזרים אחרי נר ובשמים אף במוצ"ש, וטורחים למענם וכו', ומסתמא יש להמליץ גם על זה את מארז"ל (ברכות כ,ב) "וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה").