פורום אוצר החכמה

בגמרא (פסחים ע"ז. תענית כ"ט. שבועות י.) ראש חדש איקרי מועד כדאביי דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי.
ופירש רש"י ד"ה קרא עלי מועד. תמוז דשילוח מרגלים מלויי מליוה וכלו ארבעים דידהו בט' באב בפרק בתרא דתענית והוקבעה להם בו בכיה לדורות ויום עיבור החדש קרי מועד:
יש לעיין על מה ולמה מלויי מליוה דייקא חודש תמוז. (עיין בתוס' תענית דעשו אותו משלשים ימים כדי שיכלו המ' ימים בתשעה באב).
ועוד הלא לא קידשו את החודש במדבר ע"פ הראיה רק לפי חשבון כאיתא ברבנו בחיי (בא ט"ז, ג) וז"ל: וכתב רבינו חננאל: קביעות החודשים אינו אלא על פי החשבון לא על פי ראיית הלבנה, והראיה שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הענן מכסה אותם ביום ועמוד האש לילה ולא ראו בכולם שמש ביום ולא ירח בלילה, ומהיכן היו קובעים חודשים על פי ראיית הלבנה, אלא בוודאי עיקר המצווה בכתוב על פי החשבון, עכ"ל. וא"כ אם על פי חשבון היה תמוז מלא האיך מליוה.

אלא אפשר לחדש ולומר דהא המרגלים נשלחו ביום כ"ט לחודש סיון כמבואר בגמ' תענית (כ"ט.) תניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים, וכשבאו לארץ ושהו בה ארבעים יום, ע"כ ראו הלבנה בחידושה בארץ ישראל בחודש אב וראו הלבנה החדשה ביום ל"א לחודש תמוז, והלשון מלויי מליוה הכוונה להמרגלים עכ"פ הכשרים שבהם יהושע וכלב, דעד כאן לא קידשו את החודש במדבר ע"פ חשבון אלא משום שלא היה היכולת בידם משום דענני הכבוד כיסה את הלבנה, אבל המרגלים שבאו לארץ שפיר ראו הלבנה בחידושה בעליל, ומש"ה מלויי מליוה, ודו"ק.

א. א קלאץ קשיא: וכל בני ישראל שבמדבר לא ידעו מתי ראש חודש עד שחזרו המרגלים?!

ואם נאמר שהקריבו מוסף ראש-חודש במדבר (למרות שהציווי נאמר במפורש רק סמוך להסתלקות משה רבינו ע"ה) - מתי הקריבוהו באותם שני ראשי חודשים?

ושמא נודע להם בנבואה וכיו"ב (ובפרט שהיה זה לפני שנקבע הכלל ש"לא בשמים היא").

ב. לשונות דומות מצאנו בגמרא (שבת, בסוגיא דמתן-תורה) גם על חודשים אחרים (כגון אייר שבין יציאת מצרים למתן תורה לדעה אחת מג' הדעות במחלוקת התנאים שם), ושם לא שייך לתרץ שהמרגלים עיברו/חיסרו את החודש.

ישר כח על הערה
עיין ברמב"ם פ"ג מהל' קידוש החודש הל' ט"ז דמקדשין למפרע על אף שלא קרבו הקרבן מוסף במועדו

דרך אגב על הערה ב' שכתבת בתור ספק אם הקריבו מוסף ראש חודש במדבר, בוודאי הקריבו ומקרא מלא דיבר הכתוב ואת שעיר החטאת דרש דרש משה וזו הקריבו ביום ר"ח יום הקמת המשכן, וזו היתה שעיר ר"ח כמבואר בזבחים דף ק"א:
ועל הערה ג' דאייר שבין יציאת מצרים למתן תורה לדעה אחת מג' הדעות במחלוקת התנאים שם.
לא זכיתי להבין הראיה שלך דוודאי היתה הכל לפי חשבון ולפי דעה זו זו היתה אז לפי החשבון אייר מלא, ולא נתבאר שם דלפי חשבון היתה צריכה להיות חסר ומשום איזה סיבה מלאוהו ?

סייג לחכמה כתב:דרך אגב על הערה ב' שכתבת בתור ספק אם הקריבו מוסף ראש חודש במדבר, בוודאי הקריבו ומקרא מלא דיבר הכתוב ואת שעיר החטאת דרש דרש משה וזו הקריבו ביום ר"ח יום הקמת המשכן, וזו היתה שעיר ר"ח כמבואר בזבחים דף ק"א:
ועל הערה ג' דאייר שבין יציאת מצרים למתן תורה לדעה אחת מג' הדעות במחלוקת התנאים שם.
לא זכיתי להבין הראיה שלך דוודאי היתה הכל לפי חשבון ולפי דעה זו זו היתה אז לפי החשבון אייר מלא, ולא נתבאר שם דלפי חשבון היתה צריכה להיות חסר ומשום איזה סיבה מלאוהו ?

א. לגבי שעיר ר"ח - צודק.
ב. לגבי הראיה - באתי רק לומר ששם לא שייך לומר את הפשט'ל הזה שהיה חילוק בין המרגלים לשאר העם וכו'.

רעיון זו באמת נתחדש לי מדברי הערבי נחל (ח"ב דרוש ד') על הגמ' בבא בתרא דף קכ"א אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו', אלא חמשה עשר באב מאי היא יום שכלו בו מתי מדבר.
וברשב"ם ד"ה שכלו בו מתי מדבר. במדרש איכה יום שבטל בו החפר דאמר ר' לוי כל ערב תשעה באב היה כרוז יוצא הכל יצאו לחפור חפרין וישנין בהן ובשחרית הכרוז יוצא יבדלו החיים מן המתים והיו בודקין אותן ונמצאו ט"ו אלף ופרוטרוט חסרין בכל שנה וכך עשו מ' שנה יום לשנה יום לשנה הרי מ' שנה בשנה אחרונה עשו כן בדקו עצמן ונמצאו שלמים אמרו שמא טעינו בחשבון וכן בי' בו וכן בי"א וכן בי"ב וכן בי"ג ובי"ד עד דאיתמלי סיהרא כיון דאיתמלי סיהרא אמרו ביטל הקב"ה אותה גזירה קשה מעלינו ועשו משתה ושמחה ויו"ט.
וצריך עיון גדול האיך ידעו דלא טעו בחשבון על ידי שראו שנתמלא הלבנה הלא כשהיו ישראל במדבר לא היו בידם לראות את הלבנה כיון שהיו מוקפים בענני הכבוד, כדברי רבינו חננאל.
אלא היוצא מדבריו דהא איתא בגמ' תענית (ט.) דכשמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד אבל חזרו בזכות משה, ואימתי חזרו איתא ביערת דבש (ח"ב דרוש ד') וז"ל: דבא' לחודש אב בשנת מ' מת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, ואף שחזרו בזכות משה תיכף לא חזרו ובלי ספק שהיו נחסרים ל' יום ימי בכייתו וכמש"כ ששמע מלך ערד ובא להלחם בישראל ואילו תיכף חזרו אין תקוה למלחמתו, ומה ראה שבא להלחם, אלא ודאי שהיו איזה ימים שנסתלק הענן עכ"ל.
ולפי"ז מתורץ שפיר והחשבון היא הפלא ופלא ומדיוק, דהא אהרן הכהן מת א' לחודש אב ב' אלפים תפ"ז, והיא היתה בשנת הארבעים, דבשנה שלאחריה בחודש ניסן בשנת תפ"ח כבר עברו את הירדן ונסתלקו הענני הכבוד ולא חזרו עד לר"ח אלול, נמצא דדיקא באותה שנה ובאותה חודש היה שפיר בידם לראות את הלבנה כיון שלא היו הענני הכבוד, דלא חזרו עד לא' בחודש אלול, ודו"ק.