פורום אוצר החכמה

סנהדרין כב, א, דהיה למלך ס"ת תלוי בזרועו.
אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו

האם מותר היה לו לצאת עם ס"ת בזרועו בשבת?

לכאורה תלוי בזה
שבת (סג,א), לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת, רבי אליעזר אומר תכשיטים הם לו, וחכמים אומרים אינם אלא לגנאי שנאמר "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

מותר לצאת עם תכשיט.
ואכן הסתפקתי האם מוגדר כתכשיט, או שהוא חיוב הלכתי ואינו כתכשיט.

סוטה מא, א: "חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכ"ג נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים". וכתב הרמב"ם (חגיגה ג, ד): "והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה ישב". וכתב הגאון האדר"ת (זכר למקדש פ"ה אות ד): "תמוה קצת, דזה לא מצינו רק בקריאתו שהוא מפני כבוד הציבור, אבל לקבל הס"ת ודאי שגם המלך היה מקבלו מעומד, דהא צריך לעמוד מפני הס"ת כשהוא רואהו מלוא עיניו, כדקי"ל ביו"ד סי' רפ"ב ב', ולא מצינו קולא בכבוד ס"ת מפני כבוד מלך ישראל", עכ"ל ועיש"ע מה שפלפל בזה כדרכו.
ונראה דהנה בסנהדרין (כב, א) אמרי' דמלך נושא תמיד ס"ת בזרועו, "שתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו". (והאדר"ת עצמו הזכיר ס"ת זה בקונטרסו, בזכר למקדש פ"א סוף אות א, ובהערות דבר בעתו ו', ודן מדוע שיקרא בספר העזרה ולא בס"ת הפרטי שלו, עי"ש). נמצא אם כן שמלך אחז בס"ת פרטי משלו כל הזמן, וא"כ קי"ל (--) שהאוחז בס"ת בעצמו אינו עומד מפני ס"ת אחר, כפי שאנו נוהגים כשמוציאים ס"ת שני בר"ח ויו"ט וכו', היושב עם הס"ת הראשון אינו עומד בשעת הגבהת הס"ת השני. א"כ גם כה"ג לא יצטרך המלך לעמוד מפני ס"ת דהעזרה, כיון שאוחז בס"ת משלו.
אמנם צריך לבדוק בהלכה האם אינו חייב לעמוד, או חייב לשבת. דאם חייב לשבת, קשה כיצד שבחו חכמים את אגריפס שעמד וקיבל.

והנה במתני מגילה (ה, א) שכשמוצאי יו"ט דסוכות יוצא בשבת, מאחרין לקרוא פרשת המלך, ובירושלמי ביארו מפני הבימה או מפני התחינות, וברש"י מגילה שם ביאר דהוא מפני שא"א להביא הטף למקדש בשבת וברמב"ם פ"ג דחגיגה כתב טעם אחר, מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת.
ויל"ע האם מותר למלך לצאת בשבת עם ס"ת שעל זרועו, האם נחשב דרך מלבוש דידיה, וכבשבת (סא, א) גבי תפילין, "אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא - אינו חייב חטאת, מאי טעמא - דרך מלבוש עבידא". או דהוי כתכשיט. וא"נ דאסור לצאת בו בשבת, א"כ עלה לנו טעם נוסף לכך שאין לקרוא פרשת המלך בשבת, דהמלך אינו יכול לצאת בשבת עם ס"ת שלו למקדש.

ש. ספראי כתב:מותר לצאת עם תכשיט.
ואכן הסתפקתי האם מוגדר כתכשיט, או שהוא חיוב הלכתי ואינו כתכשיט.

מספרי 'חמדת חיים' (עמ' שז-שח) ממרן הגר"י זילברשטיין שליט"א:

בקו' מעט צרי מהגאון ר' יצחק יהודה מקוטנא ז"ל על הרמב"ם (פ"ז דס"ת ה"ב) הקשה דמדוע לא יכול לטלטל את דוד המלך אגב הספר תורה שהי' עמו שהרי במלך נאמר בפ' שופטים שצריך ללכת עם ס"ת כל ימי חייו.
ובשפתי צדיק פר' שופטים (אות כח) כתב די"ל דכיון דדוד המלך שמע מהקב"ה שיפטר בשבת קודש לא החזיק על עצמו הס"ת בש"ק ע"ש.
ובקו' חסדי אבות מהגאון ר' יצחק יהודה מקוטנא בסו"ס יבין דעת על יו"ד (סי' ה) בתשו' להגאון רמ"מ מפאביניץ ז"ל שהביא שהגאון מפאביניץ ז"ל רצה ליישב בקו' זו עפ"י הרמב"ם שכתב דבלילה לא היה המלך מחזיק את הס"ת ודלמא מת בלילה.
והגרי"י טרונק שאל עליו דהרי בזוה"ק מפורש שמת במנחה בשבת בין השמשות ולא בלילה ע"ש וגם אם מת בלילה יש לעיין בתירוץ זה די"ל דלגבי דוד המלך שלא ישן בלילה רק שינת עראי לא כתב הרמב"ם דבריו כאן ודו"ק.
אך צ"ע מדוע הלך למרחק ולא העיר מסוגיא דשבת כאן גופא דשלמה המלך אמר אבא מוטל בחמה וכו' ומבואר דהיה אז שמש ופשיטא שלא היה בלילה.

סייג לחכמה כתב:בקו' מעט צרי מהגאון ר' יצחק יהודה מקוטנא ז"ל על הרמב"ם (פ"ז דס"ת ה"ב) הקשה דמדוע לא יכול לטלטל את דוד המלך אגב הספר תורה שהי' עמו.

האם הספר תורה הזה מותר בטלטול, או שהוא טעון גניזה עם מותו של המלך?
[quote="סייג לחכמה"צ"ע מדוע הלך למרחק ולא העיר מסוגיא דשבת כאן גופא דשלמה המלך אמר אבא מוטל בחמה וכו' ומבואר דהיה אז שמש ופשיטא שלא היה בלילה.[/quote]את זה היה אפשר לתרץ, שמת בלילה, ואחר כך במשך היום (יום ארוך, של חג השבועות) היה מוטל בחמה.

ש. ספראי כתב:סנהדרין כב, א, דהיה למלך ס"ת תלוי בזרועו.
אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו
האם מותר היה לו לצאת עם ס"ת בזרועו בשבת?

אילת השחר - דברים פרק יז פסוק יח (פרשת שופטים):

יל"ע אם מותר למלך לצאת בשבת לרשות הרבים עם ס"ת זו, די"ל שזה נחשב כמלבושו (וכעין מש"כ בעירובין דף צ"ה לענין תפילין):

עיין גם שו"ת חקל יצחק סימן י"ח המדבר בזה.