פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב: (זה קשה לי בפרט על שכירות המעות של ריבית לדעת הרשב"א, כי שם הרי מלוה להוצאה נתנה, וזכות השימוש במעות כבר לא באה מכח המלווה-המשכיר בכלל, אבל קודם צריך להבין בכל שכירות כנ"ל).

עושה חדשות כתב:איך עובד החיוב על שכירות למ"ד מתחילה ועד סוף, והיינו שכל רגע ורגע בשכירות מחייב תמורה, ולכאו' הרי כיון שסיכמו על השכירות אז מעתה ועד ל' יום כל התשמישים הם בבעלות השוכר ולא המשכיר, ואין אחד מהם יכול לחזור בו, וא"כ שפיר אפשר לקצוץ מתחילה על הכל, או לקבוע שהחיובים יחולו בהדרגה, אבל איך אפשר לומר שכל רגע מחייב עוד ועוד.

וביאור הדבר נראה, דתשלומי שכירות אפשר בב' אופנים: א) לשלם בעד ההשתמשות, ובאופן זה אינה לשכירות אלא לבסוף או מתחלה ועד סוף. ב) אפשר לשלם בעד הקנין, כמו בלוקח מקח, דתיכף משזכה במקחו נתחייב לשלם, ומשו"ה כשמקדים לו שכרו אין כאן הלואה אלא תשלומי קנינו.

יא) ולדעת הרא"ה [לעיל אות ג'] דחיוב תשלומי שכירות הוא בשביל הקנין ולא בשביל ההשתמשות, קשה מהא דאמרינן אינה לשכירות אלא לבסוף או מתחלה ועד סוף. וצ"ל כמש"כ בקונטרס הספיקות כלל ז' [סעיף ה'] דהתם איירי בשכירות פועל, אבל שכירות קרקעות ומטלטלין מיד כשנגמר קנין השכירות נתחייב לשלם, כמו במקח, עיין שם טעמו דשכירות ליומא ממכר הוא.
מיהו מדברי הרמב"ם פי"ג ממכירה [הט"ו], נראה דגם בפועל שייך לומר שכירות ליומא ממכר הוא, דמה"ט כתב שם דאין אונאה לפועל משום דאין אונאה לעבדים, וכ"כ הרמ"ה פ' הספינה (פ"ז ע"א [סוף אות קי"ב]) עיין שם, ומ"מ אמרינן אינה לשכירות אלא לבסוף, וא"כ אין טעם לחלק בין שכירות פועל לשכירות בתים וקרקעות.
ומש"כ בקונטרס הספיקות שם ראיה משו"ת הרשב"א שהובא בבית יוסף (סי' שי"ב), נראה שלא ראה גוף התשובה אלא מה שהובא בב"י בקצרה. וז"ל הרשב"א ([ח"א] סי' אלף כ"ח): ראובן שהשכיר בית לשמעון, ומת שמעון אחר ג' חדשים שדר בבית, אם בנו יכול לומר לו, ביתך איני רוצה, ושכירות איני משלם אלא לפי חשבון שדר בו אבי. והשיב שהראב"ד פסק שהדין עם המשכיר, דכיון ששכר שמעון הבית, הרי הוא כמכר גמור, ונתחייב בדמים בין ידור בין לא ידור. ואף על גב דקיי"ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, מכל מקום אין השוכר רשאי לצאת משם בכל יום ויום ולחשוב עמו לשעות, אלא מחויב הוא שלא להניח ביתו לפני זה עד זמנו, ואפילו באמר לו טרח והביא דיורין אחרים, לאו כל כמיניה וכו' עכ"ל. הרי דגם בשכירות בתים שייכא הא דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. אלא שהדברים מחוסרין ביאור, דכיון שאינו יכול לחזור בו בתוך הזמן, על כרחך צ"ל שכבר נתחייב בשעת קנין, ואיך שייך לומר בזה ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, וצ"ע.