עקידת יצחק וכיבוד אב

[עושה חדשות]

אמר יצחק לאברהם אבוהי. מה נאה מדבחא דבנית לי אבא: בפריע פשוט ידך וסב סכינך עד דאנא מצלי קדם ריבוני: גלי אדרעך ואסור חרצך ותהוי כגבר דעביד שירוי לבריה: דין הוא יומא דיהוון אמרין אבא לא חס על בריה ובריה לא עכב...

זהו תחילתו של פיוט המובא במחזור ויטרי לאומרו קודם תרגום הדברה החמישית מתוך עשרת הדברות בקריאתם בחג השבועות.

ומתוך ההקשר מבואר לכאו' שהסכמתו של יצחק לעקידה שייכת במצוות כיבוד אב (ואם).

האם מצינו לזה מקור בחז"ל?

[צופה_ומביט]

בס"ד

תנא דבי אליהו רבה פרק כו:

כבד את אביך ואת אמך קיים יצחק שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבח.

וכעי"ז שם פרק ו, וכן בויקרא רבה ב, י:

יִצְחָק קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לִפְנֵי אָבִיו כְּשֶׂה זָבוּחַ.

[עושה חדשות]

יש"כ.

ראיתי (בס' של שנאן) שהבסיס לפיוט הזה נמצא בתרגום ירושלמי, והפיוט בא להרחיבו.
וּפְשַׁט אַבְרָהָם יַת יְדֵיהּ וּנְסִיב יַת סַכִּינָא לְמֵיכוֹס יַת יִצְחָק בְּרֵיהּ עָנֵי יִצְחָק וַאֲמַר לְאַבְרָהָם אָבוֹי אַבָּא כְּפוֹת יָתִי יָאוּת דְלָא בְּשַׁעַת צְעָרִי אֲפַרְכֵס וְאַעֶרְבְּבָה יָתָךְ וְיִשְׁתַּכַּח קוּרְבָּנָךְ פְּסִיל וְאִידָחִי לְגוֹבָא דְחַבְּלָה לְעַלְמָא דְאָתִי עֵינוֹי דְאַבְרָהָם הֲוֹו מְשׁוֹטְטִין בְּעֵינוֹי דְיִצְחָק וְעֵינוֹי דְיִצְחָק הֲוֹו מְשׁוֹטְטִין בְּמַלְאֲכֵי מְרוֹמָא וכו' וכו'.

[צופה_ומביט]

איפה ראית בתרגום שהטעם של יצחק היה משום כיבוד אב? כתוב שם רק הידוע שלא ייפסל הקרבן.

[עושה חדשות]

לא ראיתי. וגם בפיוט הנ"ל לא מוזכר הענין של כיבוד אב. רק ציינתי שהפיוט בא להרחיב את האמור בתרגום.
ההקשר לכיבוד אב הוא מהמנהג לומר את הפיוט הזה לפני הדיבר החמישי, וכפי שציינתם לזה מקור בד' חז"ל.

[חלא בר חמרא]

כן איתא גם בזוה"ק ח"א דף קג. להדיא
ועי' נאות הדשא לבעל אבנ"ז פ' וירא אות י"ב שביאר זאת משום שציווי העקידה היה כלפי אברהם אך יצחק לא היה מחויב להישחט, ורק משום כיבוד אב הסכים לכך. [מיהו השפ"א פסחים נג: חלוק ע"ז, שכתב שוודאי שיצחק היה מצווה ג"כ להיעקד. ואכמ"ל בשורש מחלוקתם]

[עושה חדשות]

יוצרות יום שני של ר"ה

רבי שמעון בר יצחק.png (7.67 KiB) נצפה 1003 פעמים

ומיוסד מסתמא על פרקי דרבי אליעזר פרק לא - אָמַר יִצְחָק לְאַבְרָהָם אָבִיו, אָבִי קָשְׁרֵנִי וּקְשׂר שְׁתֵּי יָדַי וּשְׁתֵּי רַגְלַי בִּשְׁבִיל פְּשִׁיעוּתָא וְאֶמָּצֵא מְחַלֵּל כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ.

[עושה חדשות]

בס"ד

תנא דבי אליהו רבה פרק כו:

כבד את אביך ואת אמך קיים יצחק שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבח.

וכעי"ז שם פרק ו, וכן בויקרא רבה ב, י:

יִצְחָק קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לִפְנֵי אָבִיו כְּשֶׂה זָבוּחַ.

ובתנא דבי אליהו זוטא פרשה ב - ...ומה שכרו של יצחק שאמר לאביו, אבא כפתיני יפה יפה ותניני על גבי המזבח, שמא אבעט בך ואכך, ונמצאתי מתחייב שתי מיתות לשמים...


ובפיוט נוסף (מכאן) מופיע -

כיבוד אב בעקידה.png (10.46 KiB) נצפה 836 פעמים

[צופה_ומביט]

אמר יצחק לאברהם אבוהי. מה נאה מדבחא דבנית לי אבא: בפריע פשוט ידך וסב סכינך עד דאנא מצלי קדם ריבוני: גלי אדרעך ואסור חרצך ותהוי כגבר דעביד שירוי לבריה: דין הוא יומא דיהוון אמרין אבא לא חס על בריה ובריה לא עכב...

זהו תחילתו של פיוט המובא במחזור ויטרי לאומרו קודם תרגום הדברה החמישית מתוך עשרת הדברות בקריאתם בחג השבועות.

הפיוט כופל ומאריך בכך שאברהם נעשה בעקידה כאכזרי על בנו, ויצחק בעצמו אומר לו שיהיה כן. במה זה שייך למצות כיבוד אב של יצחק? והרי כל הפיוט עוסק ביצחק ומביא את דברי יצחק בלבד, לא עוסק באברהם ובמצוותו שלא שייכים למצוות כיבוד אב.

חשבתי שבא לומר שמצות כיבוד אב אינה תלויה / מיוסדת / נובעת מהטובות שעושה האב לבן, ומרחם עליו וכו'. אין זו [רק] הכרת הטוב טבעית [ראה בספר חינוך, ובקרובות לשבועות יום א וב']. אלא ציווי גמור [או חובה גמורה גם שכלית] לכבד את האב ויהי מה, גם כשהוא מצדו מתאכזר על בנו. ובפרט אחרי שנצטוינו על כך בתורה [בעשרת הדברות], אנו מקיימים זאת כמצוה דייקא, ולא [רק] מהכרע הדעת. [וכידוע לשון הדיבור הזה בפרשת ואתחנן: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"]. והנפקא מינה היא בכגון הנ"ל, כשאין לבן על מה להכיר טובה לאביו, בכ"ז עליו לכבדו.

אמנם הוא צ"ת האם כך הוא הדין, והאם דין זה אמור רק כלפי אב שתמיד מיטיב והיטיב לבנו, ורק כעת מתאכזר עליו מאיזו סיבה. או שכיבוד אב אמור גם כלפי אב שתמיד מתאכזר לבנו. ואולי אופן אמצעי שיש לשקול מה יותר/גובר על מה, הטוב שעשה/עושה האב עם בנו או האכזריות [ואף בכגון העקידה שבא להרוג את בנו, יש לומר שגם האב מסר נפשו עליו כמה וכמה פעמים].

ועוד יש לחלק כמובן, שכאן אותה "אכזריות" היתה בציווי הקב"ה, ולא שאברהם ריחם כעת על בנו פחות מתמיד. ["וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל, וַהֲמוֹן דְּמָעוֹת נוֹזְלִים בְּחַיִל, עַיִן בְּמַר בּוֹכָה"].

ועכ"ז, גם בכה"ג ישנו החידוש שהבן מצווה לכבד את אביו גם כאשר בפועל אביו אינו מיטיב לו אלא לוקח סכין לשוחטו ונעשה עליו כאכזרי. דאם לא היה יסוד כיבוד אב מצות ה' - למה עליו לכבד את אביו כאשר אביו אמנם מקיים את ציווי ה' אליו - אבל כלפיו בנו הוא מתאכזר.

זו הדרך היחידה [לע"ע] שבה אני יכול להבין את מה שהפיוט הזה שעוסק במצוות כיבוד אב [של יצחק] מאריך כ"כ במה שאברהם נעשה אז כאכזרי על בנו, ועוד מכניס את כל זה לדברי יצחק לאביו, שיצחק בעצמו מעורר על זה.

[צופה_ומביט]

בסיכום המקורות שהובאו לעיל [בענין הכיבוד אב של יצחק בעקידה] עולה, שיש מהם שאמרו שהכיבוד אב של יצחק היה בעצם זה שלא עיכב על העקידה, ויש מהם שאמרו שהוא במה שנזהר שלא לבעוט באביו מפחד המאכלת.

ונראה ברור שנחלקו במחלוקת שהובאה לעיל בין האבנ"ז לשפ"א האם היה יצחק עצמו מצווה בעקידה, או שרק אברהם היה מצווה ויצחק נעקד לעשות רצון אביו. ודוק.

[עושה חדשות]

גם בפיוט של ריט"ע לחג השבועות, ראה במחזור של גולדשמידט עמוד 295 שורה 75, "סידר עצמו היטב להיאסר, סרוח מבלי בכיבוד המייסר". ועוד שם, עמוד 341 בפיוטו של רבי בנימין שו' 157 "עץ ושח להורו עקדני יד ורגל כשה לטבח מובאה, עדיך פן אבעט ואחלל מצות כבד בפשע וחטאה".

וראה מש"כ יוספוס ב'קדמוניות' כמצו"ב

קדמוניות א 232.pdf

(165.61 KiB) הורד 51 פעמים