עונש מוות למחבלים - ע"פ דין תורה

[תלמיד-חכמים]

בעקבות המצב הבטחוני כרגע באה"ק, עולה הדרישה לבצע עונש מוות למחבלים.
מהי דעת ההלכה בנושא זה? האם יש לנו רשות בימינו להרוג אדם שהוא "רודף" בפוטנציאל אך לא בפועל?

[בברכה המשולשת]

נכב"ב
ובכל מקרה הוא גוי ימש"ו החייב מיתה, בלי קשר לדין רודף.

[כדכד]

לא נכון
לא כל גוי חיב מיתה
רק אם הוא עבר על א' משבע מצוות בני נח וכמובן שאם רוצה לפגוע בישראל חייבים לסלקו

[בברכה המשולשת]

אם הוא גוי, אז הוא עובר על זמב"נ
אחרת הוא מוגדר כבן נח

[כדכד]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

[כדכד]

לא כתבתי את זה על מחבל
כתבתי את זה על מ"ש הרב בברכה המשולשת: "בכל מקרה הוא גוי ימש"ו החייב מיתה, בלי קשר לדין רודף" ודבריי נסובים על ה"בלי קשר לדין רודף" וחבל שדבריי הוצאו מהקשרם הברור.

[תלמיד-חכמים]

גם אם הם עוברים על זמב"נ, לכאורה צריך סנהדרין כדי להרוג. מה"ת שגם בימינו יש לנו רשות להרוג?

[בברכה המשולשת]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א,
לא דברתי על לשון תורה (שם נאמר על ישראל גוי אחד בארץ, ועוד)
אולם, בלשון חכמים, על-פי ביאורו של אדוננו הגר"א, גוי= לא שומר זמב"נ, וממילא חייב מיתה, בן נח= שומר על זמב"נ, וממילא אסור להורגו ומצווה להחיותו.

ועל זה נכב"ב

[בברכה המשולשת]

גם אם הם עוברים על זמב"נ, לכאורה צריך סנהדרין כדי להרוג. מה"ת שגם בימינו יש לנו רשות להרוג?

סנהדרין צריך בשביל דיני נפשות לעמ"י.
גוי נהרג ע"פ עד אחד, ועד נעשה דיין וכו'.

[עזריאל ברגר]

בעקבות המצב הבטחוני כרגע באה"ק, עולה הדרישה לבצע עונש מוות למחבלים.
מהי דעת ההלכה בנושא זה? האם יש לנו רשות בימינו להרוג אדם שהוא "רודף" בפוטנציאל אך לא בפועל?

א. כמעט לכל מחבל אפשר בקלות למצוא איזושהי עברה מז' מצוות בני נוח שהוא חייב עליה מיתה (כגון גניבה וגזילה (לדוגמא: עצם כניסתו למקום שלא התירו לו להיכנס - יכול להיחשב גזל), ובוודאי אם הרג אדם, ומעניין להכיר את דברי הרמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ו: "ונכרי שֶׁהִכָּה יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ חָבַל בּוֹ כָּל שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה אֵינוֹ נֶהֱרָג").
ב. רודף בפוטנציאל אך לא בפועל - זה הרבה פעמים הצידוק ההלכתי להרוג "מוסר", וזוהי סוגיא מורכבת.

[דרומי]

אני משפשף את עיניי בתדהמה לנוכח אשכול זה.

וכי יש בכלל ספק שלפי התורה כל מחבל ראוי למוות מיידי?

ואדרבה, עונש המאסר הוא שאין לו מקור ברור בתורה.

[כדכד]

אז שפשף עיניך שוב וראה שהאשכול אינו דן כלל בענשו של מחבל
מ"ש שלעונש מאסר אין מקום ע"פ דיןתורה כמדומה נכון אבל לא ע"ז היתה השאלה

[כדכד]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א,
לא דברתי על לשון תורה (שם נאמר על ישראל גוי אחד בארץ, ועוד)
אולם, בלשון חכמים, על-פי ביאורו של אדוננו הגר"א, גוי= לא שומר זמב"נ, וממילא חייב מיתה, בן נח= שומר על זמב"נ, וממילא אסור להורגו ומצווה להחיותו.

ועל זה נכב"ב

לכאורה כל מקום שכתוב בגמרא (תלמוד, במקור) עכו"ם, עובד כוכבים או נכרי וכדומה מהלשונות היה צריך להיות לפי המקור שצונזר: "גוי" ולא יתכן ש"אמירה לגוי שבות" או "גוי ששבת חייב מיתה" מתייחסת דווקא למי שעבר על אחת מז' מצות בני נח וביותר בדוגמה השניה שהרי לדברי מר חייב מיתה גם בלי ששבת.

[בברכה המשולשת]

אמירה לגוי שבות. זה נכון לגבי כל מי שאיננו מעמ"י. חיוב המיתה שלו איננו נוגע לעניין. ומכיוון שבזמן הגמרא ייתכן שלא היו כלל בני נח, נקטו במינוח הרגיל.
גוי ששבת חיב מיתה- על זה ששבת, ובנוסף למה שכבר חייב מיתה על דברים אחרים.
לא אני חידשתי ראה ויתר גויים.

[תלמיד-חכמים]

אני משפשף את עיניי בתדהמה לנוכח אשכול זה.

וכי יש בכלל ספק שלפי התורה כל מחבל ראוי למוות מיידי?

ואדרבה, עונש המאסר הוא שאין לו מקור ברור בתורה.

אתה יכול אולי לצרף מקור לכך שיש לנו רשות מהתורה להרוג מחבל (שאינו באמצע מסע הרג כרגע)?

[כדכד]

="בברכה המשולשת"]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א,
לא דברתי על לשון תורה (שם נאמר על ישראל גוי אחד בארץ, ועוד)
אולם, בלשון חכמים, על-פי ביאורו של אדוננו הגר"א, גוי= לא שומר זמב"נ, וממילא חייב מיתה, בן נח= שומר על זמב"נ, וממילא אסור להורגו ומצווה להחיותו.

ועל זה נכב"ב

לכאורה כל מקום שכתוב בגמרא (תלמוד, במקור) עכו"ם, עובד כוכבים או נכרי וכדומה מהלשונות היה צריך להיות לפי המקור שצונזר: "גוי" ולא יתכן ש"אמירה לגוי שבות" או "גוי ששבת חייב מיתה" מתייחסת דווקא למי שעבר על אחת מז' מצות בני נח וביותר בדוגמה השניה שהרי לדברי מר חייב מיתה גם בלי ששבת.

אמירה לגוי שבות. זה נכון לגבי כל מי שאיננו מעמ"י. חיוב המיתה שלו איננו נוגע לעניין. ומכיוון שבזמן הגמרא ייתכן שלא היו כלל בני נח, נקטו במינוח הרגיל.
גוי ששבת חיב מיתה- על זה ששבת, ובנוסף למה שכבר חייב מיתה על דברים אחרים.
לא אני חידשתי ראה ויתר גויים

.[/quote]
אדם שקיים את שבע מצוות בני נח ונגח שור ישראל את שורו יצטרך הישראל לשלם?

[כדכד]

אני משפשף את עיניי בתדהמה לנוכח אשכול זה.

וכי יש בכלל ספק שלפי התורה כל מחבל ראוי למוות מיידי?

ואדרבה, עונש המאסר הוא שאין לו מקור ברור בתורה.

אתה יכול אולי לצרף מקור לכך שיש לנו רשות מהתורה להרוג מחבל (שאינו באמצע מסע הרג כרגע)?

הרב בברכה המשולשת כבר כתב שגוי נהרג בעד אחד ודיין אחד אם עבר על שבע מצוות בני נח או חלקן ושפיכות דמים היא אחת מהן
אם כוונת מר למחבל שלא רצח אלא שיש סבירות שיהרוג לכאורה זה לא בתור עונש אלא מדין הבא להרגך השכם להרגו

[מגדל]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

יפה!

[עזריאל ברגר]

אתה יכול אולי לצרף מקור לכך שיש לנו רשות מהתורה להרוג מחבל (שאינו באמצע מסע הרג כרגע)?

רמב"ם הלכות מלכים סופ"ט.

וכל זה - בלי לדון בדיני "מלחמה", שלכאורה אנחנו במצב של מלחמה עם שכנינו, ולמלחמה יש כללים משלה וכו'.
מותר למלך לצאת למלחמה לכבוש ארצות כדי להרחיב גבולו וכדי להרבות בגדולתו ושמעו (במלך גוי - בפשטות זה מותר לכתחילה, ומלך ישראל מוגבל לעשות זאת ע"פ הסנהדרין הגדולה - רמב"ם הלכות מלכים ריש פ"ה).
ועכ"פ מותר ומצוה על המלך לצאת לכל מלחמה שנדרשת לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם.
כשהמלך יוצא למלחמה ועומדים אויביו מולו - ברור לי שהוא לא צריך לדון בהם דיני "שבע מצוות" או דיני "הבא להרגך", אלא עליו להרוג כל אויב שמונע ממנו להתקדם. וכפי שהתורה אומרת במלחמת הרשות "והכית את כל זכורה לפי חרב" (כולל זקנים!!! רק נשים וטף משאירים בחיים אצל מי שלא משלים!).
עפ"ז, אילו היינו מתנהגים עם הנלחמים בנו כפי מוסר-המלחמה-התורני - היינו יכולים/צריכים להרוג את כל מי שמפריע לנו להחזיק בשטחי ארץ ישראל!
ומסתמא האריך בכל זה בספר (המושמץ וכו') "תורת המלך", שראיתיו אך טרם הספיקותי לעיין בו כראוי.

[בברכה המשולשת]

="בברכה המשולשת"]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א,
לא דברתי על לשון תורה (שם נאמר על ישראל גוי אחד בארץ, ועוד)
אולם, בלשון חכמים, על-פי ביאורו של אדוננו הגר"א, גוי= לא שומר זמב"נ, וממילא חייב מיתה, בן נח= שומר על זמב"נ, וממילא אסור להורגו ומצווה להחיותו.

ועל זה נכב"ב

לכאורה כל מקום שכתוב בגמרא (תלמוד, במקור) עכו"ם, עובד כוכבים או נכרי וכדומה מהלשונות היה צריך להיות לפי המקור שצונזר: "גוי" ולא יתכן ש"אמירה לגוי שבות" או "גוי ששבת חייב מיתה" מתייחסת דווקא למי שעבר על אחת מז' מצות בני נח וביותר בדוגמה השניה שהרי לדברי מר חייב מיתה גם בלי ששבת.

אמירה לגוי שבות. זה נכון לגבי כל מי שאיננו מעמ"י. חיוב המיתה שלו איננו נוגע לעניין. ומכיוון שבזמן הגמרא ייתכן שלא היו כלל בני נח, נקטו במינוח הרגיל.
גוי ששבת חיב מיתה- על זה ששבת, ובנוסף למה שכבר חייב מיתה על דברים אחרים.
לא אני חידשתי ראה ויתר גויים

.

אדם שקיים את שבע מצוות בני נח ונגח שור ישראל את שורו יצטרך הישראל לשלם?[/quote]

לא.
יעויין בהרחבה במאמר על כל זה בצפיה ג (יש באוצר)

[בברכה המשולשת]

אתה יכול אולי לצרף מקור לכך שיש לנו רשות מהתורה להרוג מחבל (שאינו באמצע מסע הרג כרגע)?

רמב"ם הלכות מלכים סופ"ט.

וכל זה - בלי לדון בדיני "מלחמה", שלכאורה אנחנו במצב של מלחמה עם שכנינו, ולמלחמה יש כללים משלה וכו'.
מותר למלך לצאת למלחמה לכבוש ארצות כדי להרחיב גבולו וכדי להרבות בגדולתו ושמעו (במלך גוי - בפשטות זה מותר לכתחילה, ומלך ישראל מוגבל לעשות זאת ע"פ הסנהדרין הגדולה - רמב"ם הלכות מלכים ריש פ"ה).
ועכ"פ מותר ומצוה על המלך לצאת לכל מלחמה שנדרשת לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם.
כשהמלך יוצא למלחמה ועומדים אויביו מולו - ברור לי שהוא לא צריך לדון בהם דיני "שבע מצוות" או דיני "הבא להרגך", אלא עליו להרוג כל אויב שמונע ממנו להתקדם. וכפי שהתורה אומרת במלחמת הרשות "והכית את כל זכורה לפי חרב" (כולל זקנים!!! רק נשים וטף משאירים בחיים אצל מי שלא משלים!).
עפ"ז, אילו היינו מתנהגים עם הנלחמים בנו כפי מוסר-המלחמה-התורני - היינו יכולים/צריכים להרוג את כל מי שמפריע לנו להחזיק בשטחי ארץ ישראל!
ומסתמא האריך בכל זה בספר (המושמץ וכו') "תורת המלך", שראיתיו אך טרם הספיקותי לעיין בו כראוי.

יעויין בהרחבה בדברי מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל בעמוד הימיני סימן ט"ז
https://www.dintora.org/article/103

[כדכד]

אדם שקיים את שבע מצוות בני נח ונגח שור ישראל את שורו יצטרך הישראל לשלם?

לא.
יעויין בהרחבה במאמר על כל זה בצפיה ג (יש באוצר)

מה שבאתי להוכיח הוא שהאמירה של הגמרא בבא קמא על הכתוב "ראה ויתר גויים ראה שלא קיימו ז' מצות בני נח עמד .. והתיר ממונן לישראל" היא אמירה כללית שכיוון שאינם מקיימים ממונם הותר ולא שמי שאינו מקיים ז' מצוות בני נח רק הוא נקרא גוי ולא בן נח וממונו מותר ומילא אין מפסוק זה כל ראיה שגוי בלשון חכמים הוא אחד שאינו מקים ז' מצוות בני נח

[בברכה המשולשת]

מה שבאתי להוכיח הוא שהאמירה של הגמרא בבא קמא על הכתוב "ראה ויתר גויים ראה שלא קיימו ז' מצות בני נח עמד .. והתיר ממונן לישראל" היא אמירה כללית שכיוון שאינם מקיימים ממונם הותר ולא שמי שאינו מקיים ז' מצוות בני נח רק הוא נקרא גוי ולא בן נח וממונו מותר ומילא אין מפסוק זה כל ראיה שגוי בלשון חכמים הוא אחד שאינו מקים ז' מצוות בני נח

כאמור, אדוננו הגר"א לא הסביר כך.
ויעויין במאמר הנ"ל

[תלמיד-חכמים]

אתה יכול אולי לצרף מקור לכך שיש לנו רשות מהתורה להרוג מחבל (שאינו באמצע מסע הרג כרגע)?

רמב"ם הלכות מלכים סופ"ט.

וכל זה - בלי לדון בדיני "מלחמה", שלכאורה אנחנו במצב של מלחמה עם שכנינו, ולמלחמה יש כללים משלה וכו'.
מותר למלך לצאת למלחמה לכבוש ארצות כדי להרחיב גבולו וכדי להרבות בגדולתו ושמעו (במלך גוי - בפשטות זה מותר לכתחילה, ומלך ישראל מוגבל לעשות זאת ע"פ הסנהדרין הגדולה - רמב"ם הלכות מלכים ריש פ"ה).
ועכ"פ מותר ומצוה על המלך לצאת לכל מלחמה שנדרשת לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם.
כשהמלך יוצא למלחמה ועומדים אויביו מולו - ברור לי שהוא לא צריך לדון בהם דיני "שבע מצוות" או דיני "הבא להרגך", אלא עליו להרוג כל אויב שמונע ממנו להתקדם. וכפי שהתורה אומרת במלחמת הרשות "והכית את כל זכורה לפי חרב" (כולל זקנים!!! רק נשים וטף משאירים בחיים אצל מי שלא משלים!).
עפ"ז, אילו היינו מתנהגים עם הנלחמים בנו כפי מוסר-המלחמה-התורני - היינו יכולים/צריכים להרוג את כל מי שמפריע לנו להחזיק בשטחי ארץ ישראל!
ומסתמא האריך בכל זה בספר (המושמץ וכו') "תורת המלך", שראיתיו אך טרם הספיקותי לעיין בו כראוי.

השאלה האם למחבל יחיד שהרג יש דין "מלחמה".
ועוד שאלה, האם מחבל שרצה להרוג ובסוף רק פצע, האם מותר לבצע בו עונש מוות, כי לפי הרמב"ם בהל' מלכים אינו חייב מיתה, רק אם הרג בפועל.
נקודה נוספת: שגם כשמקדמים את חוק עונש מוות למחבלים, צריך לזכור שזהו מדין בן נח שהרג, ולא ממניעים לאומיים. ונפקא מינה שאין להוסיף על מה שכתוב בהלכה, כגון אם הרג שלא בעד אחד.

[בברכה המשולשת]

השאלה האם למחבל יחיד שהרג יש דין "מלחמה".
ועוד שאלה, האם מחבל שרצה להרוג ובסוף רק פצע, האם מותר לבצע בו עונש מוות, כי לפי הרמב"ם בהל' מלכים אינו חייב מיתה, רק אם הרג בפועל.
נקודה נוספת: שגם כשמקדמים את חוק עונש מוות למחבלים, צריך לזכור שזהו מדין בן נח שהרג, ולא ממניעים לאומיים. ונפקא מינה שאין להוסיף על מה שכתוב בהלכה, כגון אם הרג שלא בעד אחד.

אנא יעיין כתר"ה בדברי מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל אליהם הפניתי לעיל.

[דרומי]

מקרא מפורש מספר על משה רבינו, שכאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו הרגו מיד.

ובפשיטות כל מי שיכול להרוג המחבל ואינו עושה זאת, עובר על 'לא תעמוד על דם רעך', שהרי מחבל זה הוא מטרד מסוכן לציבור כולו.

ויש להוסיף עוד את הדין של 'גואל הדם', ופסק הרמב"ם שאפילו בן נח שרצח בשגגה - "אם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו" (הל' מלכים פ"י ה"א), וגם מזה עולה ברור שאם רצח במזיד יש להורגו לכתחילה. והיינו, שגם מי שמאוד 'פרומער' יכול לתת לקרובי הנהרגים הי"ד לעשות את מעשה ההריגה בידם ואז זה חלק לכל השיטות מדין גואל הדם.

ומסיימים בטוב.

[עזריאל ברגר]

מקרא מפורש מספר על משה רבינו, שכאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו הרגו מיד.

ראה ברמב"ם שהבאתי לעיל ובמפרשיו.

[כדכד]

="בברכה המשולשת"]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א,
לא דברתי על לשון תורה (שם נאמר על ישראל גוי אחד בארץ, ועוד)
אולם, בלשון חכמים, על-פי ביאורו של אדוננו הגר"א, גוי= לא שומר זמב"נ, וממילא חייב מיתה, בן נח= שומר על זמב"נ, וממילא אסור להורגו ומצווה להחיותו.

ועל זה נכב"ב

לכאורה כל מקום שכתוב בגמרא (תלמוד, במקור) עכו"ם, עובד כוכבים או נכרי וכדומה מהלשונות היה צריך להיות לפי המקור שצונזר: "גוי" ולא יתכן ש"אמירה לגוי שבות" או "גוי ששבת חייב מיתה" מתייחסת דווקא למי שעבר על אחת מז' מצות בני נח וביותר בדוגמה השניה שהרי לדברי מר חייב מיתה גם בלי ששבת.

אמירה לגוי שבות. זה נכון לגבי כל מי שאיננו מעמ"י. חיוב המיתה שלו איננו נוגע לעניין. ומכיוון שבזמן הגמרא ייתכן שלא היו כלל בני נח, נקטו במינוח הרגיל.
גוי ששבת חיב מיתה- על זה ששבת, ובנוסף למה שכבר חייב מיתה על דברים אחרים.
לא אני חידשתי ראה ויתר גויים

.

יעויין בהרחבה במאמר על כל זה בצפיה ג (יש באוצר)[/quote]
quote="בברכה המשולשת"]

מה שבאתי להוכיח הוא שהאמירה של הגמרא בבא קמא על הכתוב "ראה ויתר גויים ראה שלא קיימו ז' מצות בני נח עמד .. והתיר ממונן לישראל" היא אמירה כללית שכיוון שאינם מקיימים ממונם הותר ולא שמי שאינו מקיים ז' מצוות בני נח רק הוא נקרא גוי ולא בן נח וממונו מותר ומילא אין מפסוק זה כל ראיה שגוי בלשון חכמים הוא אחד שאינו מקים ז' מצוות בני נח

כאמור, אדוננו הגר"א לא הסביר כך.
ויעויין במאמר הנ"ל[/quote]
צפייה ג זה קובץ מאד ארוך אבל במאמרים שמצאתי שם בנושא היחס לגויים לא מצאתי מה שכתב מר, כלומר כן מצאתי ששור של ישראל שנגח לשור של גוי פטור גם כשהגוי מקיים ז מצוות בני נח ואף את זה שיש הבדלים יסודיים בין גוי ליהודי אולם לא מצאתי את הבחנה שגוי נקרא רק מי שאינו מקיים ז מצוות בני נח ובן נח נקרא המקיימן.
אם הבחנה הזו מקורה בדברי הגרא היה ראוי למר להביא את המקור בדבריו

[בברכה המשולשת]

="בברכה המשולשת"]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א,
לא דברתי על לשון תורה (שם נאמר על ישראל גוי אחד בארץ, ועוד)
אולם, בלשון חכמים, על-פי ביאורו של אדוננו הגר"א, גוי= לא שומר זמב"נ, וממילא חייב מיתה, בן נח= שומר על זמב"נ, וממילא אסור להורגו ומצווה להחיותו.

ועל זה נכב"ב

לכאורה כל מקום שכתוב בגמרא (תלמוד, במקור) עכו"ם, עובד כוכבים או נכרי וכדומה מהלשונות היה צריך להיות לפי המקור שצונזר: "גוי" ולא יתכן ש"אמירה לגוי שבות" או "גוי ששבת חייב מיתה" מתייחסת דווקא למי שעבר על אחת מז' מצות בני נח וביותר בדוגמה השניה שהרי לדברי מר חייב מיתה גם בלי ששבת.

אמירה לגוי שבות. זה נכון לגבי כל מי שאיננו מעמ"י. חיוב המיתה שלו איננו נוגע לעניין. ומכיוון שבזמן הגמרא ייתכן שלא היו כלל בני נח, נקטו במינוח הרגיל.
גוי ששבת חיב מיתה- על זה ששבת, ובנוסף למה שכבר חייב מיתה על דברים אחרים.
לא אני חידשתי ראה ויתר גויים

.

יעויין בהרחבה במאמר על כל זה בצפיה ג (יש באוצר)

quote="בברכה המשולשת"]

מה שבאתי להוכיח הוא שהאמירה של הגמרא בבא קמא על הכתוב "ראה ויתר גויים ראה שלא קיימו ז' מצות בני נח עמד .. והתיר ממונן לישראל" היא אמירה כללית שכיוון שאינם מקיימים ממונם הותר ולא שמי שאינו מקיים ז' מצוות בני נח רק הוא נקרא גוי ולא בן נח וממונו מותר ומילא אין מפסוק זה כל ראיה שגוי בלשון חכמים הוא אחד שאינו מקים ז' מצוות בני נח

כאמור, אדוננו הגר"א לא הסביר כך.
ויעויין במאמר הנ"ל[/quote]
צפייה ג זה קובץ מאד ארוך אבל במאמרים שמצאתי שם בנושא היחס לגויים לא מצאתי מה שכתב מר, כלומר כן מצאתי ששור של ישראל שנגח לשור של גוי פטור גם כשהגוי מקיים ז מצוות בני נח ואף את זה שיש הבדלים יסודיים בין גוי ליהודי אולם לא מצאתי את הבחנה שגוי נקרא רק מי שאינו מקיים ז מצוות בני נח ובן נח נקרא המקיימן.
אם הבחנה הזו מקורה בדברי הגרא היה ראוי למר להביא את המקור בדבריו[/quote]

עכשיו מצאתי מאמר נאה אחר, שאינני מסכים בדווקא עם כל האמור בו, אבל הוא מאיר יפה על החילוק הנ"ל, בשם הרמב"ן (ומראה כך גם ברמב"ם)

[פרנקל תאומים]

מניין ההגדרה הזו?
הגוי גם צדיק תהרוג?

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א,
לא דברתי על לשון תורה (שם נאמר על ישראל גוי אחד בארץ, ועוד)
אולם, בלשון חכמים, על-פי ביאורו של אדוננו הגר"א, גוי= לא שומר זמב"נ, וממילא חייב מיתה, בן נח= שומר על זמב"נ, וממילא אסור להורגו ומצווה להחיותו.

ועל זה נכב"ב

,

ידידינו היקר ר' בברכה, החייתנו! כמים קרים על נפשות חברי פורום עייפות!

כל חברי הפורום כבר מזה זמן וזמנים מורטים את שערות ראשיהם או למצער ממוללים את שערות זקניהם כל היכא והיכא שמר מקפיד ומהדר ומסלסל שלא להשהות את התיבות גוי/גויים/ערבים וכיו''ב מבלי להצמיד להם מיד ותוכ''ד את האיחול הנלבב "ימש''ו", ורבים ראו וכן תמהו מה ראה על ככה וכו' וגו'.
והנה עתה התבאר לנו סו''ס ע''י כת''ר מה טיבה של קפידא זו, אמור מעתה גם בעיניי רוחו של כת''ר ישנם נכרים רבים (אני נמנע מלכתוב "גויים"..) ישרי דרך שמצווה להחיותם ואין לקללם ולייחל למותם, ולא לתוהו בראם צורם כ''א לשבת יצרם. ולכשיבנה ביהמ''ק בב''א יתקיים בהם מקרא שכתוב "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" וכיו''ב מקראות כאלו.

מדוע רק עכשיו ''שחררת'' לנו את הסוד הזה? וכי כולנו בקיאים ככת''ר בכל דברי עיר וקדיש מן שמיא נחית אדוננו הגר''א נבג''מ?


נ''ב:
חושבני שחלק נכבד מבני האנוש המתורבתים, אלה מביניהם שאינם עובדים ע''ז ומתנהגים בדרכי המוסר והנימוס האוניברסלי, הינם שומרים את זמב''נ.