פורום אוצר החכמה

כתב המ"ב סי' קל"ח ס"ק ה': כתב בספר חסידים סימן תשס"ח יזהר החזן שלא יקרא למי שהוא עור או פסח בפרשת עורת או שבור (ויקרא כ"ב כ"ב).
מדוע הביא הס"ח את פרשת מומי בהמה ולא את הנאמר בעליית שני באותה הפרשה של מומי אדם: "כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, איש עור או פסח או חרם או שרוע" (שם כ"א י"ח).
היו שר"ל דכ"ש הוא, שאף במומי בהמה אין לקרוא לו.

אם טעמו של הס"ח משום כבוד העולה אפשר שיותר מתבזה מכך שאף בהמה בעלת מום כמוהו לא מקריבים מכך שכהן כמוהו לא יוכל להקריב.

בתוך הגולה כתב:אם טעמו של הס"ח משום כבוד העולה אפשר שיותר מתבזה מכך שאף בהמה בעלת מום כמוהו לא מקריבים מכך שכהן כמוהו לא יוכל להקריב.

אי מהא יש לדחות, דבאדם העקר הנשמה ולא הגוף, ואדרבה לב נשבר ונדכה וגו', וכדעת הי"א שהביא המ"ב סנ"ג גבי ש"ץ.

אולי ל' הס"ח ל"ד.

ת"ח אחד שליט"א ציין לגמ' ב"מ נ"ט: "רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך. והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא".
ופירש רש"י: "מי שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו או לבן ביתו תלה לי דג זה, שכל שם תלייה גנאי הוא לו".
ודו"ק.

צוין גם ע"י ר"ר מרגליות במקו"ח, וע"ש מקור נוסף.

מה שנכון נכון כתב:צוין גם ע"י ר"ר מרגליות במקו"ח, וע"ש מקור נוסף.

צודק, עכ"פ נראה מוכח להדיא שכל אסוציאציה אסורה, ולכן אף במומי בהמה יהיה אסור לקרוא לו.

ברמב"ם תשובה ז, ח משמע דהאיסור בב"מ הוא רק כשכוונתו להזכירו את המעשה (עכס"מ).
גם י"ל דתליה היא מזכרת עוון, וגנאי לו שקרובו חוטא. משא"כ במום בידי שמים. ויש בו אולי קצת מעליותא כנ"ל.
[ולרש"י בב"מ בלא"ה הוא ענין אחר קצת. ועי' תו"ת ויקרא יט אות רס].
אמנם בס"ח סי' תרל"ה: מי שאין לו או לאוהבו רק עין אחת לא יזכיר לו אדם על שום דבר עין אחד שלא יתבייש, כמו שאמרו מי שנתלה אביו לא יאמר לו תלה לי חפץ זה.

אך א"כ גם אין לקרוא לסומא בויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו, ועיני ישראל כבדו מזוקן, ואולי גם בומשה וגו' לא כהתה עינו (הכו בסנורים, לא ראו איש את אחיו). ולחשוד בעריות בלקיחת שרה ורבקה ומעשה השטים, וע"כ שיש גבול לדומה לדומה.

מה שנכון נכון כתב:ולחשוד בעריות בלקיחת שרה ורבקה ומעשה השטים.

כמדומני שכתבו הפוסקים שמי שחשוד על עברה - ראוי לקרוא לו בעליות המדברות עליה, כדי שיתבייש ויחזור בו.
ומסתמא כמה גווני חשוד איכא.

עזריאל ברגר כתב:

מה שנכון נכון כתב:ולחשוד בעריות בלקיחת שרה ורבקה ומעשה השטים.

כמדומני שכתבו הפוסקים שמי שחשוד על עברה - ראוי לקרוא לו בעליות המדברות עליה, כדי שיתבייש ויחזור בו.

מה שייך לענין? הנידון כאן בדעת הס"ח.

כדאי מאד לצטט את דברי הספר חסידים במלואם

יזהר החזן שלא יקרא מי שעינו האחת עורת או שבור או מי שבראשו נתק לקרותו בפרשת נתקים והתגלח ואת הנתק וגומר מפני שמביישו ואם ידבר אדם עם חבירו אל יביט אליו במקום שיש לו בו מום ולא ידבר לפניו מענין אותו מום שבחבירו בפני חבריו ולא יתכן שחזן יקרא בפרשת עריות אדם שחשוד עליהם ועל כל דבר שאדם חשוד לא יתכן שיקרא אותו החזן שאי אפשר שראובן יעמוד ויאמר ארור שוכב עם אשת אביו אם חטא ש"מ שלא חטא ועוד שלא ילבין פניו

בתוך הגולה כתב:כדאי מאד לצטט את דברי הספר חסידים במלואם

יזהר החזן שלא יקרא מי שעינו האחת עורת או שבור או מי שבראשו נתק לקרותו בפרשת נתקים והתגלח ואת הנתק וגומר מפני שמביישו ואם ידבר אדם עם חבירו אל יביט אליו במקום שיש לו בו מום ולא ידבר לפניו מענין אותו מום שבחבירו בפני חבריו ולא יתכן שחזן יקרא בפרשת עריות אדם שחשוד עליהם ועל כל דבר שאדם חשוד לא יתכן שיקרא אותו החזן שאי אפשר שראובן יעמוד ויאמר ארור שוכב עם אשת אביו אם חטא ש"מ שלא חטא ועוד שלא ילבין פניו

יישר כח. משום מה זכרתי להיפך. אולי זו מחלוקת.

כמה טעויות בשורה אחת בויקי...
יזהר החזן שלא יקרא מי שסומא בעינו האחת בפרשתעורת או שבור...