ההתבודדות במשנת קדמונים ובמהדורתה הברסלבאית
פורסם: ב' אוגוסט 15, 2011 2:44 pm
כהמשך לאשכול הזה
viewtopic.php?f=7&t=5910#p50729
בקונטרס הנ"ל מצאתי ליקוט נפלא מסולתן ומשמנן של הספרים הקדושים בשבחה ומעלה של ההתבודדות וחיוניותה בעבודת השי"ת, אך לענ"ד לא באו הדברים בסידור ראוי ובדרך בנין דבר דבור על אופניו, ולכן שנסתי מתני לבור לעצמי את יסודות הדברים ולדלות מתוכם את הנקודות המרכזיות שבסוגיא זו, וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.
'התבודדות' במשנת קדמונים
עבודת ההתבודדות כפי שהיא משתקפת בראי ספרי בעלי היראה והמוסר, ראשונים ואחרונים, כמה פנים לה, זו לפנים מזו. ביסודו של דבר נראה כי נחלקת לשני חלקים מרכזיים, א' חיזוק הקשר שבין האדם לקונו, וזאת ע"י פרישה מהבלי העולם, ועם זאת התדבקות בבורא ובאהבתו. ב' שיבת האדם אל עצמו, אל תפקידו בחיים, ומתכון בדוק לישוב הדעת. אלא שבכל אחת מן המחלקות הנ"ל, אנו מוצאים בדברי רבותינו דרגות והגדרות שונות, וכמו שיתבאר בס"ד מתוך דבריהם הקדושים.
בריחה מן הרע
הרובד הפשוט בהתבודדות שהיא האמצעי לבריחה מן הרע האופף את האדם בסביבתו, דוגמת מש"כ הרמב"ם בהל' דעות (ד,ו): דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו... ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגיסות או מפני החולי, ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידם, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא א"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.
ואמנם עבירות רבות וחטאים גדולים נגרמים לאדם מעצם השהות בחברת אנשים, וכך כתב רבינו בחיי בפירושו עה"ת (בראשית מו,לב) בשבחה של ההתבודדות מטעם זה: וכן תמצא רוב הצדיקים והנביאים שהיו רועי צאן... והטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב, לפי שהרבה עבירות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וג"ע וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העבירות.
אפשרות לריכוז המחשבה
להתבודדות מסוג זה קורא ר' אברהם בנו של הרמב"ם 'התבודדות חיצונית', ואמנם הוא מרחיב את מימדי הבריחה מהרע, לאו דווקא מאנשים רעים, אלא 'התרחקות מבני האדם והוקרת הרגל מעצרותיהם והנתקות מעליהם, וזאת כדי להנצל מן הדברים שההמון שטוף בהם, ולהיות חפשי שלא יטרד ע"י ראיתם ושמיעת שיחותיהם ועסוק בעניניהם. (המספיק לעובדי ה' פרק יג).
רבי יצחק קארו בספרו תולדות יצחק עה"ת פר' שמות מבאר כי משה רבינו הרחיק עצמו למקום שאין שם בנ"א שיטרידו את עיונו. ובכלי יקר שם הטעים עוד, כי בהתבודדות יראה השמים מעשה ידי האלקים כמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ועי"ז תהיה כל מחשבתו במציאות השי"ת עד אשר יערה עליו ממרום רוח ה'.
עזר למדת הקדושה
הרמח"ל מוצא ב'התבודדות' עזר להשגת מדת הקדושה, 'והנה מה שעוזר להשגת המדה הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה כדי שבהעדר המטרידים תוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא. מפסידי המדה... ורוב החברה עם בני האדם, כי החמריות מוצא את מינו ונעור ומתחזק, ונשארה הנפש לכודה בו ולא תצא ממאסרה, אך בהפרדו מהם והשארו לבד ויכין עצמו אל השראת קדושתו'. (מסילת ישרים פרק כו בביאור מדת הקדושה).
ובמס"י פרק טו מצינו עוד עומק בענין ההתבודדות, מעבר לפרישה מחברת בני אדם, גם בריחה מעניני העולם עצמו, 'ויקר מן הכל הוא ההתבודדות, כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם, כן מעביר חמדתם מלבו, וכבר הזכיר דוד המלך ע"ה בשבח ההתבודדות ואמר, מי יתן לי אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה, והנביאים אליהו ואלישע מצאנו היותם מיחדים מקומם על ההרים מפני התבודדותם, והחכמים החסידים הראשונים ז"ל הלכו בעקבותיהם, כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלמות הפרישות, למען אשר לא יביאום הבלי חבריהם לההביל גם הם כמותם'.
והשל"ה הק' כתב בשער האותיות (צניעות ז) שדוד המלך ע"ה היה מתבודד עם קונו במה שעמד בחצות לילה, ולכן זכה לקדושה יתירה ונעשה רגל רביעי במרכבה, וסימנך ודוד חגור אפוד בד, הרמז כי היה מאפד ומקשט במעלת בד דהיינו התבודדות.
התבודדות פנימית - טהרת הלב
גם בדברי ר"א בן הרמב"ם בדברו אודות ההתבודדות הפנימית הוא משייך אותה למידת הטהרה, 'וכאן נגיד כי ההתבודדות הפנימית שהיא טהרתו השלמה של הלב שעליה התפלל דוד: לב טהור ברא לי אלקים, ואשר אותה השיג אסף כמאמרו: כלה שארי ולבבי וחלקי אלקים, היא פנוי הלב והמחשבה מכל דבר זולתו יתעלה והחדרתו אליהם והשכנתו בקרבם.
התבודדות כזאת יכולה לה שתתקיים אף ברשות הרבים ובחוצות עיר בינות להמון אדם, וכפי שתיאר ר"א פאפו בספר פלא יועץ ערך התבודדות: והמישרים ארחותם אפילו בעמדם בקהל רב וברחובות קריה מתבודדים בדעתם עם קונם ואל יטרידום חברתם, כמאמר המשורר: בעמדי בתוך קהלך צור לרומם, לך אכרע ואכוף ראש וקומה, כלומר שאל יטרידוני חברתם.
נכלל במצות אהבת ה'
ב'ראשית חכמה' שער האהבה פרק ג הפליג לכלול את 'אהבת ההתבודדות' במצות אהבת ה', וז"ל: ומכלל שרש קנית האהבה לה' הוא אהבת ההתבודדות, שבהיות האדם חושק לאהבת חברת בני אדם אי אפשר שיהיה דבק בה'.
העליונה שבמדרגת הבוטחים
בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ז) קישר את מעלת ההתבודדות דווקא למידת הבטחון בה' והכרת הבורא, וז"ל: וכאשר תחזק הכרתו באלקים יותר מזה, וידע הענין המכוון אליו בבריאתו ויציאתו אל זה העולם הכלה, ויכיר מעלת העולם האחר הקיים, ימאס בעולם הזה ובסיבותיו ויברח במחשבתו ובנפשו וגופו אל האלקים יתברך, וישתעשע בזכרו בבדידות, וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו... וזאת העליונה שבמדרגת הבוטחים מהנביאים וחסידים'.
ביטול ההויה ודביקות בעולמות עליונים
רבינו חיים ויטאל במקומות רבים בספריו עוסק בהתבודדות, ולדבריו היא מפתח לדרגות רמות. בספר שערי קדושה ח"ג שער ח כתב: צריך שיזדכך חמשה זכוכים... יכנס בבית יחידי בטבילה ובקדושה ובמקום שלא יטרידוהו קולות בני אדם וצפצופי עופות, ואם יהיה אחר חצות הוא יותר נכון לכל הדברים ויסגור עיניו ויפשוט מחשבתו מכל עניני העולם הזה כאילו יצאה נפשו ממנו כמת שאינו מרגיש כלל, אח"כ יתאמץ ויתחזק בחשק אמיץ להרהר בעולם העליון ולהתדבק שם בשרשי נשמתו ובאורות עליונים, וידמה בנפשו כאילו יצאה נפשו ועלתה למעלה, ויצייר עולמות העליונים כאילו עומד בהם.
דרגה מובחרת בתפילה
כתב הטור סי' צח, [וכן נעתק בשו"ע]: וכן היו עושין חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכונים בתפילתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות, ולהתגברות רוח השכלית, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
זמני רצון לכלל עניני העבודה
רבינו יונה בשערי תשובה (שער ב) בהדרכתו את בעל התשובה כותב: וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחתים, ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו, ולחפש דרכיו, ולחקר לקדם אשמורות, ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח ולשאת תפילה ורנה, ולהפיל תחינה, והעת עת רצון, והתפילה נשמעת בו, כענין שנאמר בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך.
בין האדם לעצמו
בספר מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 282) מאריך הגרא"א דסלר בענין ההתבודדות, ומונה אותה כדבר הראשון שבו האדם 'מוצא את עצמו', אז יוכל להכיר מדרגתו האמיתית להשיג את מבט האמת על עצמו.
וכך מקונן המשגיח ר' שלמה וולבה על מצבינו כיום: גם את התנאי הראשון לכל התבוננות בעצמנו קשה לקיים, והוא שעה של התבודדות. הרי רוב בני אדם בורחים מהבדידות, וכאשר פעם המצב כופה עליהם שעה אחת כזאת הם מרגישים שעמום, אבל זאת נדע: המשתעמם בשעה של בדידות הוא לגמרי רחוק מעצמו.
חידושה של ברסלב
ר' נחמן מברסלב אמר על ההתבודדות: 'אני הולך בדרך חדש שעדיין לא הלך בו מעולם, אע"פ שהוא דרך ישן מאוד, אעפ"כ הוא חדש לגמרי'. מה פשר מילים אלו? לאור כל האמור אנו מבינים למה הוא דרך ישן מאוד, אך מה 'חדש לגמרי' במהדורתו הברסלבאית.
לכאורה זהו 'הדיבור בינו לבין קונו מה שרוצה', אך גם זה כבר כתוב בספר קב הישר (פרק כג): על כן צריך האדם להתבודד בהתבודדות בבית הכנסת וידבר בכל לבו לפני יודע מחשבות ברוך הוא, ויבכה בדמעות ויתאנח בכל לבו בשברון לב בזכרו את חטאיו וחטאת נעוריו.
אבל דומה כי החילוק נעוץ בתוכנם של הדיבורים, בקב הישר נראה כי המדובר הוא בתשובה מתוך הלב ווידוי מפורט על חטאיו, בדברי רב נחמן למדנו על שיחות אתו יתברך בכל הענינים, 'טוב מאוד כשמשיחין את הלב לפני השי"ת כמו שמשיחים בפני חבר טוב אמיתי', 'ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו דהיינו בלשון אשכנז כי בלה"ק קשה לו לפרש כל שיחתו, וגם אין הלב נמשך אחרי הדיבורים, מחמת שאינו מורגל כ"כ בלשון וכו''. (ליקוטי מוהר"ן בכמה דוכתי), כמו כן מודגש בדבריו בכמה מקומות הצורך הגדול ב'חיבור' תפילות אישיות שאדם אומרם מלבו מחדש.
זאת ועוד, בדברי ר"נ ישנה משמעות עמוקה נוספת בהתבודדות והיא הבריחה אליו ית', בכך שנושא את עיניו ולבו לה' יתברך בהרגשה של 'אבד מנוס ממני' ואין לו בעולמו אלא צעקה זו, וע"י ההתבודדות הוא מבטל את עצמו לגמרי שאין לו שום ממשות, והוא בעיניו כאין וכאפס ממש.
viewtopic.php?f=7&t=5910#p50729
בקונטרס הנ"ל מצאתי ליקוט נפלא מסולתן ומשמנן של הספרים הקדושים בשבחה ומעלה של ההתבודדות וחיוניותה בעבודת השי"ת, אך לענ"ד לא באו הדברים בסידור ראוי ובדרך בנין דבר דבור על אופניו, ולכן שנסתי מתני לבור לעצמי את יסודות הדברים ולדלות מתוכם את הנקודות המרכזיות שבסוגיא זו, וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.
'התבודדות' במשנת קדמונים
עבודת ההתבודדות כפי שהיא משתקפת בראי ספרי בעלי היראה והמוסר, ראשונים ואחרונים, כמה פנים לה, זו לפנים מזו. ביסודו של דבר נראה כי נחלקת לשני חלקים מרכזיים, א' חיזוק הקשר שבין האדם לקונו, וזאת ע"י פרישה מהבלי העולם, ועם זאת התדבקות בבורא ובאהבתו. ב' שיבת האדם אל עצמו, אל תפקידו בחיים, ומתכון בדוק לישוב הדעת. אלא שבכל אחת מן המחלקות הנ"ל, אנו מוצאים בדברי רבותינו דרגות והגדרות שונות, וכמו שיתבאר בס"ד מתוך דבריהם הקדושים.
בריחה מן הרע
הרובד הפשוט בהתבודדות שהיא האמצעי לבריחה מן הרע האופף את האדם בסביבתו, דוגמת מש"כ הרמב"ם בהל' דעות (ד,ו): דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו... ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגיסות או מפני החולי, ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידם, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא א"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.
ואמנם עבירות רבות וחטאים גדולים נגרמים לאדם מעצם השהות בחברת אנשים, וכך כתב רבינו בחיי בפירושו עה"ת (בראשית מו,לב) בשבחה של ההתבודדות מטעם זה: וכן תמצא רוב הצדיקים והנביאים שהיו רועי צאן... והטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב, לפי שהרבה עבירות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וג"ע וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העבירות.
אפשרות לריכוז המחשבה
להתבודדות מסוג זה קורא ר' אברהם בנו של הרמב"ם 'התבודדות חיצונית', ואמנם הוא מרחיב את מימדי הבריחה מהרע, לאו דווקא מאנשים רעים, אלא 'התרחקות מבני האדם והוקרת הרגל מעצרותיהם והנתקות מעליהם, וזאת כדי להנצל מן הדברים שההמון שטוף בהם, ולהיות חפשי שלא יטרד ע"י ראיתם ושמיעת שיחותיהם ועסוק בעניניהם. (המספיק לעובדי ה' פרק יג).
רבי יצחק קארו בספרו תולדות יצחק עה"ת פר' שמות מבאר כי משה רבינו הרחיק עצמו למקום שאין שם בנ"א שיטרידו את עיונו. ובכלי יקר שם הטעים עוד, כי בהתבודדות יראה השמים מעשה ידי האלקים כמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ועי"ז תהיה כל מחשבתו במציאות השי"ת עד אשר יערה עליו ממרום רוח ה'.
עזר למדת הקדושה
הרמח"ל מוצא ב'התבודדות' עזר להשגת מדת הקדושה, 'והנה מה שעוזר להשגת המדה הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה כדי שבהעדר המטרידים תוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא. מפסידי המדה... ורוב החברה עם בני האדם, כי החמריות מוצא את מינו ונעור ומתחזק, ונשארה הנפש לכודה בו ולא תצא ממאסרה, אך בהפרדו מהם והשארו לבד ויכין עצמו אל השראת קדושתו'. (מסילת ישרים פרק כו בביאור מדת הקדושה).
ובמס"י פרק טו מצינו עוד עומק בענין ההתבודדות, מעבר לפרישה מחברת בני אדם, גם בריחה מעניני העולם עצמו, 'ויקר מן הכל הוא ההתבודדות, כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם, כן מעביר חמדתם מלבו, וכבר הזכיר דוד המלך ע"ה בשבח ההתבודדות ואמר, מי יתן לי אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה, והנביאים אליהו ואלישע מצאנו היותם מיחדים מקומם על ההרים מפני התבודדותם, והחכמים החסידים הראשונים ז"ל הלכו בעקבותיהם, כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלמות הפרישות, למען אשר לא יביאום הבלי חבריהם לההביל גם הם כמותם'.
והשל"ה הק' כתב בשער האותיות (צניעות ז) שדוד המלך ע"ה היה מתבודד עם קונו במה שעמד בחצות לילה, ולכן זכה לקדושה יתירה ונעשה רגל רביעי במרכבה, וסימנך ודוד חגור אפוד בד, הרמז כי היה מאפד ומקשט במעלת בד דהיינו התבודדות.
התבודדות פנימית - טהרת הלב
גם בדברי ר"א בן הרמב"ם בדברו אודות ההתבודדות הפנימית הוא משייך אותה למידת הטהרה, 'וכאן נגיד כי ההתבודדות הפנימית שהיא טהרתו השלמה של הלב שעליה התפלל דוד: לב טהור ברא לי אלקים, ואשר אותה השיג אסף כמאמרו: כלה שארי ולבבי וחלקי אלקים, היא פנוי הלב והמחשבה מכל דבר זולתו יתעלה והחדרתו אליהם והשכנתו בקרבם.
התבודדות כזאת יכולה לה שתתקיים אף ברשות הרבים ובחוצות עיר בינות להמון אדם, וכפי שתיאר ר"א פאפו בספר פלא יועץ ערך התבודדות: והמישרים ארחותם אפילו בעמדם בקהל רב וברחובות קריה מתבודדים בדעתם עם קונם ואל יטרידום חברתם, כמאמר המשורר: בעמדי בתוך קהלך צור לרומם, לך אכרע ואכוף ראש וקומה, כלומר שאל יטרידוני חברתם.
נכלל במצות אהבת ה'
ב'ראשית חכמה' שער האהבה פרק ג הפליג לכלול את 'אהבת ההתבודדות' במצות אהבת ה', וז"ל: ומכלל שרש קנית האהבה לה' הוא אהבת ההתבודדות, שבהיות האדם חושק לאהבת חברת בני אדם אי אפשר שיהיה דבק בה'.
העליונה שבמדרגת הבוטחים
בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ז) קישר את מעלת ההתבודדות דווקא למידת הבטחון בה' והכרת הבורא, וז"ל: וכאשר תחזק הכרתו באלקים יותר מזה, וידע הענין המכוון אליו בבריאתו ויציאתו אל זה העולם הכלה, ויכיר מעלת העולם האחר הקיים, ימאס בעולם הזה ובסיבותיו ויברח במחשבתו ובנפשו וגופו אל האלקים יתברך, וישתעשע בזכרו בבדידות, וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו... וזאת העליונה שבמדרגת הבוטחים מהנביאים וחסידים'.
ביטול ההויה ודביקות בעולמות עליונים
רבינו חיים ויטאל במקומות רבים בספריו עוסק בהתבודדות, ולדבריו היא מפתח לדרגות רמות. בספר שערי קדושה ח"ג שער ח כתב: צריך שיזדכך חמשה זכוכים... יכנס בבית יחידי בטבילה ובקדושה ובמקום שלא יטרידוהו קולות בני אדם וצפצופי עופות, ואם יהיה אחר חצות הוא יותר נכון לכל הדברים ויסגור עיניו ויפשוט מחשבתו מכל עניני העולם הזה כאילו יצאה נפשו ממנו כמת שאינו מרגיש כלל, אח"כ יתאמץ ויתחזק בחשק אמיץ להרהר בעולם העליון ולהתדבק שם בשרשי נשמתו ובאורות עליונים, וידמה בנפשו כאילו יצאה נפשו ועלתה למעלה, ויצייר עולמות העליונים כאילו עומד בהם.
דרגה מובחרת בתפילה
כתב הטור סי' צח, [וכן נעתק בשו"ע]: וכן היו עושין חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכונים בתפילתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות, ולהתגברות רוח השכלית, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
זמני רצון לכלל עניני העבודה
רבינו יונה בשערי תשובה (שער ב) בהדרכתו את בעל התשובה כותב: וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחתים, ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו, ולחפש דרכיו, ולחקר לקדם אשמורות, ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח ולשאת תפילה ורנה, ולהפיל תחינה, והעת עת רצון, והתפילה נשמעת בו, כענין שנאמר בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך.
בין האדם לעצמו
בספר מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 282) מאריך הגרא"א דסלר בענין ההתבודדות, ומונה אותה כדבר הראשון שבו האדם 'מוצא את עצמו', אז יוכל להכיר מדרגתו האמיתית להשיג את מבט האמת על עצמו.
וכך מקונן המשגיח ר' שלמה וולבה על מצבינו כיום: גם את התנאי הראשון לכל התבוננות בעצמנו קשה לקיים, והוא שעה של התבודדות. הרי רוב בני אדם בורחים מהבדידות, וכאשר פעם המצב כופה עליהם שעה אחת כזאת הם מרגישים שעמום, אבל זאת נדע: המשתעמם בשעה של בדידות הוא לגמרי רחוק מעצמו.
חידושה של ברסלב
ר' נחמן מברסלב אמר על ההתבודדות: 'אני הולך בדרך חדש שעדיין לא הלך בו מעולם, אע"פ שהוא דרך ישן מאוד, אעפ"כ הוא חדש לגמרי'. מה פשר מילים אלו? לאור כל האמור אנו מבינים למה הוא דרך ישן מאוד, אך מה 'חדש לגמרי' במהדורתו הברסלבאית.
לכאורה זהו 'הדיבור בינו לבין קונו מה שרוצה', אך גם זה כבר כתוב בספר קב הישר (פרק כג): על כן צריך האדם להתבודד בהתבודדות בבית הכנסת וידבר בכל לבו לפני יודע מחשבות ברוך הוא, ויבכה בדמעות ויתאנח בכל לבו בשברון לב בזכרו את חטאיו וחטאת נעוריו.
אבל דומה כי החילוק נעוץ בתוכנם של הדיבורים, בקב הישר נראה כי המדובר הוא בתשובה מתוך הלב ווידוי מפורט על חטאיו, בדברי רב נחמן למדנו על שיחות אתו יתברך בכל הענינים, 'טוב מאוד כשמשיחין את הלב לפני השי"ת כמו שמשיחים בפני חבר טוב אמיתי', 'ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו דהיינו בלשון אשכנז כי בלה"ק קשה לו לפרש כל שיחתו, וגם אין הלב נמשך אחרי הדיבורים, מחמת שאינו מורגל כ"כ בלשון וכו''. (ליקוטי מוהר"ן בכמה דוכתי), כמו כן מודגש בדבריו בכמה מקומות הצורך הגדול ב'חיבור' תפילות אישיות שאדם אומרם מלבו מחדש.
זאת ועוד, בדברי ר"נ ישנה משמעות עמוקה נוספת בהתבודדות והיא הבריחה אליו ית', בכך שנושא את עיניו ולבו לה' יתברך בהרגשה של 'אבד מנוס ממני' ואין לו בעולמו אלא צעקה זו, וע"י ההתבודדות הוא מבטל את עצמו לגמרי שאין לו שום ממשות, והוא בעיניו כאין וכאפס ממש.