במנחות לד: מבואר שסדר הפרשיות הוא מימין לשמאל של הקורא, כלומר משמאל לימין של המניח. ומשמע לכאורה שאין זה סימן בעלמא אלא בעינן שאם באופן תיאורטי העומד ממולו היה פותח היה יכול לקרוא כסדרן. וכן מבואר ממה שכתב הרמ"א סי' ל"ב סמ"ו שצריך לגוללן מסופן לתחילתן כדי שאם בא לפתחן ולקוראן יכול לקרותן כהלכתן. ועי"ש במ"ב ס"ק רטו.
וצריך ביאור מה הענין בזה, הלא לא פותחים ולא קוראים. ומה לנו שיעמוד בצורה כזו.
ובשלמא לגבי תש"ר א"ש קצת דהוא נקרא טוטפת, לשון תכשיט, ואולי צריך להרגיש כאילו שזה מה שהוא מראה לעולם מבחוץ. אבל הרי מצינו אותו הדין גם בתש"י (כלומר שגוללן מסופן לתחילתן, כ"כ הפוסקים), ותש"י הם לזכרון לאדם עצמו, וכמ"ש לך לאות ולא לאחרים לאות. ולא מצאתי כעת מי שיבאר את העניין.