שפעמים מציאות החכם משפיעה על אמרותיו!

[אורייתא!]

בגמ' שבת כה ע"ב.
תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר וכו' רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות, ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.
וכתב הגאון מהרי"ץ חיות שם בזה"ל:
"יש לומר כל אלו החכמים כל אחד אומר לפי דרכו והתנהגותו. ידענו דרבי מאיר היה לבלר (עירובין יג ע"א, ועי' גיטין סו ע"א ר"מ חכם וסופר) ובירושלמי אמרינן ר"מ הוה כתבין טב, והשתכר בכל שבוע ג' סלעין אכיל בחד וסלע אחד לצורך מלבושין וסלע שלישי נתן לרבנן. ראינו דרכו שלא היה חפץ בעושר, רק היה נהנה ביגיעו. וזהו שאמר כאן איזהו עשיר שיש לו נחת רוח בעושרו, ושמח בחלקו אם רב או מעט ויתקבץ מעות על יד על יד רק יסתפק במה שהריו בכל שבוע.
וכן רבי טרפון שהיה לו באמת כרמים ועבדים רבים כדאמרינן במסכת כלה מובא בסדר הדורות. וכן אמרינן (נדרים סב ע"ב) דהיה עשיר גדול. אומר כל שיש לו מאה שדות ומאה כרמים.
וכן רבי עקיבא שאמר איזהו עשיר כל שיש לו אשה (צנועה) [נאה] במעשים היינו ג"כ מפני שעל ידי אשתו זכה למעלות התורה כמו דאמרינן (כתובות סג ע"א).
ורבי יוסי שאמר איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו, מפני דמצינן דרבי יוסי אמר יהי חלקי עם המתים בחולי מעים (שבת קיח ע"ב) ומפ"ז טוב ויאות שיהיה להם בית הכסא סמוך לשולחנם. ונכון. עכ"ל.
ובמרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פ"ב כתב:
"והוא שאמר לחביריו (שבת כה ע"ב) איזהו עשיר, כל שיש לו מאה שדות ומאה כרמים ומאה עבדים משמשים אותם. והוא שבא להורות לאדם שאעפ"י שיהיה עשיר כמו ר' טרפון לא יתעסק בעשרו, ויניח התורה".
וכן נמצא בעניין מה שאמר רבי טרפון אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד שהוא לגודל עשירותו!
מה דעתכם?

[נוטר הכרמים]

אעתיק מעט מהרשום אצלי פסקי פסקי.

שמעון בן שטח

בפ"א דאבות: שמעון בן שטח אומר הוה מרבה לחקור את העדים וכו'. שמא י"ל דהא דמרגלא בפומיה כן משום עובדא שהיה בבנו שיצא ליהרג ע"פ עדות שקר, ראה ברש"י פרק נגמר הדין (מד,ב ד"ה דבעיא מכסא) העתקת דברי הירושלמי חגיגה פרק שני.

[נוטר הכרמים]

רבי יהושע בן חנניה

באבות (ב,ח) ריב"ז מנה שבחו של ר' יהושע בן חנניה - אשרי יולדתו, וברע"ב: ויש אומרים על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם שהיתה מחזרת על כל בתי המדרשות שבעירה, ואמרה להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמיעי שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזנו אלא דברי תורה.

והשווה לזה, ראה בנדה ע,ב: שאלו אנשי אלכסנדריא את ר"י בן חנניא... ג' דברי דרך ארץ, מה יעשה אדם ויחכם, אמר להם ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו... מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא.

ונראה ששני דברים אלו היו לו לר"י מורשה מערש ילדותו, שכן אמו גם חזרה אחר בתי המדרשות כדי שיקבשו עליו רחמים, וגם הרבתה ישיבתו בבית המדרש.

והשווה עוד, בחגיגה ג,א: מעשה בריב"ב וראב"ח שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין, אמר ליה מה חידוש היה בבית המדרש היום... א"ל בפרשת הקהל... טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן, א"ל מרגלית טובה היתה בידכן ובקשתם לאבדה ממני, היינו דזה מרגלית טובה שיש לאמו שכר ע"ז שהביאה אותו לבית המדרש, עי' שו"ת מהרש"ם במפתחות לחלק ה, משך חכמה פר' וילך.

[נוטר הכרמים]

רבי אלעזר בן ערך

שמו היה גם ר' נהוראי, וראה באבות ד,יח שאמר ר' נהוראי הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך וכו'. וי"ל שאמר כן משום דבדידיה היה עובדא בשבת קמז,ב, ועי' מהרש"א שם.

[נוטר הכרמים]

רבי מאיר

בפ"ד מאבות: ר"מ אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. ונראה שעל עצמו כיון שהוא למד מאלישע בן אבויה ותוכו אכל קליפתו זרק, כמבואר בחגיגה טו,א.

[נוטר הכרמים]

רב יהודה

בברכות כ,א איתא דבשנויי דר' יהודה תנויי בנזיקין, ועי' מהרש"א ח"א שם ע"פ דברי הגמ' בב"ק ל,א האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין

[נוטר הכרמים]

רב הונא

א) בשבת כג,ב: הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. ועי' מגילה כז,ב עובדא גביה דהוה זהיר בקידוש היום ונתעשר (מגדים חדשים ברכות ה,ב), ובברכות שם איתא דהוה ליה מאה דני דחמרא, וזהו קיום ההבטחה דזוכה וממלא גרבי יין.

ב) בברכות ו אמר דכל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, ובדידיה הוה עובדא עם רב רבו, ראה במגילה כז בעובדא דשיראי, וע"ע ב"ק עא עובדא בראב"א שנתקיימו דבריו ברב הונא.

[גוראריה]

אפילו על נבואה המגיעה משמים אמרו חז"ל כן, כידוע ממ"ש על יאשיהו ששלח לחולדה ולא לירמיהו כי נשים רחמניות הן.

[נוטר הכרמים]

רבי חנינא

בכתובות קג,ב דמינצו בהדי ר' חייא וקאמר דאם נשתכחה תורה מישראל מהדרנא לה בפלפולי, וראה תענית ז,א דאמר מה ברזל זה אי מחדד את חבירו אף שני ת"ח מחדדין זה לזה בהלכה.

[נוטר הכרמים]

רב שישת

איתא בכתבי האריז"ל שהיה בו נשמת בבא בן בוטא ולזה היה סגי נהור כמוהו, ראה ב"ב ד,א דהורדוס ניקר את עיניו.

וראה גיטין כג,א: אלא סומא אמאי לא, אמר רב שישת לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו.

וראה עוד שבת קט,א: א"ר שישת גרגירא אפילו לדידי מעלי. ופירש"י: דמאור עינים. ובגליון הש"ס ציין לספר כתנות אור לבעל פנים מאירות פרשת נח, וז"ל שם בביאור דברי הגמ' הנ"ל: נראה לי משום דאמרינן ביומא יח: גרגור למה נקרא שמו אורות שמאירת עינים, ואר"ה המוציא גרגיר יאכלה, ואמרי לה יעבירו ע"ג עיניו, ולפי"ז יובן דר"ש היה סגי נהור ולכך דייק אפילו לדידי נמי מעלי.

ומצינו בכמה דוכתי שהיו משניות סדורות בפיו, עי' זבחים צו,ב וברש"י שם, ובעירובין סז,א. ובפסחים סח,ב: רב שישת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה ותלי וקאי בעיברא דדשא ואמר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי. ופירש"י: בשבילך ולצרכך שניתי וקריתי.

ועי' תוס' ברכות ח,א דלכך מהדר אפילו בקריאת התורה וגרס, ועי' שבת קיט,א.

[עשוי לנחת]

הנה בדף היומי אמש (חולין מט ע"א) אמר רבי יצחק בר נחמני א"ר אושעיא חלב שע"ג קבה כהנים נהגו בו היתר כרבי ישמעאל שאמר משום אבותיו וסימניך ישמעאל כהנא מסייע כהני ע"כ. וברש"י ד"ה וסימניך - שהוא התירה ולא תשכח בשם מי נאמר. ישמעאל כהנא מסייע כהני - תמיד הוא עוזרן ומיקל להם ולקמיה מפרש היכא עכ"ל.
מבואר כאן (עכ"פ בתור סימן) שיש כזו מציאות שכיון שר' ישמעאל הוא כהן, משום כך מסייע הוא לכהנים. [ושוב, למרות שזה רק סימן, דחוק לי קצת לומר שהיו מביאים סימן למרות שבמציאות זה מופקע שבגלל שר' ישמעאל הוא כהן, משום כך יסייע לכהנים.]
ובאמת צריך להבין, שמכל הגמרות שהביאו כאן ומשמע שהמציאות של התנאים והאמוראים השפיעה על דבריהם, זה לכאו' לא עולה עם הכלל שמקובלנו, שלא יתכן שלגדולי ישראל תהיה נגיעה בבואם לקבוע דבר בתורת ה' - דברי אלוקים חיים.
ואכן במה שהביאו אורייתא ונוטה"כ לא מדובר בנגיעה ח"ו, ואפשר לבאר שזו המציאות שהם הכירו, ולכן לפי"ז הם פירשו וכו', אך לא שלדינא היתה השלכה כלשהי מחמת מציאותם. אכן יש גם מקומות ואיני זוכר כעת בדיוק, שמשמע שהיו מקרים שלדין שפסקו היתה השלכה מאורח חייהם, וצריך ביאור רב בסוגיא זו.

[נוטר הכרמים]

רבה

ברכות סא,ב: אמר רבה, כגון אנו בינונים. ובשבת קנב,ב: א"ל רבה לר"נ של בינונים מאי.

[נוטר הכרמים]

רב יוסף

'כדמתרגם רב יוסף', ראה מו"ק כא,ב: קידושין נד,ב: נזיר ג,א: ב"ק ג,ב. ובתוס' ב"ק שם: דרב יוסף היה בקי בתרגום לפי שיש כמה עניני תרגום ולא כדפירש בעלמא לפי שהיה סגי נהור, ודברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ ולכך היה אומר תרגום, דמשום עת לעשות אמר התם דשרי וכו'.

וראה ביומא עד,ב: אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלים ואינן שבעים. ונראה שאמר כן דידע בנפשיה, ועי' גיטין כג,א: מתקיף לה רב יוסף היאך סומא מותר באשתו.

[נוטר הכרמים]

עוד על רב יוסף

בנדרים מא,א: כל משכבו הפכת בחליו, אמר רב יוסף, לומר שמשכח תלמודו, ר' יוסף חלש איעקר ליה למודיה. והשווה, ברכות ח,ב דאמר רב יוסף הזהרו בזקן ששכח תלמודו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, ועי' ב"ב יד,ב: א"ר יוסף אשר שברת... מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון.

[עשוי לנחת]

הנה בדף היומי אמש (חולין מט ע"א) אמר רבי יצחק בר נחמני א"ר אושעיא חלב שע"ג קבה כהנים נהגו בו היתר כרבי ישמעאל שאמר משום אבותיו וסימניך ישמעאל כהנא מסייע כהני ע"כ. וברש"י ד"ה וסימניך - שהוא התירה ולא תשכח בשם מי נאמר. ישמעאל כהנא מסייע כהני - תמיד הוא עוזרן ומיקל להם ולקמיה מפרש היכא עכ"ל.
מבואר כאן (עכ"פ בתור סימן) שיש כזו מציאות שכיון שר' ישמעאל הוא כהן, משום כך מסייע הוא לכהנים. [ושוב, למרות שזה רק סימן, דחוק לי קצת לומר שהיו מביאים סימן למרות שבמציאות זה מופקע שבגלל שר' ישמעאל הוא כהן, משום כך יסייע לכהנים.]
ובאמת צריך להבין, שמכל הגמרות שהביאו כאן ומשמע שהמציאות של התנאים והאמוראים השפיעה על דבריהם, זה לכאו' לא עולה עם הכלל שמקובלנו, שלא יתכן שלגדולי ישראל תהיה נגיעה בבואם לקבוע דבר בתורת ה' - דברי אלוקים חיים.
ואכן במה שהביאו אורייתא ונוטה"כ לא מדובר בנגיעה ח"ו, ואפשר לבאר שזו המציאות שהם הכירו, ולכן לפי"ז הם פירשו וכו', אך לא שלדינא היתה השלכה כלשהי מחמת מציאותם. אכן יש גם מקומות ואיני זוכר כעת בדיוק, שמשמע שהיו מקרים שלדין שפסקו היתה השלכה מאורח חייהם, וצריך ביאור רב בסוגיא זו.

נוטר, אני ממש טובע בהודעותיך, יש לכולנו סבלנות עד שתנטור משפט משפט לתוך מסמך אחד, ותכניס את הכל בהודעה אחת.

[גוראריה]

הנה בדף היומי אמש (חולין מט ע"א) אמר רבי יצחק בר נחמני א"ר אושעיא חלב שע"ג קבה כהנים נהגו בו היתר כרבי ישמעאל שאמר משום אבותיו וסימניך ישמעאל כהנא מסייע כהני ע"כ. וברש"י ד"ה וסימניך - שהוא התירה ולא תשכח בשם מי נאמר. ישמעאל כהנא מסייע כהני - תמיד הוא עוזרן ומיקל להם ולקמיה מפרש היכא עכ"ל.
מבואר כאן (עכ"פ בתור סימן) שיש כזו מציאות שכיון שר' ישמעאל הוא כהן, משום כך מסייע הוא לכהנים. [ושוב, למרות שזה רק סימן, דחוק לי קצת לומר שהיו מביאים סימן למרות שבמציאות זה מופקע שבגלל שר' ישמעאל הוא כהן, משום כך יסייע לכהנים.]
ובאמת צריך להבין, שמכל הגמרות שהביאו כאן ומשמע שהמציאות של התנאים והאמוראים השפיעה על דבריהם, זה לכאו' לא עולה עם הכלל שמקובלנו, שלא יתכן שלגדולי ישראל תהיה נגיעה בבואם לקבוע דבר בתורת ה' - דברי אלוקים חיים.
ואכן במה שהביאו אורייתא ונוטה"כ לא מדובר בנגיעה ח"ו, ואפשר לבאר שזו המציאות שהם הכירו, ולכן לפי"ז הם פירשו וכו', אך לא שלדינא היתה השלכה כלשהי מחמת מציאותם. אכן יש גם מקומות ואיני זוכר כעת בדיוק, שמשמע שהיו מקרים שלדין שפסקו היתה השלכה מאורח חייהם, וצריך ביאור רב בסוגיא זו.

נוטר, אני ממש טובע בהודעותיך, יש לכולנו סבלנות עד שתנטור משפט משפט לתוך מסמך אחד, ותכניס את הכל בהודעה אחת.

איני בכלל 'כולנו' דילך. וצורה זו של ידידינו הנוטר ניחא לי ['לכולנו'...] יותר.

[עשוי לנחת]

איני בכלל 'כולנו' דילך. וצורה זו של ידידינו הנוטר ניחא לי ['לכולנו'...] יותר.

סליחה, ועכ"פ אף אני איני בכלל כולנו דילך, אשר ע"כ יעשה נוטר כרצונו, מר כי אתריה ומר כי אתריה...

[נוטר הכרמים]

בעבר נהגתי כהצעתו של העשוי לנחת, ולא שבעו הקוראים נחת, ובפרט בנידון דידן נראה שהחלוקה היא במקומה, וגברי קא פסיק ותני.

ואנן בדידן הדרינן.


רבא

א) יגיעה וכח הסברא.

ב"ב כב,א: אביי אמר, אנא ענישתיה דאמר ליה לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלי בישרא (שמינה) בי רבא. ובעירובין כא,ב דרש רבא עה"פ ולהג הרבה יגיעת בשר, כל ההוגה בהן טועם בהם טעם בשר. (וראה בניהו שם). (והא דנמשל ענין הבישרא לענין הסברא, ראה ב"ק עב,א: א"ל ר"נ לרבא, האי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא. ופירש"י: לא דקדקתי טעמו של דבר.

ובברכות ו,ב: אמר רבא אגרא דשמעתתא סברא, ופירש"י: שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר. (ובעירובין נג,א: אמר רבא ואנן כי אצבעיתא בקירא לסברא. ופירש"י: בשעוה קשה שאין האצבע יכול ליכנס לתוכה אלא מדביק מעט).

וראה בשבת פח,א ענין יגיעתו ושקיעתו בעסק התורה בעובדא דהוה מייץ דמאמתוך העיון בשמעתתא.

וראה בברכות יא,ב דאמר דצריך לברך ברכת התורה לתלמוד, ופירש"י: שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה גמ' היינו סברת טעמי משנה וכו'.

ובב"מ צו,ב אמר לפום חורפא שבשתא, (והיינו דבעי מתינות בעיון הסברא ועומקה, ולא סגי בחריפות).


ב) מדוכא ביסורים.

בשבת לג,א איתא דחש בהדרוקן, ועי' ברכות נה,ב רבא כי הוה חליש וכו'. ומצינו הרבה מימרות משמו בענין יסורים וחלאים, בברכות ה,א אמר דכל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורים וכו'. ובכתובות קיא: אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. ובנדרים לט,ב אמר דביקור חולים אין לו שיעור ואפילו מאה פעמים ביום. ובנדרים מט,א אמר מאן חולין רבנן, (וברש"י: שעוסקים בתורה ובאין לידי חולי).

[נוטר הכרמים]

מר זוטרא

בסוטה כא,א: הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולן... מאי פרשת דרכים... מר זוטרא אמר זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. (ופירש"י: דסלקא ליה... אם יזכה שיסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חביריו להורות כהלכה וכמשפט, הגיע לפרשת דרכים כלומר, זכה כנגדן לכך ניצול מכולן.

ובסנהדרין קו,ב גבי דואג ואחיתופל: מתקיף לה מר זוטרא... אלא דלא הוה סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא. ופירש"י: שלא זכו לקבוע הלכה כמותן. הרי דמר זוטרא לטעמיה בענין זה דשמעתתא אליבא דהלכתא (הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א).

[תולעת ספרים07]

הקהל וכו' והטף וכו' (לא, יב) בחגיגה דף ג מעשה וכו' שהלכו לקבל פני רבי יהושע בפקיעין וכו' ומה דרש בה אם נשים באים ללמוד וכו' טף למה הן באין כדי ליתן שכר למביאיהן וכו' מרגלית טובה היה בידכם ובקשתם לאבדה ממני, יתכן עפ"י מה דאיתא בירושלמי יבמות סוף פ"ק ראה את יהושע וכו זכור אני שהיתה אמו מוליכה עריסתו לבית הכנסת כדי שיתדבקו אזניו בדברי תורה, ולזה אמר רבי יהושע ובקשתם לאבדה ממני שלו יאות המאמר כמרגלית טובה לבעליה שגם אמו עשתה כן. ופשוט.
משך חכמה פרשת וילך.

[לייבל]

ספר כרם פתחיה (מצוי באוצר) סובב כולו עד"ז "באורי מאמרי חז"ל ע"פ שיטת ותכונת אומריהם, דרכי חייהם ותקופת זמנם".

[נוטר הכרמים]

הקהל וכו' והטף וכו' (לא, יב) בחגיגה דף ג מעשה וכו' שהלכו לקבל פני רבי יהושע בפקיעין וכו' ומה דרש בה אם נשים באים ללמוד וכו' טף למה הן באין כדי ליתן שכר למביאיהן וכו' מרגלית טובה היה בידכם ובקשתם לאבדה ממני, יתכן עפ"י מה דאיתא בירושלמי יבמות סוף פ"ק ראה את יהושע וכו זכור אני שהיתה אמו מוליכה עריסתו לבית הכנסת כדי שיתדבקו אזניו בדברי תורה, ולזה אמר רבי יהושע ובקשתם לאבדה ממני שלו יאות המאמר כמרגלית טובה לבעליה שגם אמו עשתה כן. ופשוט.
משך חכמה פרשת וילך.

כבר הובא על ידי הכהה לעיל בהרחב דבר.

[תולעת ספרים07]

ספר כרם פתחיה (מצוי באוצר) סובב כולו עד"ז "באורי מאמרי חז"ל ע"פ שיטת ותכונת אומריהם, דרכי חייהם ותקופת זמנם".

רבי לייבל...
כבר נמנו בעבר כאן בפורום שאסור לומר כן...
תכונות של תנאים ועוד כהנה הרב שטיינזלץ האריך בזה אך הדבר צורם בהחלט ולא יתכן כדבר הזה שהושפעו מהשעה והזמן תחושות ושינויי מזג אויר וכו' - בכל אופן כל מקום לגופו של עניין...

[תולעת ספרים07]

הקהל וכו' והטף וכו' (לא, יב) בחגיגה דף ג מעשה וכו' שהלכו לקבל פני רבי יהושע בפקיעין וכו' ומה דרש בה אם נשים באים ללמוד וכו' טף למה הן באין כדי ליתן שכר למביאיהן וכו' מרגלית טובה היה בידכם ובקשתם לאבדה ממני, יתכן עפ"י מה דאיתא בירושלמי יבמות סוף פ"ק ראה את יהושע וכו זכור אני שהיתה אמו מוליכה עריסתו לבית הכנסת כדי שיתדבקו אזניו בדברי תורה, ולזה אמר רבי יהושע ובקשתם לאבדה ממני שלו יאות המאמר כמרגלית טובה לבעליה שגם אמו עשתה כן. ופשוט.
משך חכמה פרשת וילך.

כבר הובא על ידי הכהה לעיל בהרחב דבר.

רבי נוטר לא שמתי לב ועם כת"ר הסליחה...
ראיתי את כותרת האשכול ועשיתי העתק והדבק ממה שהיה לי במחשב...

[לייבל]

ספר כרם פתחיה (מצוי באוצר) סובב כולו עד"ז "באורי מאמרי חז"ל ע"פ שיטת ותכונת אומריהם, דרכי חייהם ותקופת זמנם".

רבי לייבל...
כבר נמנו בעבר כאן בפורום שאסור לומר כן...
תכונות של תנאים ועוד כהנה הרב שטיינזלץ האריך בזה אך הדבר צורם בהחלט ולא יתכן כדבר הזה שהושפעו מהשעה והזמן תחושות ושינויי מזג אויר וכו' - בכל אופן כל מקום לגופו של עניין...

משפט זה הוא ציטוט משער הספר הנ"ל.

[תולעת ספרים07]

גם אני הבנתי כך:
וחלילה לא באתי לטעון נגדך
אלא להזכיר נשכחות שכבר היה כאן בעבר דיון באחת האשכולות אם ניתן ומותר להגדיר את התנאים וכו' שזה היה רחמן וזה היה רגיש לזולת....
בחוגים הלאומיים זה דווקא מאוד מקובל אך בחוגים החרדים פחות ואולי גם צורם...
וכפי שכתבתי כבר נמנו וגמרו כאן בבית מדרש שאין זה מן הראוי.
ושוב לא באתי כלל לטעון נגדך ר' לייבל - ומלכתחילה הבנתי שזה ציצוט...

[אורייתא!]

בחוגים הלאומיים זה דווקא מאוד מקובל אך בחוגים החרדים פחות ואולי גם צורם...
וכפי שכתבתי כבר נמנו וגמרו כאן בבית מדרש שאין זה מן הראוי.

מה זה שיך לחוגים השונים?
זה מבואר בחז"ל בכמה מקומות ומה שייך למי נוהג בזה, ולמי זה צורם?

[תולעת ספרים07]

viewtopic.php?f=7&t=5282#p43387

[לולי דמיסתפינא]

וכי לא על זה יצא קצפו של גאון עוזנו בעל האבי עזרי זצ"ל על הש"ס של שטיינזאלץ?

[הבונה]

יש מהרש"א פלאי מאד במסכת שבת

ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא - עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף. (שבת קמ:)

וכותב על כך המהרש"א:

ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למשתי שיכרא כו' ולאו מלתא היא כו'. ורב פפא לטובת עצמו אמרה שהוא היה עושה שכר כדאמרי' פ' ע"פ דאמר רב פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרו וק"ל:

ופלא גדול.

[הבונה]

ראיתי בזמנו לפנים דברי המהרש"א ותמהתי.
כעת זכינו שיש אוצה"ח ואפשר לחפש, ראיתי שמביאים שהרש"ש על אתר כותב ואולי לזה כוון ר"פ לעיל קיח: באמרו "לדידי חשדן ולא הוה בי" שהיו שחשדוהו שכך אמר מטעם שכ' המהרש"א, וע"ז אמר כנ"ל. (וראה אמרי שמאי ח"א בשבת שם שהביא כן בשם ידידו הגאון הירושלמי ולא ראה שקדם הרש"ש לידידו הנ"ל)
אמנם יש שכתבו שר"פ התכון בדבריו "לדידי חשדן וכו'" לי"א שהביא רש"י בקדושין עב. עיי"ש/
יש חומר רב באוצר על המהרש"א הנ"ל (מילות חיפוש "פפא לטובת עצמו") והמעיין ימצא הרבה שדנו בזה.

[לייטנר]

.

[כרם]

גם אני הבנתי כך:
וחלילה לא באתי לטעון נגדך
אלא להזכיר נשכחות שכבר היה כאן בעבר דיון באחת האשכולות אם ניתן ומותר להגדיר את התנאים וכו' שזה היה רחמן וזה היה רגיש לזולת....
בחוגים הלאומיים זה דווקא מאוד מקובל אך בחוגים החרדים פחות ואולי גם צורם...
וכפי שכתבתי כבר נמנו וגמרו כאן בבית מדרש שאין זה מן הראוי.
ושוב לא באתי כלל לטעון נגדך ר' לייבל - ומלכתחילה הבנתי שזה ציצוט...

הבדל גדול בין שתי הדרכים.
דרך החקרניים הוא לבדות מתוך המימרא של החכם את אופיו. למשל: אם חכם פלוני אמר הרהורי עבירה קשים מעבירה, יאמר החקרני על אותו חכם שהיה מתמודד הרבה עם הרהורי עבירה, עפ"ל. והוא עושה זאת ללא שום מקור, אלא המימרא עצמה היא לו כמקור כי כך אופיו. וזו דרכה דרך מות, ועל זה יצא הקצף.
לעומת זאת, דרך הבקיאות הזאת, לקשר מימרא של חכם למה שמצאנו מקור לו כי עובדא הוית ביה, כשמעון בן שטח וכולהו דהכא, דרך אחרת לחלוטין היא.
וק"ל.

[קב עזר]

הלא היא גמ' ערוכה סוטה ד.
וכמה שיעור סתירה וכו' כדי הקפת דקל דברי ר' ישמעאל, ר' יהושע או' כדי לשתותו, בן עזאי או' כדי לצלות ביצה, ר' יהודה בן בתירא וכו' ר"א בן ירמיה וכו'
חנין בן פנחס וכו' פלימו אומר וכו'
ועי"ש ע"ב, א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער.(כמה שהיה שוהה בביאתו רש"י)

____________
ופלא היא בעיני שהחכמים הורו הלכה כמה שיער סתירה להשקות סוטה כפי שיערן הפרטי וכי לא הכירו שלכל אחד יש שיער אחר ? וע"כ לשער השיעור היותר קצר או היותר קצר לאיש בינוני ?

[חד וחלק]

רבי חייא:
כתובות נט: "דתני ר' חייא אין אשה אלא ליופי אין אשה אלא לבנים". וביבמות סג. "רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו וכו', א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא". וכמובן יש כאן הקבלה בשני הפרטים.

יישר כח לרבינו נוטר הכרמים על הודעותיו הנפלאות!

[אורייתא!]

ישר כח גדול חכמים מכובדים על דבריכם הנפלאים.
שימד"נ

[נוטר הכרמים]

בכורות מד,ב: סכי שמש: תני רב יוסף סני שמש. ופירש"י: סני שמש. ששונא את השמש ואינו יכול לראות מקום שחמה זורחת שם. וראה לעיל דרב יוסף היה סגי נהור.

[אורייתא!]

יש מהרש"א פלאי מאד במסכת שבת

ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא - עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף. (שבת קמ:)

וכותב על כך המהרש"א:

ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למשתי שיכרא כו' ולאו מלתא היא כו'. ורב פפא לטובת עצמו אמרה שהוא היה עושה שכר כדאמרי' פ' ע"פ דאמר רב פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרו וק"ל:

ופלא גדול.

לענ"ד, אין זה לא פלא ולא חצי פלא.
שכן בגמ' קודם לכן אמר רב חסדא שהיכול לאכול פת שעורין ואוכל פת חיטין, עובר משום בל תשחית. ומבואר מדבריו שכל דבר שיכול האדם לאכול / לשתות, והוא זול יותר, ואוכל את הדבר היקר, עובר משום בל תשחית.
וקשיא ליה לרבינו המהרש"א, א"כ מה מוסיף ר"פ בדבריו, כלומר, מה חידוש יש בדבריו, והלא כלולים הם בדברי רב חסדא?!
ומיישב, דאה"נ בדברי ר"פ אין חידוש לדינא, רק כיון שהיה מוכר שכר, היה כמזכיר ובא שכן הוא בשכר ויין.
וחס ליה לזרעיה דאברהם למימר הכי [מש"כ קודמי] על דברי אדונינו רב פפא. וזה שבוש ואי הוה איהו הוא מפיק פולסא דנורא..
ולפלא בעיני על החכמים דכאן ששומעים דברים כעין אלו ויכולים לנום את שנתם.

[משה ששון]

בגמ' שבת כה ע"ב.
תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר וכו' רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות, ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.
וכתב הגאון מהרי"ץ חיות שם בזה"ל:
"יש לומר כל אלו החכמים כל אחד אומר לפי דרכו והתנהגותו. ידענו דרבי מאיר היה לבלר (עירובין יג ע"א, ועי' גיטין סו ע"א ר"מ חכם וסופר) ובירושלמי אמרינן ר"מ הוה כתבין טב, והשתכר בכל שבוע ג' סלעין אכיל בחד וסלע אחד לצורך מלבושין וסלע שלישי נתן לרבנן. ראינו דרכו שלא היה חפץ בעושר, רק היה נהנה ביגיעו. וזהו שאמר כאן איזהו עשיר שיש לו נחת רוח בעושרו, ושמח בחלקו אם רב או מעט ויתקבץ מעות על יד על יד רק יסתפק במה שהריו בכל שבוע.
וכן רבי טרפון שהיה לו באמת כרמים ועבדים רבים כדאמרינן במסכת כלה מובא בסדר הדורות. וכן אמרינן (נדרים סב ע"ב) דהיה עשיר גדול. אומר כל שיש לו מאה שדות ומאה כרמים.
וכן רבי עקיבא שאמר איזהו עשיר כל שיש לו אשה (צנועה) [נאה] במעשים היינו ג"כ מפני שעל ידי אשתו זכה למעלות התורה כמו דאמרינן (כתובות סג ע"א).
ורבי יוסי שאמר איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו, מפני דמצינן דרבי יוסי אמר יהי חלקי עם המתים בחולי מעים (שבת קיח ע"ב) ומפ"ז טוב ויאות שיהיה להם בית הכסא סמוך לשולחנם. ונכון. עכ"ל.
ובמרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פ"ב כתב:
"והוא שאמר לחביריו (שבת כה ע"ב) איזהו עשיר, כל שיש לו מאה שדות ומאה כרמים ומאה עבדים משמשים אותם. והוא שבא להורות לאדם שאעפ"י שיהיה עשיר כמו ר' טרפון לא יתעסק בעשרו, ויניח התורה".
וכן נמצא בעניין מה שאמר רבי טרפון אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד שהוא לגודל עשירותו!
מה דעתכם?

בשם הגר"נ קרליץ שמעתי
שכל אחד חיפש לעצמו עשירות במקומו

[ארי שבחבורה]

אעתיק מעט מהרשום אצלי פסקי פסקי.

שמעון בן שטח

בפ"א דאבות: שמעון בן שטח אומר הוה מרבה לחקור את העדים וכו'. שמא י"ל דהא דמרגלא בפומיה כן משום עובדא שהיה בבנו שיצא ליהרג ע"פ עדות שקר, ראה ברש"י פרק נגמר הדין (מד,ב ד"ה דבעיא מכסא) העתקת דברי הירושלמי חגיגה פרק שני.

כן פירש רבינו עובדיה ספורנו בפירושו למסכת אבות (שם) - יעו"ש.
בכלל, מומלץ מאוד לעיין בפירוש הנ"ל בעיקר לשני הפרקים הראשונים של מסכת אבות בהם מרבה הרע"ס להשתמש ביסוד זה על מנת לפרש את אמרותיהם של החכמים המובאות שם.