מי גבים - שיטת הרע"ב - מקוואות פ"א משניות א-ג
פורסם: ש' פברואר 26, 2022 11:01 pm
[קצת קשה, ואשמח להתאמצות מי שיכול]
אני משער שמי שאינו עוסק או עסק לאחרונה בלימוד מקוואות יתקשה להיכנס לזה, אבל אולי יש כאן מישהו שאוחז בזה.
תודה מראש.
בקצרה.
טמא שתה מהגב, ונפלה טיפה טמאה מפיו. הטהור ששותה אחריו נטמא.
א. משום מה לגבי טומאת הטיפה ומי הגב, כתב הרע"ב שלא סלקא השקה משום שאין שם מ' סאה.
לגבי טומאת מי הגב מיד הטמא, כתב שאין מי גבים נטמאים עד שנתלשו.
אני שואל, מפני מה לא דן כלל מפני מה לא נטמאים המים מהטיפה.
ב. לגבי הכיכר כתב משפטים שלא הבנתי.
'אם הדיח - את הככר, טמא, ואם לא טהור, מפני שאין מי גבאין עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו'.
מה קשור כאן שאין מי הגבים עלולים לקבל טומאה. [ומה זה לשון עלולים? מפני מה לא כתב שאינם נטמאים כמו שכתב לעיל גבי נגיעת הטמא]
ג. (שאלה שרבו המפרשים להקשות) בריש משנה ג' כתב שמשנה זו באה לחדש שמי הגב נטמאים. וזה צ"ע שעבר לשיטת הרמב"ם, והרי שיטתו שאין מי גב נטמאים מחוברים, כפי שכתב לעיל גבי נגיעת הטמא.
לנוחות החברים העתקתי כאן את שלושת המשניות עם פירוש הרע"ב
א. שש מעלות במקואות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו מי גבאים שתה טמא ושתה טהור טמא שתה טמא ומילא בכלי טהור טמא שתה טמא ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור:
שש מעלות במקואות - מקומות של כינוס מים יש בהן שש מעלות, כל אחת מהן גדולה מחברתה:
מי גבים - חפירה שבקרקע המכונסין בה מים שאינן שאובין והן פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקוה:
גבים - לשון מים מגבא (ישעיה ל'):
שתה טמא ושתה טהור טמא - אם שתה מאותן המים טמא תחלה ואח"כ שתה מהן הטהור, נטמא הטהור. לפי שנפלה טפה מפיו של טמא לתוך הגבא, ושמא שתה אותה הטהור ונטמא, דהשותה משקין טמאים פוסל את התרומה. והוא משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום כדאיתא פרק קמא דשבת. ואף על גב דאינו פוסל את התרומה אלא אם כן שתה רביעית, מכל מקום כשבאה הטפה הטמאה בפיו, טימאה כל המשקין שבפיו. ואותה טפה לא סלקא לה השקה בגבא, דמיירי כשאין בו ארבעים סאה כדקתני בסיפא. וע"י נגיעת הטמא אין מי הגבא מיטמאים עד שיתלשו. והכי איתא בתוספתא:
מילא בכלי טהור - מן המים שבגבא לאחר ששתה בו הטמא. דחיישינן לאותה טפה כדפרישית, נטמא הכלי, שהכלים מיטמאין בנגיעת משקין טמאין:
אם הדיח - את הככר, טמא, ואם לא טהור, מפני שאין מי גבאין עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו, הלכך אם לא הדיח טהור, ואפילו כשהגביה הככר לא הוחשבו מים שבו לקבל טומאה מן הטפה, שנתבטלה הטפה במים הטהורים. אבל כשהדיח, הוחשבו והוכשרו מים שבידיו לקבל טומאה מן הטפה ולא נתבטלה בהן אלא אדרבה נטמאו וטימאו את הככר:
ב. מלא בכלי טמא ושתה טהור טמא מלא בכלי טמא ומלא בכלי טהור טמא מלא בכלי טמא ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור:
מילא בכלי טמא - לעיל אשמעינן כשהטומאה באה למים מחמת אדם טמא, והכא אשמעינן כשהטומאה באה מחמת כלי:
ג. נפלו מים טמאים ושתה טהור טמא: נפלו מים טמאים ומלא בכלי טהור טמא נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור ר' שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא:
נפלו מים טמאים - הכא אשמעינן שמי גבאים הללו מקבלין טומאה על יד משקין טמאין שנפלו בהן:
רבי שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח - אכולהו קאי ר' שמעון, בין אטומאה שבאה מחמת אדם בין מחמת כלי בין מחמת משקין, בכולהו סבירא ליה בין שהדיח בין שלא הדיח טמא הככר. וטעמא דרבי שמעון, שאני אומר שטיפת המים טמאים שנפלה מפי הטמא או מן הכלי או מן המשקין טמאין, לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ההיא על הככר וטמאתו. ואין הלכה כרבי שמעון:
אני משער שמי שאינו עוסק או עסק לאחרונה בלימוד מקוואות יתקשה להיכנס לזה, אבל אולי יש כאן מישהו שאוחז בזה.
תודה מראש.
בקצרה.
טמא שתה מהגב, ונפלה טיפה טמאה מפיו. הטהור ששותה אחריו נטמא.
א. משום מה לגבי טומאת הטיפה ומי הגב, כתב הרע"ב שלא סלקא השקה משום שאין שם מ' סאה.
לגבי טומאת מי הגב מיד הטמא, כתב שאין מי גבים נטמאים עד שנתלשו.
אני שואל, מפני מה לא דן כלל מפני מה לא נטמאים המים מהטיפה.
ב. לגבי הכיכר כתב משפטים שלא הבנתי.
'אם הדיח - את הככר, טמא, ואם לא טהור, מפני שאין מי גבאין עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו'.
מה קשור כאן שאין מי הגבים עלולים לקבל טומאה. [ומה זה לשון עלולים? מפני מה לא כתב שאינם נטמאים כמו שכתב לעיל גבי נגיעת הטמא]
ג. (שאלה שרבו המפרשים להקשות) בריש משנה ג' כתב שמשנה זו באה לחדש שמי הגב נטמאים. וזה צ"ע שעבר לשיטת הרמב"ם, והרי שיטתו שאין מי גב נטמאים מחוברים, כפי שכתב לעיל גבי נגיעת הטמא.
לנוחות החברים העתקתי כאן את שלושת המשניות עם פירוש הרע"ב
א. שש מעלות במקואות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו מי גבאים שתה טמא ושתה טהור טמא שתה טמא ומילא בכלי טהור טמא שתה טמא ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור:
שש מעלות במקואות - מקומות של כינוס מים יש בהן שש מעלות, כל אחת מהן גדולה מחברתה:
מי גבים - חפירה שבקרקע המכונסין בה מים שאינן שאובין והן פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקוה:
גבים - לשון מים מגבא (ישעיה ל'):
שתה טמא ושתה טהור טמא - אם שתה מאותן המים טמא תחלה ואח"כ שתה מהן הטהור, נטמא הטהור. לפי שנפלה טפה מפיו של טמא לתוך הגבא, ושמא שתה אותה הטהור ונטמא, דהשותה משקין טמאים פוסל את התרומה. והוא משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום כדאיתא פרק קמא דשבת. ואף על גב דאינו פוסל את התרומה אלא אם כן שתה רביעית, מכל מקום כשבאה הטפה הטמאה בפיו, טימאה כל המשקין שבפיו. ואותה טפה לא סלקא לה השקה בגבא, דמיירי כשאין בו ארבעים סאה כדקתני בסיפא. וע"י נגיעת הטמא אין מי הגבא מיטמאים עד שיתלשו. והכי איתא בתוספתא:
מילא בכלי טהור - מן המים שבגבא לאחר ששתה בו הטמא. דחיישינן לאותה טפה כדפרישית, נטמא הכלי, שהכלים מיטמאין בנגיעת משקין טמאין:
אם הדיח - את הככר, טמא, ואם לא טהור, מפני שאין מי גבאין עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו, הלכך אם לא הדיח טהור, ואפילו כשהגביה הככר לא הוחשבו מים שבו לקבל טומאה מן הטפה, שנתבטלה הטפה במים הטהורים. אבל כשהדיח, הוחשבו והוכשרו מים שבידיו לקבל טומאה מן הטפה ולא נתבטלה בהן אלא אדרבה נטמאו וטימאו את הככר:
ב. מלא בכלי טמא ושתה טהור טמא מלא בכלי טמא ומלא בכלי טהור טמא מלא בכלי טמא ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור:
מילא בכלי טמא - לעיל אשמעינן כשהטומאה באה למים מחמת אדם טמא, והכא אשמעינן כשהטומאה באה מחמת כלי:
ג. נפלו מים טמאים ושתה טהור טמא: נפלו מים טמאים ומלא בכלי טהור טמא נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור ר' שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא:
נפלו מים טמאים - הכא אשמעינן שמי גבאים הללו מקבלין טומאה על יד משקין טמאין שנפלו בהן:
רבי שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח - אכולהו קאי ר' שמעון, בין אטומאה שבאה מחמת אדם בין מחמת כלי בין מחמת משקין, בכולהו סבירא ליה בין שהדיח בין שלא הדיח טמא הככר. וטעמא דרבי שמעון, שאני אומר שטיפת המים טמאים שנפלה מפי הטמא או מן הכלי או מן המשקין טמאין, לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ההיא על הככר וטמאתו. ואין הלכה כרבי שמעון: