פורום אוצר החכמה

עבד כנעני שמותר בשפחה כנענית - האם צריך לקדשה וקידושין תופסין לו בה, או שצריך ליחדה לו וכדו' כלומר האם יש דיני קידושין וגירושין בזיווג בין עבד כנעני לשפחה כנענית (שמחויבים במצוות התורה לכה"פ כאשה)

ראיתי בקובה"ע (סי' מ"ז סק"י) שהבין מסברא שמה שעבד מותר בשפחה הוא מצד עצמו דהיינו כמו ממזר שמותר בממזרת, אולם הביא שמפיהמ"ש להרמב"ם משמע שכל ההיתר הוא כמו בעבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית, דהיינו שמצד עבדות שבו ווהשתעבדות לאדונו יש ביד רבו למסור לו שפחה כנענית לבוא עליה כדי שיהיו לו ולדות, אבל אין זה 'אישות' בין העבד להשפחה.

ואולי בזה יהא תלוי שאלתי

שפחה כנענית בת איתרוסי היא?
ולגבי אישות דבן נח ע' ר"ן סנהדרין נז א ד"ה ב"נ, ומנחת חינוך מ' לה אותיות כא-כב.
(בשפחה חרופה נחלקו ראשונים בגיטין מג א אם צריכים מעשה קידושין.)

יאיר אתמר כתב:שפחה כנענית בת איתרוסי היא?
ולגבי אישות דבן נח ע' ר"ן סנהדרין נז א ד"ה ב"נ, ומנחת חינוך מ' לה אותיות כא-כב.
(בשפחה חרופה נחלקו ראשונים בגיטין מג א אם צריכים מעשה קידושין.)

יישר כחכם

ומשמע מדברי המנחת חינוך שיש יחס אישות בין עבד לשפחה לכה"פ כלפי בן נח שיעבור עליה משום אשת חבירו - וכש"כ כלפי השפחה בעצמה שאסורה להיבעל לאחר עד שיתירנה העבד שנתיחדה לו הגם שדבר זה אינו מפורש בדבריו, וצ"ע למה אינו דן מצד העבד והשפחה בעצמן שהם מחויבים במצוות, האם נאמר שבזה הולכים כדיני ישראל ואין עליהן כלל דיני אישות אף לא כבן נח.

במס' נדה מז. שמואל מייחד להן רב נחמן מחליף להן. ופירש"י מייחד להו. שפחותיו מייחד לאנשים עבדיו ואינו מפקירן משום בושת: מחליף להן. את של זה בזה ואינו מקפיד על בושתן.

לכאורה הגם דמיירי שם לענין בושת השפחות, משמע שיש דבר כזה של 'יחוד' שפחה לעבד אבל לא נתפרש דיניה וצ"ע.

מיללער כתב:עבד כנעני שמותר בשפחה כנענית - האם צריך לקדשה וקידושין תופסין לו בה, או שצריך ליחדה לו וכדו' כלומר האם יש דיני קידושין וגירושין בזיווג בין עבד כנעני לשפחה כנענית (שמחויבים במצוות התורה לכה"פ כאשה)

ראיתי בקובה"ע (סי' מ"ז סק"י) שהבין מסברא שמה שעבד מותר בשפחה הוא מצד עצמו דהיינו כמו ממזר שמותר בממזרת, אולם הביא שמפיהמ"ש להרמב"ם משמע שכל ההיתר הוא כמו בעבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית, דהיינו שמצד עבדות שבו ווהשתעבדות לאדונו יש ביד רבו למסור לו שפחה כנענית לבוא עליה כדי שיהיו לו ולדות, אבל אין זה 'אישות' בין העבד להשפחה.

ואולי בזה יהא תלוי שאלתי

קיבלתי באישי, מאת ה'ניק' הזכל"ט אשר לאחרונה נעלם מן האופק - 'ביקורת תהיה':

ויש להעיר:

ראה: viewtopic.php?f=29&t=47186&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA&start=40#p575666

דודי צח כתב:

מיללער כתב:עבד כנעני שמותר בשפחה כנענית - האם צריך לקדשה וקידושין תופסין לו בה, או שצריך ליחדה לו וכדו' כלומר האם יש דיני קידושין וגירושין בזיווג בין עבד כנעני לשפחה כנענית (שמחויבים במצוות התורה לכה"פ כאשה)

ראיתי בקובה"ע (סי' מ"ז סק"י) שהבין מסברא שמה שעבד מותר בשפחה הוא מצד עצמו דהיינו כמו ממזר שמותר בממזרת, אולם הביא שמפיהמ"ש להרמב"ם משמע שכל ההיתר הוא כמו בעבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית, דהיינו שמצד עבדות שבו ווהשתעבדות לאדונו יש ביד רבו למסור לו שפחה כנענית לבוא עליה כדי שיהיו לו ולדות, אבל אין זה 'אישות' בין העבד להשפחה.

ואולי בזה יהא תלוי שאלתי

קיבלתי באישי, מאת ה'ניק' הזכל"ט אשר לאחרונה נעלם מן האופק - 'ביקורת תהיה':

ויש להעיר:

ראה: viewtopic.php?f=29&t=47186&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA&start=40#p575666

יישר כחכם, לא ידעתי שהרב הנ"ל נעלם

דברי הרמב"ם סוף פרק י"ד מהלכות איסורי ביאה:

נוֹתֵן אָדָם שִׁפְחָתוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְעֶבֶד חֲבֵרוֹ. וּמוֹסֵר שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדִים לְכַתְּחִלָּה וְאֵינָן צְרִיכִין שׁוּם דָּבָר אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּבְהֵמוֹת. וְשִׁפְחָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לְעֶבֶד אוֹ שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת אַחַת הִיא לְפִי שֶׁאֵין אִישׁוּת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְעַכּוּ''ם עַל הָעַכּוּ''ם אֲבָל לֹא לַעֲבָדִים עַל הָעֲבָדִים וְלֹא לַעֲבָדִים עַל יִשְׂרָאֵל

עזריאל ברגר כתב:דברי הרמב"ם סוף פרק י"ד מהלכות איסורי ביאה:

נוֹתֵן אָדָם שִׁפְחָתוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְעֶבֶד חֲבֵרוֹ. וּמוֹסֵר שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדִים לְכַתְּחִלָּה וְאֵינָן צְרִיכִין שׁוּם דָּבָר אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּבְהֵמוֹת. וְשִׁפְחָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לְעֶבֶד אוֹ שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת אַחַת הִיא לְפִי שֶׁאֵין אִישׁוּת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְעַכּוּ''ם עַל הָעַכּוּ''ם אֲבָל לֹא לַעֲבָדִים עַל הָעֲבָדִים וְלֹא לַעֲבָדִים עַל יִשְׂרָאֵל

תודה

והמנחת חינוך שכתב לגבי בן נח שבא על שפחה כנענית המיוחדת לעבד כנעני (של ישראל) נהרג עליה - חולק על הרמב"ם? או דס"ל שהרמב"ם שם אינו מדברי כלפי הבן נח.

מיללער כתב:

עזריאל ברגר כתב:דברי הרמב"ם סוף פרק י"ד מהלכות איסורי ביאה:

נוֹתֵן אָדָם שִׁפְחָתוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְעֶבֶד חֲבֵרוֹ. וּמוֹסֵר שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדִים לְכַתְּחִלָּה וְאֵינָן צְרִיכִין שׁוּם דָּבָר אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּבְהֵמוֹת. וְשִׁפְחָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לְעֶבֶד אוֹ שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת אַחַת הִיא לְפִי שֶׁאֵין אִישׁוּת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְעַכּוּ''ם עַל הָעַכּוּ''ם אֲבָל לֹא לַעֲבָדִים עַל הָעֲבָדִים וְלֹא לַעֲבָדִים עַל יִשְׂרָאֵל

תודה

והמנחת חינוך שכתב לגבי בן נח שבא על שפחה כנענית המיוחדת לעבד כנעני (של ישראל) נהרג עליה - חולק על הרמב"ם? או דס"ל שהרמב"ם שם אינו מדברי כלפי הבן נח.

יש לעיין בדבריו בפנים - שמא הוא כבר התייחס לרמב"ם הזה?

עזריאל ברגר כתב:

מיללער כתב:

עזריאל ברגר כתב:דברי הרמב"ם סוף פרק י"ד מהלכות איסורי ביאה:

נוֹתֵן אָדָם שִׁפְחָתוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְעֶבֶד חֲבֵרוֹ. וּמוֹסֵר שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדִים לְכַתְּחִלָּה וְאֵינָן צְרִיכִין שׁוּם דָּבָר אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּבְהֵמוֹת. וְשִׁפְחָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לְעֶבֶד אוֹ שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת אַחַת הִיא לְפִי שֶׁאֵין אִישׁוּת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְעַכּוּ''ם עַל הָעַכּוּ''ם אֲבָל לֹא לַעֲבָדִים עַל הָעֲבָדִים וְלֹא לַעֲבָדִים עַל יִשְׂרָאֵל

תודה

והמנחת חינוך שכתב לגבי בן נח שבא על שפחה כנענית המיוחדת לעבד כנעני (של ישראל) נהרג עליה - חולק על הרמב"ם? או דס"ל שהרמב"ם שם אינו מדברי כלפי הבן נח.

יש לעיין בדבריו בפנים - שמא הוא כבר התייחס לרמב"ם הזה?

במצוה לה המנחת חינוך אינו מתייחס כלל לדברי הרמב"ם וכותב מסברת עצמו שבוודאי מהני יחוד שפחה לעבד לגבי שיהא בן נח הבא עליה חייב מיתה.

אולם במנחת חינוך בעצמו במצוה ר"ט אות י"ג (ציינו על זה בספר המפתח להרמב"ם ולא לדבריו במצוה לה) הביא את דברי הרמב"ם, והוסיף שלפי דברי הרמב"ם אפי' בן נח שבא על אשת העבד פטור משום אשת חבירו, מבלי לציין שהזה חוזר ממה שכ' בעצמו במצוה ל"ה.

ובהגהות של המנ"ח מהדורת מכון י-ם ציינו שם לדברי הר"ן סנהדרין נז. וכתבו "שמשמע מדבריו דעבד ושפחה 'של ישראל' יש להם אישות לגבי בן נח". ונראה די בזה פלוגתא דרבוותא, וכן העיר הגר"מ קאלינא במכתבי תורה מכתב ק'.

ובמכתבי תורה שם ציין רבי מרדכי קאלינא לדברי התוס' ישנים בכריתות הנ"ל ודן בדבריו עיי"ש.