פורום אוצר החכמה

היכן נצטוינו לקבל עול מלכות שמים?
מצאנו במשנה בברכות שבפרשה ראשונה של ק"ש מקבל אדם עומ"ש,
ופשטות הכוונה במילים השם אלוקינו,
ולכאורה הכוונה ששם אנו מקיימים את המצווה באומרנו השם אלוקינו,
אבל השאלה היכן מצינו את הציווי על מצווה זו.

והנה ברמב"ם מנה מצווה ב:
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ב
והמצוה השניה היא הצווי שצונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. וברוב המדרשות תמצאם יאמרו על מנת ליחד את שמי על מנת ליחדני ורבים כאלה. רוצים בזה המאמר שהוא אמנם הוציאנו מן העבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסד והטוב על מנת שנאמין היחוד כי אנחנו חייבים בזה. והרבה שיאמרו מצות יחוד. ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות. כי הם יאמרו (ברכות יג א) כדי לקבל עליו עול מלכות שמים. רוצים לומר להודות ביחוד ולהאמינו:

ועולים מדבריו שני חידושים:
האחד, שבפסוק הראשון של ק"ש יש גם ציווי ולא רק קיום,
[אולי בגלל הפתיחה שמע ישראל]
ןהשני, שהציווי על ייחודו במילים השם אחד הוא הוא קבלת עומ"ש.
כך יוצא שאין שתי מצוות נפרדות לייחד שמו ולקבל עומ"ש,
אלא מצווה אחת היא.

אך לשיטת הרמב"ן נראה שבדבור אנכי השם אלוקיך יש את מצוות עומ"ש, וכפי שהוא מדייק זאת מלשון המכילתא:
השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצות עשה א
כתב הרב המצוה הראשונה שנצטוינו באמונת האלהות והוא שנאמין שיש עלה וסבה הפועל כל הנמצאות והוא אמרו יתעלה אנכי י"י אלהיך ובסוף גמר מכות אמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני מאי קראה תורה צוה לנו משה והקשו "תורה" שש מאות ואחד עשר הוו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום הנה נתבאר לך שאנכי מכלל תרי"ג מצות והיא מצוה באמונה כמו שביארנו: אמר הכותב האמונה הזאת בדבור הזה לא נפלאת היא ולא רחוקה היא וכן בדברי רבותינו ז"ל מפורש שהוא קבלת מלכותו יתע' והיא אמונת האלהות. אמרו במכלתא [והוב' ברמב"ן ל"ת ה] לא יהיה לך אלהים אחרים על פני למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי י"י אלהיך משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות אמר להם לאו כשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזירות שאם מלכותי אינן מקבלים גזרותי היאך מקיימין כך אמר המקום לישראל אנכי י"י אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אני הוא שקבלתם עליכם מלכותי במצרים אמרו הן כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזירותי לא יהיה לך.

וכ"כ שוב בהשגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה ה
וקבלת המלכות הזו שקבלו בסיני הוא באמת מדבור אנכי. וכן בארו עוד שם [והוב' ברמב"ן מ"ע א] אמרו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי י"י אלהיך משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות אמר להם לאו כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות שאם מלכותי אינכם מקבלים גזרותי היאך מקיימין כך אמר המקום לישראל אנכי י"י אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים אמרו לו הן כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי לא יהיה לך אלהים אחרים על פני רשב"י אומר הוא שנאמר להלן אני י"י אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אני הוא שקבלתם עליכם מלכותי בסיני ואמרו הן והן קבלתם מלכותי קבלו גזרותי. הרי שבארו פעמים הרבה כי דבור אנכי הוא קבלת מלכותו כלומר האמונה באלהות. ואמרם שקבלתם עליכם במצרים הוא לומר שכבר האמינו באלהות במצרים מאמרו (שמות ד) ויאמן העם ונאמר עוד (בשלח) ויאמינו בי"י ובמשה. והאמונה ההיא הזכירם עתה וקבלו אותה עליהם ואמרו עליה הן והן והוא שהאמינו וקבלו עליהם להחזיק באמונה שיש אלוה נמצא והוא אל מוציאם ממצרים. כלומר החפץ המחדש היכול. אם כן הדבר ברור הוא שדבור ראשון ראוי למנותו מצוה ראשונה והיא המצוה להאמין בעיקר.

ומשמעות הדברים היא שאין מצוות האמונה ידיעה בעלמא שיש שם בורא וכו' אלא קבלת עול מלכות שמים, וכך מתורצת קושיית הראשונים כיצד ניתן לצוות על ידיעה וכו'.

ולכאורה העולה מן הדברים, שלפי הרמב"ן מקיימים בפסוק ראשון ג' מצוות נפרדות הנלמדות משלושה פסוקים שונים: ק"ש [ודברת בם ... בשכבך ובקומך], ייחוד השם [שמע ישראל ... השם אחד] ועומ"ש [אנכי השם], בעוד שלפי הרמב"ם ייחוד השם ועומ"ש היא אותה מצווה הנלמדת מהפסוק שמע ישראל ... השם אחד.

האמנם?

כמה נקודות:

א. כשניגשים לנושא הזה, דבר ראשון צריך להגדיר מה הכוונה "מלכות שמים", ומה הכוונה "לקבל עול מלכות שמים".
מה הכוונה "ויקבלו כולם את עול מלכותך" ומה הכוונה "ותמלוך ה' לבדך על כל מעשיך".
על מה מדובר.
מהי המלכות, ובמה היא מתבטאת, ואיזה עול מלכות יש על / מקבל ע"ע האדם.
ובמשנה ברכות ובמכילתא שהבאת רואים שלאו היינו "קבלת גזירותיו / מצוותיו".
אז מה כן?

גם בגוף מצוות האמנת היחוד יש לעיין היטב מה בדיוק הכוונה, ומה בא לשלול שאינו כלול כבר בהכרח בהאמנת אלוקות.
[האם שייך "מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" - ויהיו שנים?
האם שייך "המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ" - ויהיו שנים?
האם שייך שאינו גוף - ויהיו שנים?
האם שייך האמנת אלוקות "מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" - ויהיה גוף?
האם שייך "אלהי העולם אדון כל הארץ" - ויהיה גוף?]
להמחשה:
ראה להלן ברמב"ן בפסוק שמע שבאמת אין כל תוספת במצות שמע על מצות אנכי, אלא רק "חשיפה והוצאה לאור" של היחוד שכלול כבר במצות אנכי.
ומה שיש להביא בזה אינו רק את הרמב"ם בספר המצוות, אלא גם את דבריו בפ"א יסוה"ת.


ב. הרמב"ם שהבאת כותב שמלכות שמים וקבלת עול מלכות שמים היינו האמנת הייחוד. [שפועל המציאות וסיבתו ומנהלו ואדונו - אחד, והוא פועל ועושה הכל. והוא השלמה מוכרחת לעצם האמנת אלוקות].
והרמב"ן כותב שמלכות שמים וקבלת עול מלכות שמים היינו האמנת אלוקות.
אז ברמה העקרונית שמלכות שמים היא בעצמה אחת משתי מצוות האמונה היסודיות [ולא מצוה בפני עצמה] - היכן ראית הבדל ביניהם?

ג. לא ראיתי שהבאת מהרמב"ן שהאמנת אלוקות כתובה גם בפסוק "שמע". הבאת רק את הפסוק אנכי.
אמנם בפסוק שמע מבאר הרמב"ן שהוא חזרה על פסוק אנכי.
אמנם דאמנם - הרמב"ן מבאר שם - וגם בפסוק אנכי - שכבר בפסוק אנכי כתוב הייחוד, כי אין באמת האמנת אלוקות בלי ייחוד.
וכותב ששמע חוזר על אנכי - לצורך ביאור ופירוט שבאנכי כלול גם יחוד ולא רק האמנת אלוקות.:
בפסוק שמע:

"שמע ישראל ה' אלהינו" - גם בזה מצוה, שיבאר כי בדבור אנכי ה' אלהיך יהיה היחוד וכמו שאמרו (מכילתא בחדש ה) רבי נתן אומר מכאן תשובה למינים שהם אומרים שתי רשויות הן שכשעמד הקב"ה על הר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך מי מיחה כנגדו אבל בא לבאר המצוה הזו.

בפסוק אנכי:

"אנכי ה' אלהיך" - הדבור הזה מצות עשה, אמר אנכי ה' יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה'. ["אלהינו" =] והוא אלהים להם, כלומר: [הויה =] הווה קדמון מאתו היה הכל בחפץ ויכולת, [אלהינו =] והוא אלהים להם שחייבים לעבוד אותו. ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים [שהוא ההוכחה לזה שכולם היו עדים לה] כי הוצאתם משם תורה על המציאות [האמנת אלוקות] ועל החפץ [שכתב לעיל] כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם, וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם [של אריסטו] לא ישתנה דבר מטבעו, ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד כמו שאמר (לעיל ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, וזה טעם אשר הוצאתיך כי הם היודעים ועדים בכל אלה.

ד. לא ראיתי שהבאת מהרמב"ן שבפסוק אנכי [וממילא גם בשמע] כתוב "קבלת עול". הבאת רק שכתוב שם "מלכות". איפה ה"עול"?
הנהו:

הדבור הזה מצות עשה אמר אנכי ה' יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה' והוא אלהים להם כלומר הווה קדמון מאתו היה הכל בחפץ ויכולת והוא אלהים להם שחייבים לעבוד אותו

ה. גם לפי הרמב"ם מקיימים בפסוק ראשון של שמע את אותן ג' מצוות:
קריאת שמע, האמנת אלוקות [ה' אלקינו], האמנת היחוד [ה' אחד].
כל הנפק"מ שהראית בין הרמב"ם והרמב"ן היא "שמא בעלמא". לרמב"ן עומ"ש הוא האמנת אלוקות ולרמב"ם הוא האמנת היחוד.

ו. על שאלת הראשונים כיצד ניתן לצוות על האמונה יש עוד תירוצים/ביאור [לא "תירוצים" אלא יסודות מובנים בעצם המצוה שממילא לק"מ].
לרמב"ם יש ביאור, לרמב"ן יש ביאור, ולחינוך יש ביאור. ואכמ"ל.
לכן לא הייתי מכניס לכאן את הענין הזה.

ייש"כ על המענה המפורט