פורום אוצר החכמה

. האם איגלו הוא אוהל לטומאה - ובקוטב ? השלג אוכל או משקה ?
. . ומה לגבי כיסוי הדם בשלג ? והאם הנהר שקפא שינה את הדין ?
.
. .האם איגלו הוא אוהל לטומאה ? השלג אוכל או משקה ? ומה לגבי כיסוי הדם בשלג ?השלג (הטבעי) שהזדמן לנו נותן לנו לבדוק מספר שאלות הלכתיות בנוגע אליו:

1, האם איגלו הוא אוהל לטומאה?
. .התשובה היא : לא ! הוא אינו אוהל לטומאה,כך במשנה אהלות(ח,ה) מפני שהם נימוחים ואינם מתקיימים,
ובחלונות שסתמו אותם בשלג - הם אינם חוצצים מפני טומאת המת, מאותה סיבה.
שאלה לת"ח שכאן - :איגלו בקוטב שם הקרח אינו נמס לעולם- האם שם הוא מטמא\ חוצץ מטומאה?
.
2. .ושאלה נספת לגבי טלטול בשבת בעיר שהנהר הוא מחיצה שלה, אך בחורף הוא קפוא,? האם היא עדיין מחיצה - או לא?
. .. יש פוסקים (היעבץ ואחרים) שהתירו לטלטל, מאותו נימוק, שכן כמו שהקרח \שלג אינו מהווה מחיצה כיון שהם נימוחים ואינו מתקיים,מאותה סיבה אינו מבטל מחיצה שהתקיימה.
.
3. נטילת ידיים בכלי- בשלג . נפסק בשוע שאם ריסקן עד שנעשו מים זה כשר, אבל טבילת ידיים בשלג (40 סאה) מותר בלי ריסוק והפשרה,

3, .ומה עם ריסוק בשבת ? לרשי אסור משום מוליד (את המים), לרמבם ולרשבא גזירה משום משום סחיטת פירות,

4, האם השלג הוא - אוכל או משקה ?
זו השאלה העיקרית הנוגעת להרבה דינים.
. .בנדה (יז,א) מבואר שאינו לא אוכל ולא משקה ,וגם נטמא מקצתו לא נטמא כולו,משום שהפתיתים= (הקורט- ברשי) אינם מחוברים כולם יחד, וברייתא זו הפכה מקור לדיון במרחשת לעניין הכשרת השלג למקווה ולעוד הרבה דינים.

5, טבילה במקווה שבו שלג (לפני שנמסו, וגם ללא העברות ואין כאן חשש שאובין) ?
. .למעשה דבר זה נדון כבר במשנה:והעידו אנשי מידבא משמו (ר ישמעל) שאמר להם: צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה" (מקוואות ז,א). וגם בפוסקים ראשונים ואחרונים הרבו לדון בכך:

* ובקיצור:
, יש לנו שיטת רבינו שמריה שמותר לטבול בשלג בעודו שלג.
* ושיטת רשי הרמבם והרא"ש שיכול לעשות מקוה לכתחילה משלג, וי"א אפילו מותר לטבול בו בעודו שלג.
* וגם הרז"ה סבר כזה,אלא הוא אמר שיש פסול שאיבה בשלג ' ואפשר לפתור עי העברה בפשוטי כלי עץ.
* ור. אליעזר מביה"ם ורבינו שמחה סברו שמותר לעשות מקוה לכתחילה משלג ולטבול בו רק לאחר שנפשר,

* . ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רא סעיף ל: אין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל השלג והברד והכפור והמלח והטיט ... ולא עוד, אלא אפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה מהן מקוה, כשר.
* .והרמ"א הגה וכשמשער שיעור המקוה בשלג ימעך חללו תחילה ואז מותר לטבול בו כמות שהוא ויש מחמירין לטבול בכל אלה עד שנימוחו ונעשו מים וטוב להחמיר לכתחילה ". ומשמע מסתימת המחבר,
שהמחבר סבר שמותר לטבול בו כשהוא שלג,

חלק מהדיונים הם כנל * לפסול "שאובים" - בהעברת השלג והקרח בכלים. * "הויית" המקוה היא "על ידי טומאה" - בכלים טמאים. * המקוה נעשה מכוח "תפיסת יד אדם" - שהביא שלג.* שאינו קרוי משקה, *ושהפתיתים אינם מחוברים ולכן אין כאן 40 סאה,* וכן שאין מטבילין בכיפין, ועוד.

6, כיסוי הדם בשלג מה דינו ?

. .ניתן לכסות בשלג ,על סמך הפסוק באיוב "כי לשלג יאמר הוא ארץ" (לז,ו), ועכ כתב הב"י שאלו דברי יחיד ואין סומכין עליהן,
. .לפי הדין ניתן לכסות את הדם בכל דבר הנקרא עפר או במה שאפשר להצמיח בו זרעים.ולכן לפי כלל זה, ניתן לכסות את הדם בכל אדמה או חול, וכן בזבל או באפר הנותר מן השריפה ואף בנעורת של פשתן או נסורת של חרשים אך אין לכסותו במלח, בגופרית או בשלג משום שאינם עונים על התנאים.
למעשה הראשונים נחלקו, האם מותר לכסות את הדם בכיסוי שכנראה לא יחזיק מעמד זמן רב, כגון בשלג שבסופו של דבר יימס (כך האור זרוע), ומחלוקת זו תלויה בשאלה: אם מעשה הכיסוי הוא העיקר - ניתן אולי להסתפק בכיסוי כלשהו; אם העיקר שהדם יהיה מכוסה - סביר שלא די בכיסוי זמני .

7, השלג שבא עם הקור -מה השפעתו על עיבור השנה ?

. .בגמרא בסנהדרין (יא,א) "תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה" . ובמפרשים בהלכות קידוש החודש ברמבם ביארו: " לא מפני השלג לפי שיכולין להתחמם בבגדים או בחמימות המדורות" . והר זוין במוכיח מכאן : א- שהשלג באי (לא היה כבד) ולא היה מקלקל את הדרכים, ב- שהקור לא היה נורא ,ואפשר להתמם בבגדים וכדומה, ואינו מניעה לעלות לרגל. ג - שהשלג היה מצוי אף בסוף החורף !

8, השלג כמשל:

א- שלג הלבנון (לשון =לובן) הנמצא שם כל השנה ,כסמל לקשר יציב וקבוע בין השם לעם ישראל: כנאמר בירמיהו " (יח 14 ) : הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן? שאלה ריטורית כ,שהתשובה היא - לא יעזוב !
ב - וכמו שלא צפויה צינת שלג בקיץ ומטר ביום קציר כך לא צפוי ואף לא ראוי שכסיל יקבל כבוד: "‏כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא־נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד" (משלי כו 1).
ג - אשת החייל המתגברת על כל הקשיים: ‏לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג (משלי לא ,כד).
ד - כצרעת וכעונש :וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג (שמ׳ ד,ו). צרעת עלולה להיות עונש מהשם: כך צרעת מרים וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג (במ׳ יב ,י) וכך צרעת נעמן וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג (מל״ב ה,כז).

9, צבע השלג, בהלכה וכסמל:

"זכו נזיריה משלג"(איכה ד,ה) , וגם "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (תהלים נא 9), אבל גם בהלכה, לגבי מראות המצורע-
"מראות נגעים שנים שהן ארבעה.בהרת עזה כשלג,"(נגעים א,א) והגמראשם " עזה בלבנוניות,שאין לבנה יותר הימנה.
ובשבועות (ו,ב) "ומנלן דבהרת עזה היא אמר אביי אמר קרא -ואם בהרת לבנה היא - היא לבנה ואין אחרת לבנה. למרותשגם בשלג יש גוונים שונים כפי שתוס שם מבארים" ומיהו אפשר שבכל אחד יש כמה מראות שיש שלגים לבנים זה מזה וכולן מראה שלג ", (ה,ב)
ונסיים במובאה מהתפילה: "הלבן חטאינו כשלג וכצמר, כמו שכתוב אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. בב"א.
הדברים נידונים בארוכהבפוסקים ובמרוכז אצל הר ש,י, זוין.

חלק ב

האם איגלו הוא אוהל לטומאה - ובקוטב ? השלג אוכל או משקה ?
. .ומה לגבי כיסוי הדם בשלג ? והאם הנהר שקפא שינה את הדין ?
. .בכך דיברנו בפעם שעברה - וזמן גרים שנשוב לכך. למספר נקודות נוספות.
------------------------------------------------------------
א. [uזה לא נחשב ![/u]
. .ויש להקשות לסוברים שמותר לטבול בו כשהוא שלג שהוא כמים. אבל א"כ למה אינו נפסל בשאיבה? השמלה שם והחזו"א ביו"ד קלג ' ד' אמרו שיש רק פסול שאיבה במים ממש, משום שצריך כלי להחזיק המים, ובלי הכלי לא יכול להביא מים ממקום למקום. אבל שלג, שהוא יכול להביאו בפשוטי כלי עץ,[ובכלים מנוקבים] אין בו פסול שאיבה, ואפילו אם הביאו בכלי.שהואיל והם יכולים לעמוד בלא כלי, אין הכנסתם לכלי הופכתם לשאובים.

ב. זה כן נחשב !.
. .לפי הגמרא בנדה,יז . ששלג אינו מאכל ואינו משקה ,איך הטבילה מותרת , הרי צריך לכך מים ?
ורצו לישב הגמרא, שבאמת שלג אינו מאכל ואינו משקה. אבל אם חישב עליו למשקה אז כן נעשה משקה, ואם בא אדם לטבול בשלג ע"כ שהוא חישב עליו למשקה.ומביאים ראיות לכך.

ג. ההפשרה - וההכשרה.
. . השלג שהובא למקוה, מה יעשה להפשירו לעשותו מים? החת"ס בסימן ריג' אמר שאינו יכול לשפוך מים חמים שאובין עליו שאולי אינו כשר לטבול בו כשהוא שלג וא"כ נתינת השאובים יפסול המקוה. ולכן, הוא כתב לחמם טסים של ברזל שאינם מקבלים טומאה ולהניחם על השלג. ואין בזה משום הוייתו על ידי אדם כי אין זה הויה אלא הסרת המונע, דלא מקרי הויה אלא הבאת מים.
. .והצמח צדק ביו"ד קסג' סוף אות ה' החמיר וכתב להמיסו רק עי חימום החדר.

ד. אין לו חיבור.
. ."היה עומד באחת משתי רשויות ופשט ידו לרשות שניה ונטל משם מים מעל גבי גומא מלאה
מים והוציאן חייב. שהמים כולן כאילו הן מונחין על הארץ וכו . 'אבל אם היה שמן צף על פני המים וקלט מן השמן והוציאו פטור ".
. כיון שהטעם לחייבו לגבי מים הוא משום שכל המים הוא דבר אחד, וכאילו מונח על הקרקע, אמר היד חנוך בסימן ו' שאינו כזה לגבי שלג, "שרשי אמר שאם נטמא מקצתו לא נטמא כולו הוא משום שאינו חיבור אלא כל קורט וקורט בפני עצמו . א"כ הוא הדין לענין שבת, ואין כאן עקירה ופטור.

ה. ואין לו שיעור
. .מה הדין בשלג שירד על גבי אדם בשעה שהוא הולך ברשות הרבים, האם יש חשש של מעביר ד' אמות ברשות הרבים ? בשו"ת בצל החכמה ב' סימן פ' , מביא שבמים הטעם שמותר להולך ד' אמות בזמן שיורד מטר הוא משום שהמים נבלעים בבגדו. אבל מה יהיה הדין במהלך ברה"ר בזמן ששלג יורד עליו, שאינו נבלע בבגדיו?
.והוא תירץ שאין להקשות משלג משום שהגמרא כתב ששלג אינו מאכל ואינו משקה וכיון שכן, מצא שאין שיעור שיחייב עליו בהוצאתו.

ו. ברכה- על מה.
. . ר מאיר שמואלביץ, מישיבת מיר בארץ ישראל, אמר שהגמרא אמר ששלג הוא אינו מאכל ואינו משקה, ולכן האוכל שלג אין לברך עליו.ומשמע שהוא למד שהפשט הוא ששלג אינו נכלל כלל בגדרי אוכלים,ולכן, האוכל שלג הוא כמו מי שאוכל חול,
. .אבל אומרים בשם ר' חיים קניבסקי, והובא בסוף ספר הנותן שלג, שאם אוכל שלג אז חייב לברך עליו שהכל נהיה בדברו.וכן השיב שיש לברך על שתייתו ,עיין איכה רבה (ד, י) שהנזירים היו שותים את השלג (מפני הטומאה כמש"כ המשך חכמה באיכה) ובודאי שברכו ע"ז "שהכל".

ז. כזית או רביעית ?.
. .האם דינו כמאכל ששיעורו כזית כדי אכילת פרס, או דלמא שיעורו כשיעור משקה, דהיינו רביעית, וזמנו בכדי שתיית רביעית? בשו"ת בצל החכמה ח"ג קיד' מביא ספק אם יכול לברך עליו ברכה אחרונה , שהרי גלידה הו"ל שלג, וא"כ אין לברך אחריו. אבל כתב לחלק שדוקא שלג, שהוא עיקרו מן המים, דינו כמים. אבל גלידה הוא מתערובת של ביצים, סוכר, ותבלינים, שכל אלו אוכלים הם.

ח. קרחון או גלידה:
. .בשם הר נויבירט - שעל גלידה צריך כן לברך ועל אייסיס אין לברך. ומסתמא הטעם הוא משום שגלידה הוא מאכל,ומברכים על מאכלים הבאים בסוף הסעודה. אבל אייסיס הם כמו משקה, ואין לברך
על משקין בתוך הסעודה. וכן הובא בשם ר' שלמה זלמן אוירבאך .

ט. קרקע מגדלת -שלג ?
. כאשר שכבת שלג מונחת על הסכך. האם נפסלת הסוכה או לא ? הבאר היטב והשערי תשובה בסימן תרכו "ס' ק א' כתבו שכיון ששלג אינו חוצץ בפני הטומאה ממילא לא חשיבה להיות תקרה על הסוכה.
.
. . אבל הערוך השלחן פסק באו"ח סימן תרכט' סעיף ב' לשיטתו,דהא דאין שלג חוצץ הוא משום שאינו מתקיים, אבל דבר המתקיים לשעתו ודאי מבטל הסכך. והביא שם עוד פוסקים לבירור ההלכה.
.
. .אבל במו"מ הוא מביא אפשרות מעניינת להכשיר שלג לסכך " הערוך השלחן באו"ח סימן תרכט' סעיף ב' כתב לשיטתו,..שאולי מטעם אחר יש לומר שאינו פוסל. שהגמרא שלנו אמר ששלג אינו מקבל טומאה, והמרדכי אמר שיכול לעשות כיסוי הדם עם שלג. ממילא, אנו רואים ששלג נחשב כדבר שגידולו מן הארץ וגם אינו מקבל טומאה ! ! וא"כ שלג עצמו כשר להיות סכך.


י. הטמנה בשבת בשלג .
. .כמובן ההטמנה כאן היא כדי לשמור על הקור של המזון,( ולגבי מוקצה :הראשונים נחלקו בכך, אולם להלכה נפסק כי אין בשלג דין "מוקצה". כך הורה הרב עובדיה יוסף, וכן בשמירת שבת כהלכתה פרק ט"ז סעיף מה.)
. ובכן למרות שנפסק: וכן מותר להניח בשבת משקאות קרים בתוך מיתקן הנועד לשמור על הקור של המשקאות. , (מפסקי הר עובדייה ). וכן כתבו : "מותר למלא קערה וכיו"ב בשלג מבחוץ ולהניח בשלג שבתוכה את מוצרי החלב/והבשר העלולים להתקלקל כשאינם במקרר.
. .בשבת דף נא יש מחלוקת לגבי הטמנה בצונן ונפסק שמותר שכן "אבא התיר להטמין את הצונן .אמר "כבר הורה זקן" ! אלא שיש להיזהר מריסוק השלג שהרי כתוב בתוספתא שבת ד,טו "וכשם שאין טומנין החמין בתחלה בשבת כך אין טומנין -לא את השלג - ולא את הצונן , אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו אבל מרסק הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש." והחשש הוא שמא ירסק ויעבור על מוליד, וצ"ע.

יא. למה ייגרע ? ,
. .מדוע אין מברכים על השלג - כמו על רעם וברק ? והתייחס לכך הגר"ח קניבסקי:" אמאי לא תיקנו ברכת הראיה או ברכת השבח על שלג, כשם שתיקנו על ברקים ורעמים, קשת וכיוצ"ב? והשיב: כי אינו אלא מים שנקרשו".[ ויש לעיין ,שהרי גם הקשת היא קרן אור שהתפצלה ? ).
-----------------------------------------------------
ובחלק הבא: בעהי - מדוע האיטיות משתלמת- ומי לא נורמלי !

חלק ג- מידע כללי

יב. הבאנו בעבר את הפסוק "הלבן חטאינו כגשם \ שלג" !
. .אבל הרי הוא מים כמו גשם שהוא שקוף, ואם כן מדוע רק השלג לבן ?
. .כי יש לדייק השלג מורכב ממים ומאוויר, נכון ששני החומרים הם שקופים. אבל בשלג הם מעורבבים . וכשאור עובר בין מים (נוזלים או מוצקים) לאוויר ויותר מכך במעבר בין המוני גבישי שלג הזעירים הוא נשבר ומשנה כיוון כל כך הרבה פעמים וכיוונים שונים עד שהוא מתערבל לגמרי ומה שמתקבל הוא אור לבן.[ערבוב כל הצבעים מציג לנו צבע לבן].
. .גם הקצף והעננים לבנים מאותה סיבה. והקרח - זה כבר תלוי, קרח רגיל יהיה לבן בהתאם לכמות האויר שבו, אבל באם נקפיא מים מזוקקים הם יהיו שקופים לחלוטין כמו המים.


יג. לאט ונפוח !
. אז הגבישים, והאויר שבמים אשמים בצבע, ומי אשם או הגורם לצורות המיוחדות ככ של פתיתי השלג ?
. .הזמן והאטומים: הזמן -ההתקרחות וההתגבשות האטית של אדי המים סביב הגרעין מולידה את הזרועות המוכרות של גבישי השלג. [ ובאם הטיפה תקפא מהר נקבל ברד], ולמה מספר הזרועות הם שישה בד"כ או שלשה בשני המקרים זו תוצאה של סידור שלושת האטומים שמרכיבים את פרודת המים:
אטום חמצן ושני מימנים.

יד. לא נורמלי !
. .בנוסף באותו מבנה משושה שנוצר יש חללים גדולים יותר מאשר במים במצבו הנוזלי, וזה מה שגורם גם לתופעת האנומליה של המים ,שנפחם עולה - ומשקלם הסגולי יורד. עם הירידה בטמפרטורה ולכן קרח צף,- הפוך מהרגיל ומהמצופה. התופעה נגרמת כתוצאה מסידור המולקולות.
. . וכך הקרח  -מבודד מצויין -שבאוקינוס צף מעל המים ,גם שומר על טמפרטורת המים שלמטה, וגם מאפשר קיות עולם מלא חיים. 

      לו חלילה המים הקפואים שבים היו  כבדים יותר כמו (כמעט) כל החומרים בבריאה,פלטות הקרח העליונות היו שוקעות , אחת אחרי השניה ,והיינו מקבלים גוש קרח ענק המשתרע מפני הים ולכל העומק עד לקרקעיתו.
   אז חסל מים וממילא כל צורות החיים הנפלאות  שברא הקבה בחלק זה של עולמו. 

צפיפות מים ב אפס מעלות קרובה ל 1 גרם לסמ"ק.
צפיפות הקרח באפס מעלות קרובה ל 0.9 גרם לסמ"ק.
פירוש הדבר שנפח המים גדל בכ 10% כשהם קופאים.

נפלא ביותר