פורום אוצר החכמה

למה הרב ציווה להוסיף אותיות לעשרת הדברות ?
ולמי התכוון האב"ע ? פרשת יתרו.

ראה בתגובות - על מסלפים שניסו לשנות את הכלול בהן.

מנין ?
הבעייה מתחילה הרבה קודם, מי בכלל התיר לשים מעל ארון הקודש את עשרת הדברות?
בכל הפסיפסים \ציורים (דורא אירופוס) של בתיהכנ של זמן חזל והראשונים עד ללפני מאות שנים, ל א היו לוחות מעל ארון הקודש ! בסוסייה בבית שאן יש גמלון ובו קונכייה או מנורה תלוייה, וכך גם בבית אלפא נערן יריחו ועוד רבים.(ראו צילום - בהמשך).

יותר מכך כאשר החלו לעשות זאת היו רבנים שהתנגדו לכך מאותה סיבה שהרמבם פסק לא לעמוד בקריאתה, בגלל מה שמוזכר בחזל על המינים וכו, למעשה הנוהג לעשותם הפך למקובל ונפוץ בכמעט כל בתיהכנ.

אבל יש כאלה שאכן נזהרים - וכותבים רק אותיות :א,ב,ג, וכו.

ראשון או אחרון
רגע אבל איזה עשרת הדברות נכתוב הראשונות או האחרונות ?
..בקרוב למאה אחוז מבתי הכנסת יש את הנוסח של הדיברות הראשונות מחומש שמות, "זכור את יוםהשבת"
. אבל בבית הכנסת במעמעלסדורף, שבדרום גרמניה, נחשפו "לוחות הברית", שנכתבה, ככל הנראה, אחרי המאה ה-16, ושם היה כתוב "שמור את". וכך גם בית הכנסת בווירצבורג,ועוד באיזור ההוא.

. בעצם, לכאורה נכון היה לכתוב את "שמור את", שהרי הלוחות הראשונים נשברו ועל הלוחות השניים, נכתב "שמור את והלוחות השניים לכאורה "קובעים" לנו יותר מהראשונים.

ויש אולי ראייה מתפילת שמונה עשרה בשחרית של שבת, בה אנו מתפללים "ושני לוחות אבנים הוריד בידו, וכתוב בהם שמירת שבת"- ולא "זכירת שבת".

ביכנ הרמבן
. והנה הגענו לסיפור בבית הכנסת ברמבן שברובע היהודי ישנם לוחות ועליהם אכן כתוב "שמור" ולא זכור !אז למה הרב נזעק ?

כי בלוחות השניות יש אותיות ו'. "ולא תנאף", "ולא תגנוב" וכו', כפי שמופיע בדברות בפרשת "ואתחנן" ! וכך אכן נעשה: בלוחות הברית שבביכ"נ הרמב"ן, ברובע היהודי בירושלים, חרטו על הלוחות "שמור" ואז שינו גם בצד השני והוסיפו את הו"ו במקום הראוי, וזאת לפי עצת הגאון הרב אביגדור נבנצל.

צילום הלוחות מבית כנסת הרמבן בירושלים ברובע , רואים שכתבו שמור ולא זכור ! ובעקבות כך הוסיפו מאוחר יותר את הווים בצד שמאל בלוחות , ואכן הם בולטים החוצה מהשורה.

עליך עיננו כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=158

ישכח על ההפנייה .
אולם לאו בהא דנתנו, שכן נושא העיגול\ריבוע ארכו ימיו ורבו השערותיו. ועכ באשכול שציינת.

.ועל עצם התוכן מה היה כתוב ,ומה היו ההבדלים בין הלוחות , גם הוא נידון בארוכה עי ראשונים ואחרונים.
. . ואנו לנושא כתיבת הדברות ראשונות\ אחרונות בלוחות שעל ארון הקודש באנו, , ובזה יש רק זעיר פה וזעיר שם.
. .תודה

על הפרוכת של סאדיגורה שלא היה "לא יהיה" והיה ב' "לא תחמוד" עיין בהמבשר תורני 530 עמוד 7

רציני כתב:על הפרוכת של סאדיגורה שלא היה "לא יהיה" והיה ב' "לא תחמוד" עיין בהמבשר תורני 530 עמוד 7

נשמח אם תעשיר אותנו במידע:
ותפתח [לכאן] את ספר המבשר .
ומאליו יקרא.
שאין יד כל אדם בו.
תודה.

צופה_ומביט כתב:https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=626984&width=-17&scroll=0&udid=16427049327587572&pagenum=8

------------------
התודה לך על הבאת הדברים, והשבח לכתב י, ויכלדר על עריכת הכתבה, ואכן יש כאן צנא מלא פלפלא חריפתא.
לתוכן הדברים - יש מה להשיב ולהרחיב ,ובעזהי - לכשירחיב - ארחיב גם אני.
תודה

צופה_ומביט כתב:https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=626984&width=-17&scroll=0&udid=16427049327587572&pagenum=8

----------------
הנושא ארוך ואפרש חלק מהדברים.

א. השאלות
1, כמה פסוקים יש בהם ?
וקשור לקודם , כמה פרשיות יש בהם ?
2 , כמה מצוות יש בהם ?
3, ובעיקר מה כלול ומה לא "בדיברות" ! ועל איזה סילוף ונגד מי לחמו הראשונים ?


תשובות
1, ברגיל = לפי טעם תחתון , פסוקים ב-יד, דהיינו 13 פסוקים, בעשר פרשיות,
אולם לפי הטעם העליון הם עשרה פסוקים ב 10 פרשיות , לכל דיבר פסוק נפרד,
וכך פסוק יג הופך לארבעה פסוקים. ואילו ח, ט, י, יא הופכים לפסוק אחד ארוך,

. .וחלוקה זאת משפיע כמובן גם על הניקוד , כך על פני: במקום קמץ קמץ ל קמץ פתח,, וכן –בארץ מתחת במקום קמץ פתח, ל פתח פתח, וכן - כל - בלי דגש בכף, ל כף דגושה, וכן תרצח תנאף תגנב התיו רפה, ובעליון היא דגושה,
הנל מתחייב כתוצאה ממצבה של התיבה ,מחוברת \או נפרדת, אתנח \או סוף פסוק,

2 , מספר המצוות שיש בהם
לרמבם ולחינוך ועוד יש בהם 14 מצוות :
. .בדיבר השני יש 4 מצוות, ובשבת יש 2, ועוד 8 אחד לכל אחד מהדיברים הנותרים, סהכ 14.
אבל- הרמבם מוסיף עוד מצווה (ולא דיבר) בעשרת הדברות, לא בויתרו אלא בדברות שבואתחנן : לא תחאווה - שם שונה ונפרד מלא תחמוד ביתרו, בואתחנן נאסרה בלאו מחשבת החמדה לבד, ואלו ביתרו - אינו עובר עד שיקח החפץ שחמד, האזהרה על המעשה ולא על המחשבה, (ואז יש בסהכ 15 מצוות בדיברות),(אולי זה כמו שמור וזכור).
מעניין שלרמבם יש עוד שתי מצוות הקשורות למצוות שמוזכרות בעשרת הדיברת, אך הם כתובים בכלל בויקרא : כך "איש אימו ואביו תיראו" מורא אימו ואביו, וגם "לא תגנובו" על ממון,
ואילו הרמבן חולק ומפחית מהמצוות כאן, שכן לדבריו בדיבר לא יהיה – יש רק לאו אחד ,והשאר בדיבר זה כלולים בו, דהיינו יש רק (11) 12 מצוות. {בשרשים הוא מוריד 3 , ובמנין רק 2}

ג, ומה כלול בהם - ,
. .והיכן ניסו לסלף , ראשית יש לדעת , שאותן הדיברות המוכרות לנו , הם ידועים ומקובלים מדורות ,
ומסתבר, שחלוקה זאת, היתה כל כך מפורסמת, שחז"ל לא מצאו צורך להזכירה במפורש, בהתאם להסבר הרמב"ם בפירושו 'למשניות מנחות: ודיני הציצית והתפלין והמזוזה ...לא דברה ) ...לפי שהיו הדברים מפורסמים בזמן חיבור ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם" .
. . וכך בפסוקים שלפני קידוש אומרים זכור- כמו ביתרו,קריאת התורה בשבועות שהוא מחזל- ביתרו,וגם ביוט שני של גלויות -לא תיקנו לקרוא בואתחנן. גם בסידור לנוהגים לומר הדברות בכל יום - הרי זה בויתרו, וגם כל הלוחות בבתיהכ"נ. אולם היו במשך הדורות היה צורך להכחיש את אלו ששינו וסילפו, ואותן ואת נימוקיהם נציג,
. .בנוסף : ברור שיש דיברים שיש בהן יותר ממצווה אחת, אך האם אפשרי שיש דיבר ללא מצווה.
כך למשל לבה"ג ולאב"ע שאנוכי היא המבוא ההקדמה והתנאי לכל המצוות ,הוא דיבר -
אך הוא אינו מצווה בתריג,
. .נסכם - את שבעה אלו שלגביהם כלל לא היה נסיון לסלף, והם: לא תשא, שבת, כבד, לא- תרצח,תנאף, תגנוב,תענה,

ד, נסיון לסלף
ובמה כן היה נסיון לעוות ולשנות, ב : אנוכי, לא יהיה, לא תעשה, לא תחמוד, ןהפירוט להלן:
היו שחיברו אנוכי ולא יהיה לאחד, וכדי להשלים לעשר
*פיצלו את לא תחמוד לשניים: בית רעיך,ואשת רעיך,
* ויש שפיצלו את לא יהיה ,ואת לא תעשה לך פסל לשני דיברים נפרדים .

אנוכי- לבהג אינו בין המצוות, אך אולי הוא דיבר ללא מצווה, ,ונסתפק בכך -בשו"ת תשב"ץ. הרשב"ץ בענין זה ואומר : "ושמא יש לומר שדיבור אנוכי ו"לא יהיה לך" דיבור אחד הוא ..ואם כן יהיה הדיבור השני "לא תעשה לך" ...ולא תשתחווה להם ולא תעבדם הם פרטי הלאו דלא יהיה לך שאין למנות צה....,אך למסקנה הוא מקבל את הידוע" ורז"ל העידו, ששתי מצוות הן, 'אנכי' 'ו'לא יהיה לך'.ו... והדבר בא לביטוי בחזל פעמים רבות ,כגו ן"כל הדברות הוא משה אומרן להם, חוץ משניים שהקב"ה אמרן לישראל : 'אנכי ו"לא יהיה לך'".

הדעה שאנוכי היא רק כותרת כללית ,כעין דברי פתיחה , או "שאנוכי ולא יהיה " הם דיבור אחד, מובאת בדברי המפרשים הדנים בה בלי לציין את שם אומרם . כך - הראב"ע בפרשת יתרו מזכיר את הדעה הזאת : "יש אומרים 'לא יהיה לך' הוא הדיבור הראשון". גם בעל "מנחת שי" אומר : "אחרים שאומרים ש'אנכי' אינו מעשרת הדברים ורק פתיחה להם", "ש'אנכי' ו'לא יהיה לך', דיבור אחד הוא".

המאירי - גם הוא יוצא נגד הדעה שאנוכי אינו מהדברות ,וזל "לא שהדיבר – לא יהיה – הוא הראשון, כמו שדימו רבים, אלא אף דיבור אנוכי הוא אזהרה...,

גם המהר"ל כותב ברוח זו: "הרבה בני אדם אשר לא ראו אור חכמה והיו הולכים אחרי סברת לבם, נשענים על דעתם מה שהיה נראה להם ולא חיפשו החכמה במטמוניות חכמים והיו אומרים כי התחלת עשרת הדברים הוא מן 'לא יהיה לך אלהים אחרים' . ויש שהיו אומרים, ,כי 'לא תחמוד בית רעך 'ו'לא תחמוד אשת רעך' הוא לשניים ..

ה. אומנם -
. .בטעם העליון: אנוכי ולא יהיה אכן מחולקים לשני פסוקים, פסוק נפרד לכל דיבר.והפסוק "לא יהיה "כולל עימו את :לא תעשה ..לא תשתחווה ..ןלא תעבדם. מתאים לחלוקה המקובלת,
ואולם עפ הטעם התחתון ,יש כאן לכאורה שני דיברים : שכן אנוכי ולא יהיה בפסוק אחד, והפסוק הבא מתחיל ב "לא תעשה לך פסל " , ויש ליישב שאפשר שהאיחוד בפסוק אחד בא לרמז על מעלתם של שני דיברים אלה ששמעו ישירות מהשם, וגם ששניהם באים על צד האמונה שהיא היסוד, מצד העשה וגם מצד הלא תעשה, ולא עכ שהדיבר השני הוא לא תעשה לך פסל ..וכו, שהרי לטעם התחתון אין הקפדה עכ: והראייה שיש גם ארבע דיברות בפסוק אחד –כנל.

ו.מי הם האחרים ?
. .נראה גם שהסיבה שאין המפרשים מזכירים את מקורה של דעה זו, היא משום שהיו נוכרים מינים - בתחילה , למשל השומרונים ששינו והוסיפו מצווה נוספת בסוף הרשימה, והיא נחשבת על ידי השומרונים לדיבר העשירי. שמהווה בסיס לאמונתם שהר גריזים נבחר להר שלגרסתם בחר בו ה' לבנות עליו את המקדש.
וזה המשיך עם תרגומים זרים: יווניים ואחרים , שמהם העתיקו פילון וגם יוספוס פלאוויוס ששינו מהסדר המקובל.

ז.ונוספו עליהם הנוצרים
. .לפלגיהם השונים , שאינם רואים באנוכי דיבר, ומהם שהדגישו את חלוקת הדברות שלא תחמוד לשתי דיברות, ומשום כך המפרשים נלחמו נגדם בביטויים חריפים שיכלו להביא התנכלויות , אך נמנעו לכנותם בשמם.

. .ואף על פי שהראב"ע עצמו סבר בתחילה את הדעה הזאת, ובפרשת ואתחנן על הפסוק "כבד ... למען ייטב לך' הוא כותב : "רק הישר בעיני, שמילת 'אנכי' איננה מהעשרה כי 'אנכי' הוא המצוה ועיקר המצוות ... והנה, לא תחמוד בית רעך' הדיבור התשיעי, ו'לא תחמוד אשת רעך' הדיבור העשירי".

אולם הוא חזר בו מדעה זאת .ובפירושו הארוך בפרשת יתרו הוא כותב : "והאומרים כי דיבור 'אנכי' אינו מעשרת הדברות ... ויש אומרים 'לא יהיה לך' הוא הדיבור הראשון והשני 'לא תעשה לך פסל' וזה אינו נכון, כי מעניין אחד הוא זה ...ואחרים אמר כי 'לא תחמוד בית רעך' דיבור תשיעי והדיבור עשירי 'לא תחמוד אשת רעך' ...גם זה הבל ... והנה נשחת טעמם. ו האמת, כי דיבור 'אנכי', הוא הראשון".

ולסיכום אלה שדנו בשאלה זו, באו לידי מסקנה דלא תליא חדא באידך , ואם גם שיש מי הסובר שיש מצוות שלמנין תרי"ג אינו נמנה, מ"מ לכו"ע " אנוכי " הוא הדיבור ראשון בעשרת הדברות. ולא תחמוד – הינו רק דיבר אחד.

. .אולם - החשש לגבי הפרוכת שחסר את "לא יהיה" ומצד שני חילק את " לא תחמוד " לשניים , עורר באופן טבעי חששות עמוקים לגבי כוונות האומן שעשאו,למרות שהפוסקים ראו דרך להכשירו, ביקשו להוסיף לו הערה כדי להוציא מליבות הטועים.

יהודהא כתב:
המאירי - גם הוא יוצא נגד הדעה שאנוכי אינו מהדברות ,וזל "לא שהדיבר – לא יהיה – הוא הראשון, כמו שדימו רבים, אלא אף דיבור אנוכי הוא אזהרה...,

גם המהר"ל כותב ברוח זו: "הרבה בני אדם אשר לא ראו אור חכמה והיו הולכים אחרי סברת לבם, נשענים על דעתם מה שהיה נראה להם ולא חיפשו החכמה במטמוניות חכמים והיו אומרים כי התחלת עשרת הדברים הוא מן 'לא יהיה לך אלהים אחרים' .

אני חייב לציין את המכילתא על אתר, שמחלק להדיא בין "אנכי" ל"לא יהיה לך", ואומר ש"אנכי" הוא [קבלת] "מלכותו" ["באהבה", ולכן נזכר בו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" שמיותר כאן לכאורה (ואכמ"ל)], ורק מ"לא יהיה לך" והלאה הוא [קבלת] "גזירותיו". [והוא הוא ההבדל בין "קבלת עול מלכות שמים" ל"קבלת עול מצוות", במשנה ברכות ב, ב].

וזה לשון המכילתא:

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. למה נאמר? לפי שנאמר "אנכי ה' אלהיך".
משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזרות. אמר להם: כשיקבלו את מלכותי - אגזור עליהם; שאם מלכותי לא יקבלו - גזרותי לא יקבלו.
כך אמר המקום לישראל: "אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך". אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים? אמרו לו: כן. - וכשם שקבלתם מלכותי - קבלו גזרותי: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".
רבי שמעון בן יוחאי אומר: הוא שנאמר להלן (ויקרא יח ב) "אני ה' אלהיכם" שקבלתם מלכותי בסיני? וכו' הוא שנאמר כאן: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" וקבלתם מלכותי? והן קבלתם מלכותי באהבה - קבלו גזרותי.

לתנא קמא "אנכי" הוא הזכרה למה שקיבלו את מלכותו כבר במצרים. ואינו דבר שמתחדש כאן [אמנם היו צריכים כאן לקבל עליהם בפועל ובהכרה ובכוונה. כלשון הקב"ה כאן "כשיקבלו את מלכותי"]. לרשב"י [לכאורה, יל"ע בזה, ואיך לחלק את דברי המכילתא] יש כאן קבלת מלכות חדשה, "קיבלתם מלכותי בסיני". [אולי זהו השינוי בין ת"ק לרשב"י. אמנם אולי רשב"י רק הוסיף שמצינו כן גם להלן].

אפשר וצריך לעיין ולהעמיק בזה. זה לא אומר בהכרח ש"קבלת מלכותו" אינה מצוה, ובוודאי לא אומר ש"אנכי" אינו תחילת הדברות, אבל עכ"פ חשוב לדעת את דברי המכילתא כאן. ש"גזירותיי" מתחילים רק מ"לא יהיה לך", ואילו "אנכי" הוא "קבלת מלכותו" בנימוק ש"עשיתי לכם טובות = הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".

[אגב, כבר הערתי במקו"א כאן, והמפרשים שואלים זאת באיזהו מקומן: וכי מי הכניסם לאותו בית עבדים אם לא הוא? הרי מקובלנו מרבותינו שאין בעל בחירה יכול לעשות לחברו כלום שלא נגזר עליו משמים, וכמה טורח הרמב"ם לבאר על מה נענשו המצרים והרי היתה גזירה קדומה. וא"כ מהו אותן "טובות" שעשה ב"אשר הוצאתיך מבית עבדים" שהוא בעצמו זה שהכניס אותם אליו. יש לתרץ שהכוונה לעינוי שהמצרים הוסיפו, ויש לתרץ שישראל נשקעו שם בחטא ע"ז מאד כמפורש בכתובים וברבותינו, ולא היו ראויים להיגאל (והא קמן שרוב עם ישראל מתו בימי החושך, וכל השאר היו חייבים כליה עד שגמר האחרון שבהם את פסחו, ומציינים כנס מיוחד את העובדה שהקב"ה פסח על בתיהם ולא הרג אותם יחד עם המצרים), ועכ"פ לא היו ראויים להיגאל באותו הזמן, והקב"ה "חישבת את הקץ לעשות", וגאלם שלא בזכותם וזכות מעשיהם, וזימן להם מצוות לעסוק בהן ו/או זכר להם ברית אבות, כדרשות חז"ל על "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", ואכמ"ל].


דאתינן להכי, שני דברים שיש לבאר לפי המכילתא:

א. שאלת התוספות למה הוצרכו לכפיי הר כגיגית. הרי אמרו נעשה ונשמע. יש לומר שנעשה ונשמע הוא בכלל "קבלת מלכותו באהבה", אבל היה כאן גם "קבלו גזירותיי", וגזירות הן גזירות, וניתנות כמו גזירות. בכל התוקף והכפיה של מלך על עמו. תמיד הבחירה של העם היא בעצם המלך, למנות להם מלך ומי יהיה המלך. אבל משנתמנה המלך - אוי ואבוי אם גם על הגזירות יצטרך המלך את הסכמת העם. הוא לא יוכל לתפקד והאומה כולה תינזק מזה, ויופסד כל ענין המלכות שהוא מי שינהלם לטובתם. אלא מכוח הבחירה שבחר העם במלך - מוחלט הדבר ומעתה הוא גוזר וכופה עליהם. [ענין זה שייך גם לגמרא שאין מידותיו של הקב"ה רחמים אלא גזירות, ברכות לג, ב].

ב. מדוע נכתבו חומש בראשית וחומש שמות עד החודש יהיה לכם, כשאלת רש"י בתחילת התורה [והסכים עמו הרמב"ן שם]. התשובה: כי מהחודש הזה לכם הוא הגזירות, אבל צריך קודם לכן לבאר את הטובות [בריאת העולם והבחירה באבות וזרעם ומדוע ירדו למצרים], עבור קבלת מלכותו.

יישכ"ג
הרב יעקב משה שורקין בספרו משה אמר רשמים (עמוד 190) כתב להוכיח מטעמי המקרא ומרווחי הפרשיות שמונים אנכי ולא יהיה לך לאחד וזה מקצת לשונו: דבר גדול גילה הרב ברויאר ז"ל שם שלמעשה היא מחלוקת לא רשמית בין מערבאי מדינחאי כיצד מונים י' הדברות ולדבריו המסורה העיקרית מקורית נגד מהר"ל
לאחר מכן נמצא חיזוק גדול לדבריו המייחסים חלוקה המקובלת שעליה נלחם מהר"ל אל בבל עיין רשימה הבבלית מעופר בעמודים
גם מכאן הוכחה לחוקרים אשר מסורת אשכנז שורשה עתיק הוא מדעות חלופיות אשר רווחו במזרח הקדום ולא מדובר בהמצאות או בטעויות כל אלו מסייעים לסברתנו הסובבת מחלוקות מסורה קדומות דוגמת אלהן אליהן האומרת שמלבד מסורה המזרחית טברנית טהורה חדרו וחלחלו מסורות שונות וזרות אולי מדינחאיות אל תוך כתבי יד הטבריינים מלבד ספרים בודדים ממש אשר שומרו במלוא טהרתם
אבל עופר שם ברשימה הבבלית כמדומני שלא עמד ולא הבין על נכון ערך יקרת דבר שבידו
הרי מאמרים רבים מאוד מדברים באופן חלוקת הדברות והר"מ ברויאר ראשון הוא אשר ביאר שהיא מחלוקת מערבאי מדינחאי הכול על סמך דרכי הטעמים בלבד ברויאר ז"ל לא ידע דבר מרשימות בבל בפרשיות שעדיין לא ראו אור
אבל עופר כבר מצא אשר רשימות שונות של בבל שבידינו מחברים לא תחמוד כמסורה האשכנזית כאשר באחת מהן נמצא אף מפורש בסי תגי אינו מונה כי אם א' לא תחמוד ומיעוטם אף מפרידים אנכי לא יהיה וכשיטת ר"ת שלכאורה התבסס ממילא על ספר תגי כמפורש במחזור ויטרי. עיין שם עוד

[quote="רציני"]יישכ"ג
הרב יעקב משה שורקין בספרו משה אמר רשמים (עמוד 190) כתב להוכיח מטעמי המקרא ומרווחי הפרשיות שמונים אנכי ולא יהיה לך לאחד וזה מקצת לשונו: דבר גדול גילה הרב ברויאר ז"ל .....
-----------------
לצופה ומביט - ישכח על הרחבת הדברים,
ולרציני - אכן מי שהגדיל לדון בנושא הוא הר מ,ברויאר זל, בספרו פרקי מועדות , ובעיקר במאמרו "חלוקת עשרת הדברות לפסוקים ולדיברות" .

במאמרו שם הוא מציג שיש שלושה מערכות של טעמים:

*מערכה אחת המסיימת את הדיבר "מבית עבדים"בסילוק =סןף פסוק.
*מערכה שנייה המסיימת את הדיבר - באתנחתא .
*מערכה שלישית המסיימת את הדיבר - ברביעי .
. .לכל מערכת יש משמעות תחבירית שונה לערכת הסילוק "אנוכי" הוא דיבר לעצמו.ואילו למערכת האתנח ; הפסוק כולל את ׳׳אנכי״ יחד עם "לא יהיה". וראה שם.

. .שלוש המערכות האלה נידונו בהרחבה על ידי חכמי ישראל, ביניהם יש להזכיר את הגדולים שבהם: חזקוני בסוף פירושו לעשרת הדיברות שבפרשת יתרו; ר' מנחם די לונזאנו, בעל אור תורה . ר' ידידיה מנורצי, בעל מנחת שי . ר' שלמה מדובנא, בעל תיקון סופרים .ר' וואלף היידנהיים, בחומש מאור עינים בסוף ספר שמות .

הסבר אפשרי מעניין שהוא מעלה שם:[ שני דינים]
. .שכל המצוות נאמרו תחילה כתורה שבעל פה - מפי ה' אל משה, ורק אחר כך נכתבו בתורה שבכתב - מפי ה' ביד משה.
. . ומבחינה זו יתרים עשרת הדיברות משאר כל המצוות; שהרי תחילת אמירתם לא הייתה אל משה בלבד, אלא הם נאמרו אל כל עם ישראל במעמד קדוש ונכתבו על הלוחות המונחים במקום קדוש,
ורק אחר כך נכתבו בתורה שבכתב יחד עם כל המצוות.

. .נראה ששני הטעמים שבידינו משקפים את שתי הבחינות האלה של עשרת הדיברות:
. .מסתבר שהם נאמרו כעשרה דיברות במעמד הר סיני, וכעשרה דיברות נכתבו אחר כך על הלוחות שבאו להנציח את המעמד הזה.
. . אולם כשנכתבו אחר כך בתורה, הם חזרו ונתקדשו בקדושת תורה שבכתב. ומשנצטרפו לתורה שבכתב, נתחלקו גם לפסוקים - כשאר כל דברי ה' הכתובים בתורה..

. .כל זה בא לידי ביטוי במנהג האשכנזים של קריאת עשרת הדיברות. בחג השבועות קוראים את עשרת הדיברות של מעמד הר סיני, ולפיכך מחלקים אותם לעשרה דיברות - על פי הטעם העליון.
. .אך בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן קוראים את הדיברות כמצוות הכתובות בתורה שבכתב; ולפיכך קוראים אותם כשהם מחולקים לפסוקים - כשאר כל דברי ה' שבתורה.

ויש גם כזה רח"ל.

ראיתי כעת מוצע למכירה וכתוב עליו: אריח פרסי עתיק. נו נו.

יכול להיות שזה זיוף ערבי בן ימינו, כמצוי הרבה בשוק העתיקות, ובגלל זה השיבושים.

איש_ספר כתב:ויש גם כזה רח"ל.

לו תרצח.jpg

ראיתי כעת מוצע למכירה וכתוב עליו: אריח פרסי עתיק. נו נו.

--------------------

אגב גררא- באם בנוכרים עסקינן-

התנ"ך המרושע
. . שמו של תנ"ך זה נובע מטעות דפוס שבו, כאשר המילה "לא" נשמטה בעת הדפסת הדיבר השביעי של עשרת הדיברות בספר שמות - וכך נכתב בו "תנאף" במקום "לא תנאף".

. .כאשר התגלתה טעות הדפוס הובאו המדפיסים לדין בבית המשפט של חדר הכוכבים (אנ') ונקנסו בשל טעות הדפוס בסך של 300 לירות שטרלינג (סכום גבוה מאוד באותה עת, שווה ערך ל-62,026 לירות שטרלינג נכון לסוף 2019) על יד צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה.

. .מרבית העותקים של הספר נאספו ונשרפו. עותקים מעטים שרדו באוספים. טעות דפוס זו נחשבת לאחת מטעויות הדפוס המפורסמות בהיסטוריה.

זה טריפה וזה נבילה

. .ועוד דבר- אחת מהמחלוקות החריפות בין הקתולים לפרוטסטנטים הוא האם לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה“ נכלל בדיברות או לא , "האיקונוקלאזם" .
. .הפ' גינו ואסרו את פולחן הקדושים הצלמים התמונות והקישוטים בנימוק שהתנך שלל אותם במפורש. "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה“ .ומאחר שכך. הסירו או השמידו הפר' את התמונות והעיטורים בבתי עז שלהם. .
=============================================================

ולהבדיל בין הטמא לטהור: המונח - "איקונין" מופיעה רבות בחזל ובתרגומים:

* למה הדבר דומה, לחרש שהיה עושה 'איקונין' של מלך ונשברה לתוך ידיו. (דבר"ר, ואתחנן, פרשה ב,ל).

* בשעה שבא (נבוזרדאן) לירושלים הביא עמו 'איקונין' של נבוכדנצר והיה עומד לפניו .. . (שמו" ר מו,ד).

* משל למלך בשו"ד שנכנס למדינה והעמיד לו 'איקונות' וצלמים וטבעו מטבעות.(ילקו"ש,רמז רצט פ' כ).

* "וישראל אהב את יוסף מכל בניו" [בר לז 3] שהיה זיו 'איקונין' שלו דומה לו. (ברא"ר, וישב, פד, סימן ח).

* ישראל אשר בך אתפאר, את הוא 'שאיקונין' שלך חקוקה למעלה עולים למעלה ורואים 'איקונין' שלו, בר"ר סח,יב,

לשון

. .איקונין מיוונית וממנו ה"דיוקן". איקונין - בלשון חז"ל, : - במשמעות דמות, כמו איקונין .
ממילה יוונית זו נגזרה גם המילה האנגלית icon (אייקון) הנפוצה מאוד כיום.

מענין לענין:

ידוע המעשה עם המדפיס שהשמיט מפירוש האור החיים הק' (דברים טו, ז) את המילים "משיח ה' שמו חיים", באומרו ש"על עצמו כיוון" ולא נאה היה הדבר בעיניו...
המדפיס היה שמו "אשר", ובאותו החומש עצמו הדפיס בטעות בפירוש האוה"ח הק' בפרשת סוטה (במדבר ה, כב) "בין מאיש זה בין מאשר".

נשמע כמו מעשיה...

אבל-

צילומי האוה"ח המדובר בשני המקומות מובאים בספר אמרי פנחס השלם ח"ב עמ' תעא-ג.

מדובר במהדורת חמישה חומשי תורה עם רש"י, רמב"ן ואוה"ח, שקלאוו שנת מאש"ר לפ"ק [מודגש בעמוד השער].

שם המדפיס הוא צבי הירש. אך "הובא לבית הדפוס במצוות ובהוצאות... ה"ה... מוהר"ר אשר בן התורני הרב המופלג הנגיד מוהר"ר יוסף פרעמסלר מק"ק זאלקווי ולע"ע קבע דירתו בק"ק קארעץ, ושותפו ה"ה מו"ה אהרן בהתורני .. משה מרדכי מק"ק ראזלע ולע"ע דירתו בק"ק זאלקווי".

לגבי "דיוקן" שהוא "העתק של דמות" [כמו בציור, פסל, או להבדיל "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון"], כמדומה שהיינו "דיו-איקונין" = שתי/כפל דמות.

צופה_ומביט כתב:לגבי "דיוקן" שהוא "העתק של דמות" [כמו בציור, פסל, או להבדיל "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון"], כמדומה שהיינו "דיו-איקונין" = שתי/כפל דמות.

------------------------
צודק- ותודה.
והיה השבוע בדף היומי , ובשוטנשטיין הביא כדבריך על אתר.
וגם בערוך פירש: דיוקן   [בילד] (מ"ק טו) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה: (ב"ב נח) כי מטא במערתיה ד....כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי :

על מנין המצוות בעשרת הדברים האריך רד"צ הופמן בפירושו לשמות (שם הא גם מוכיח את צדקת חז"ל גם לפי התרגומים הקדומים יוספוס ופילון).

טעם עליון וטעם תחתון.
תרים את הקול !

לגבי הסבר המונחים 'עליון' ו'תחתון' מקובל לחשוב שהסיבה קשורה בכך שהיא מרבה להשתמש בטעמים הנכתבים לרוב מעל המילים, לעומת הטעם התחתון בו יש בעיקר הטעמות שרובן מסומנות מתחת למילים.

מפי עליון
ולרז"ה הסיבה שבגללה נקראו טעמי העליון וטעמי התחתון, רצוני לומר טעמי העליון בבחינת מה שאמר הקב"ה[ מפי עליון] למשה שהוא עליון על הכול, וטעמי התחתון בבחינת שאמר משה לישראל למטה.
וי"א שהעליון הוא הבבלי ,והתחתון הוא מהמסורה הארץ ישראלית.

נגינה
ליעבץ יש כאן רעיון שונה ומעניין - "שהעליון הוא מנגינות גבוהות וקולות חזקות, לא כן התחתון שהוא ניגון נמוך וקולו לא יישמע. וגם אותן הטעמים מהטעם התחתון- שנגינתם בהרמת קול – הונחו כמו כן על גבי האותיות ממעל להם, כמו זרקא, פזר, זקף גדול, קדמא ואזלא.

מי שר יפה / נכון יותר ?
לדברי היעב"ץ יש מכאן סמך למקוריות הנגינה האשכנזית של הטעמים: "ומכאן ראיה גמורה למנהג אשכנזים אבותינו ז"ל בנגינת הטעמים ומשיכתם בקול, כי קדומה היא עלתה להם מבבל ומארץ ישראל נמשכה. קולה ערב ויפה מאוד משל ספרדים, שאינם מבדילים בהם בניגון ובקול להשמיע ולהכיר בין טעם לחברו".

מבולבל - רק בעשרת הדברות.
יש /והיו חומשים מודפסים ובכתבי היד [גם בכתר] בהם הטעם העליון אינו מודפס כשלעצמו בסוף החומש , אלא שבתוך החומש מופיעים בעשרת הדברות מופיעים הטעמים התחתונים וגם העליונים , אז זה לא רק מבלבל אלא קיבלנו תופעה יחידה ומוזרה " פעמיים אתנחתא באותו פסוק דבר שאין לו דוגמה בכל המקרא כולו.

ואיך זה קרה ? חלוקה שגוייה.
שכן בשעה שהפרידו את שתי המערכות זו מזו – לעתים נתערבבו להם שני טעמים ממערכות שונות בפסוק אחד. וכך נקבעה האתנחתא הראשונה ששייכת למערכת הטעם העליון, שלפיו הפסוק אכן מסתיים במילה "עבדים" – ולא מחקו את האתנחתא השנייה ששייכת למערכת הטעם התחתון, ולפיה הפסוק מסתיים במילים "על פני".

חצי - חצי . יש גם חומשים בהם שני הפסוקים הראשונים הם לפי הטעם העליון והשאר לפי התחתון
וכבר דנו בכל זה ברויאר ואחרים.


מהכי קצר - להכי ארוך.
הטעם העליון מחלק את עשרת הדיברות לעשרה פסוקים – פסוק לכל דיבר. – מצוות "לא תרצח" וחברותיה נקראות כפסוק בפני עצמן, על אף קוצרן - פחות משלוש מילים דבר שלא קיים בתמקרא. ואילו מצוות השבת זוכה לפסוק אחד – ארוך מכל פסוקי המקרא. (55 מילים)

לעומת זאת, הטעם התחתון מחלק אותם כמקובל. אין פסוק הכולל פחות משלוש מילים. לכן, כולל הטעם התחתון ארבעה דיברות בפסוק אחד: "לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ברעך עד שוא". ומנגד הדיבר העוסק במצוות השבת, שהינו ארוך למדי, נחלק על פי הטעם התחתון לארבעה פסוקים נפרדים.


אותיות גדולות ! ?
מה כלול בפרשיית עשרת הדיברות ?
12 פסוקים, 170 מילים, 1,171 אותיות,
[2 פרשות פתוחות (אחרי הדיבר השלישי ואחרי העשירי) ו-8 פרשות סתומות.]

ובחלוקה לחמישה דיברות בכל לוח תתקבל התוצאה הבאה:
א. בלוח הימני 144 מילים ובהן 1,010 אותיות,
ב. ובלוח השמאלי 26 מילים שבהן 161 אותיות;

אז איך הם נראו מעל אלף מול 161 אותיות , הלוח השמאלי ייראה כמעט ריק !
נכון בבתי הכנסת נמצא פיתרון בכך שבצד ימין מצטטים רק שתי מילים - וכך קיבלנו סימטריה .
אבל בפועל הרי לא כך היה ! ומה כן היה - , לא ברור. אבל מעניין הפירוש הבא:

לא..לא..
ויש במפרשים בשם המבי"ט הסבר לכך שהצד השמאלי המדבר על בין אדם לחבירו נכתב באותיות גדולות -למען ישמעו ויראו וייראו.
וכך הוטב גם המראה החזותי שלו. ויש הסברים נוספים.


אבל מעניין שבאחת התמונות [למעלה]של הלוחות אכן תוארו הלוחות כנל צד ימין כיתוב מלא [ ועדיין חלקי וקטוע] לעומת צד שמאל שהכתב דליל. התמונה פריט- מתוך כתר התורה העתיק בתמונה למטה.

טעות !
במה שכתבתי לעיל לגבי מספרי האותיות בעשרת הדכרות. ולהלן התיקון -

בעשרת הדברות בפרשת יתרו יש בדיוק 620 אותיות = כתר.

א.
המספרים הנכונים הם -
להלן מספר המילים המדוייק בלוחות :
בלוחות ראשונות בסה"כ 172 מילים. ובהם 620 = כתר אותיות כפי שציינת מפי המדרש והבעה"ט.
* בלוח ימין :מילים 146. ואותיות 533.
* בלוח שמאל: מילים 26. אותיות 146.

ובלוחות שניות 189 מילים. 708 אותיות.
* בלוח ימין : מילים 162. אותיות 612.
* בלוח שמאל: מילים 27. אותיות 96.

ב. מקור הטעות.
טעותי שהעתקתי ממקור שהתברר כבלתי אמין .שכן הוא בדק את הקטע מנוקד,
ולכן התוצאה כללה מעל אלף תווים הכוללים הניקוד וכ"ו..

ובשל שאלתו של י.ל. תהיתי היכן השגיאה והחלטתי לבדוק בעצמי את הקטע אותיות בלבד ללא ניקוד ורווחים גדולים.
ואז אכן התקבלה התוצאה הנכונה לפי המסורת . ותודה לו שהעמידני על האמת.
-----------------
חיפשתי - ומצאתי את המקור ממנו נבעה הטעות- [ראה להלן]
וחבל שאלפים רבים קראו אותו .ועדיין מופיעה שם ללא תיקון.

"..בפרשיית עשרת הדיברות ישנם 12 פסוקים, 170 מילים, 1,171 אותיות,
בלוח הימני 144 מילים ובהן 1,010 אותיות,
ובלוח השמאלי 26 מילים שבהן 161 אותיות;"..

מהמפרשים על מניין האותיות בעשרת הדברות.
ולסברא שלכך התכוונה התורה במצוות המלך לעניין ספר התורה השני שנצטווה שתיהיה עימו
viewtopic.php?f=46&t=65131