פורום אוצר החכמה

פלוג' אם וסתות דאורייתא או דרבנן, אי חיישינן לראיה בשעת וסתה מדאורייתא או לא.
לכאו' יש לדון עוד מקרים כה"ג עם סיכוי סטטיסטי זהה באחוזים לוסתות, אי איכא למיחש או לאו.

ולהמחיש הנידון, אשה שהגיע יום וסתה, והרופאים אומרים בוודאות שבשעה שתתחיל לראות דם מיד תמות. כעת היא נמצאת בתוך בית, וכהן רוצה ליכנס שם (בשיעור זמן זהה לביאה), אלא שחושש שיטמא במיתתה. האם יהיה דין זה תלוי בפלוג' הנ"ל, דלמ"ד וסתות דאו' אסור לכהן ליכנס שם מדאו', משא"כ למ"ד וסתות דרבנן.

זה לא שאלה בווסתות אלא שאלה בנאמנות רופאים.

הרופאים כאן הם רק דוגמא להמחשה ולא עצם השאלה.
השאלה היא, באופן שיהיה ברור לנו מאיזה טעם שהוא שראיית הדם תגרום איסור נוסף, האם "וסתות דאורייתא" בא לומר שכל חשש שיהיה בשיעור סטטיסטי כזה יש לחוש לו מן התורה, או שיש כאן הלכה מסויימת של טומאת נדה לבעלה ולטהרות ואין למדין ממנה כלל.

הנו"ב מחדש שגם מ"ד וסד"ר סובר כן רק בגלל שיש לה חזקת טהרה המנגדת לחזקה של אורח בזמנו בא.
ולכן הוא טוען (שלא כדברי כמה מהראשונים, ובא לחלוק עליהם בזה) שלכו"ע חיוב הפרישה הוא מדאורייתא כיון שאין לה חזקת טהרה על העתיד. (וכל המחלוקת היא רק בעברה וסתה אם חיישי' מדאורייתא שראתה.)
לפי דבריו לכאורה ברור שציור שציירת, נחוש מדאורייתא.
אבל לפי הראשונים שכן תלו את שני הענינים זה בזה, לכאורה סברו שאין כאן חזקה, וכפי שביאר בחזו"א מדוע אין כאן חזקה גמורה מדאורייתא (עי"ש כמדומה סי' ע"ט או פ'). וא"כ אין זה מיוחד לאיסור או טומאת נדה אלא דבר כללי.

בשני הצדדים נקטתם שאין כאן שום דין מיוחד בטומאת נדה, אלא זה יכול להיות נידון כללי לכל דיני התורה, (ולהנוב"י צריך לצייר את הנידון בעברה וסתה, ולהחולקים זה נידון על יום הוסת עצמו). אבל אני מצדד לומר שזה לא דין כללי.

אשאל עוד; האם מצינו בדיני יחוד התחשבות בדיני וסתות? הרי ודאי יש להחמיר בספיקות וכיו"ב כשהנידון הוא ביחוד עם נדה טפי מיחוד עם פנויה טהורה, וא"כ מה הדין באותה טהורה ביום וסתה או בעברה וסתה ולא בדקה.

עושה חדשות כתב:אשאל עוד; האם מצינו בדיני יחוד התחשבות בדיני וסתות? הרי ודאי יש להחמיר בספיקות וכיו"ב כשהנידון הוא ביחוד עם נדה טפי מיחוד עם פנויה טהורה, וא"כ מה הדין באותה טהורה ביום וסתה או בעברה וסתה ולא בדקה.

באיזה אופן: בתולה הטובלת? או בנשואה שלא נבעלה והגיע ווסתה?

חשבתי על בתולה הטובלת. (מפני שעוסקת בטהרות).

עושה חדשות כתב:בשני הצדדים נקטתם שאין כאן שום דין מיוחד בטומאת נדה, אלא זה יכול להיות נידון כללי לכל דיני התורה, (ולהנוב"י צריך לצייר את הנידון בעברה וסתה, ולהחולקים זה נידון על יום הוסת עצמו). אבל אני מצדד לומר שזה לא דין כללי.

אשאל עוד; האם מצינו בדיני יחוד התחשבות בדיני וסתות? הרי ודאי יש להחמיר בספיקות וכיו"ב כשהנידון הוא ביחוד עם נדה טפי מיחוד עם פנויה טהורה, וא"כ מה הדין באותה טהורה ביום וסתה או בעברה וסתה ולא בדקה.

מה הכוונה שזה לא דין כללי, אלא מה הוא כן?
ולגבי דיני יחוד, אם וסתות דאורייתא מדוע שלא נחמיר בעברה וסתה ולא בדקה? וכי יש הבדל בין אשתו נדה לנדה שאיננה אשתו?

למעשה מחשיבים אותה רק כספק-נדה, ולא מחמירים בכל החומרות שבנדה, ולכן מורים שאינם צריכים לנהוג בכל ההרחקות כנדה גמורה.
ואמנם הרחקות הן דרבנן, אך אילו היה הדין שלה כנדה דאורייתא - לכאורה היו צריכים לשמור את כל ההרחקות.

ומכאן יש להוכיח לכאורה, שאף את"ל וסתות דאורייתא - אין הכוונה שמדאורייתא דינה כנדה גמורה (ובוודאי שאין חייבים על זה כרת), אלא שמדאורייתא יש לחוש ולא לבוא עליה.
ובפרט לדעת הרמב"ם וסייעתיה שאוסר חו"נ בנדה גמורה מן התורה - לכאורה גם הוא יודה שאין בזה חיוב מלקות אם לא ראתה ממש אלא רק שזהו שעת וסתה (בתוך עונת וסתה, או אחריה).

עזריאל ברגר כתב:אף את"ל וסתות דאורייתא - אין הכוונה שמדאורייתא דינה כנדה גמורה (ובוודאי שאין חייבים על זה כרת), אלא שמדאורייתא יש לחוש ולא לבוא עליה.

וזו השאלה, האם הדין 'לחוש' בכה"ג הוא הלכה מקומית לגבי טומאת נדה ואיסוריה לבעלה (ואולי גם יחוד), או שנאמרה כאן הלכה כללית בכל חשש בסגנון ושיעור כזה.

(מסתבר שהנידון הוא לא רק האחוז הסטטיסטי, כי מהיכ"ת שהוסתות השונות כמו דילוג וחודש וקפיצה וכד' יהיו באותם אחוזים בדיוק. אלא הנידון הוא על חזקת אורח בזמנו בא כנגד חזקת טהרה, או בנו"א כיו"ב, והחקירה היא האם 'זה בנה אב' לשאר דיני התורה כה"ג).

העיר לי כעת חכ"א -

יש דוגמא פשוטה בהרבה, האם אשה שיש לה וסת מותרת לעסוק בתרומה וקדשים ביום וסתה.
וכמדומה שלא מצינו בגמ' מקור לאסור, ואדרבה מצינו אשה העוסקת בטהרות ביום הוסת ודנו עד מתי אנחנו מטהרים הטהרות שעסקה בהם, וזה עצמו פושט את הספק, שאי''ז אלא אזהרה לפרוש מאשה סמוך לוסתה. וכ''ש לא לנפק''מ אחרות.

לכאו' צודק המעיר שליט"א. אמנם יש לי מקום עיון בזה, שהרי עיקר הנפק"מ בהא דוסתות דאו' הוא לאוסרה למחרתו והלאה אם לא בדקה ביום הוסת, ואיה"נ חיוב פרישה של 'והזרתם' לא מצינו על עסק בטהרות, (וכנזכר לעיל שבזה אולי מודה מ"ד וסתות דרבנן שהאיסור פרישה לבעלה הוא מדאו'), אבל אטו מה שנאסרה אחר הוסת "אפילו בדקה אחר זמן ומצאתה טהורה דאורח בזמנו בא ודם חזאי ונפל לקרקע", זה רק לבעלה ולא לטהרות?

עושה חדשות כתב:העיר לי כעת חכ"א -

יש דוגמא פשוטה בהרבה, האם אשה שיש לה וסת מותרת לעסוק בתרומה וקדשים ביום וסתה.
וכמדומה שלא מצינו בגמ' מקור לאסור, ואדרבה מצינו אשה העוסקת בטהרות ביום הוסת ודנו עד מתי אנחנו מטהרים הטהרות שעסקה בהם, וזה עצמו פושט את הספק, שאי''ז אלא אזהרה לפרוש מאשה סמוך לוסתה. וכ''ש לא לנפק''מ אחרות.

לכאו' צודק המעיר שליט"א. אמנם יש לי מקום עיון בזה, שהרי עיקר הנפק"מ בהא דוסתות דאו' הוא לאוסרה למחרתו והלאה אם לא בדקה ביום הוסת, ואיה"נ חיוב פרישה של 'והזרתם' לא מצינו על עסק בטהרות, (וכנזכר לעיל שבזה אולי מודה מ"ד וסתות דרבנן שהאיסור פרישה לבעלה הוא מדאו'), אבל אטו מה שנאסרה אחר הוסת "אפילו בדקה אחר זמן ומצאתה טהורה דאורח בזמנו בא ודם חזאי ונפל לקרקע", זה רק לבעלה ולא לטהרות?

כדברי אותו חכם כתבו בספר אל הר המור בעיקרי בהלכות: https://asif.co.il/wpfb-file/%d7%a2%d7% ... %99%d7%aa/
אמנם במילואים הביאו מקורות להחמיר וסיימו בצ"ע: https://asif.co.il/wpfb-file/%d7%91%d7% ... %aa%d7%94/

בערול"נ סד,א כתב: דלא מצאנו בשום מקום שגזרו שאשה לא תגע בטהרות או לא תאכל בתרומה ביום וסתה אפילו קבעה ג' פעמים אם עדיין לא ראתה כש"כ בלא ראתה רק פעם א'. וע"ש סג,ב. אמנם בחוו"ד פירש שלא כדעת הערול"נ. ע"ש.