פורום אוצר החכמה

בספר דברי יצחק סוואליווע אות ל' וז"ל: מה שנוהגין העולם בליל שבת כשפתילת הנר משתלשל על צידו ומתקלקל, אזי נוהגין להניח כנגדו מלחם המיוחד לשבת ואז תיכף חוזר לשמור תמונתו ולדלוק על השיעור השוה, והעולם מחזיקים את זה לאות לומופת, אמר כבוד אדמו"ר הה"ק מהר"ש מבעלז זצוקללה"ה על זה, שדבר זה הוא מדרכי האמורי, ואסור לעשות כן:
ובספר שבט מיהודה (פרשת בשלח) הביא וראיתי בחמי ז"ל (הוא רבי יוזפא סופר) כשנפל נר שבת על המפה היה מניח בעד הנר מלחם השבת וכבה מעצמו כן ראיתי כמה פעמים, והי' זה לו בקבלה מאביו מרן החתם סופר זללה"ה עיי"ש

בספר שארית לפנחס להגה"ק ר' פנחס מאוסטילא זצ"ל (עמוד קס"ו) כתב: פעם אחת הי' נוטף חלב מן הנרות הדולקים על השולחן, ויש פתגם בפי ההמון דכשמניחים חלה שלימה כנגד הנרות היא סגולה שתפסיק לנטוף, ואמר רבינו ז"ל להרה"ג ר' הירשלי גלאזער ז"ל הראב"ד דק"ק פשעמישל, שהי' אז אצל השולחן, כי שמע בשם גדול אחד שאמר כי דבר זה הוא מדרכי האמורי, אבל אותו גדול לא אמר שום מקור לזה, ואמר אבל אני מצאתי שכתוב בתוספתא שבת (פ"ז ה"ח) "המצפות לנר הרי זה מדרכי האמורי", וזה אין לו פירוש זולת אם נאמר שהכוונה לזה על אותם שעושים סגולות ומצפים שהנרות יפסיקו לנטוף, זה דרכי האמורי.

ושמעתי בשיעור של הגאון רבי נפתלי גרוס שליט"א שפלא שהמעיין בתוספתא שם יראה שכתוב שם בזה"ל: והמטפחת לנר הרי זה מדרכי האמורי, ופירושו סופקת כף

עיין בהלכה א בתוספתא שם שכתוב המספק והמטפח והמרקד לשלהבת. ולכאורה צריך ביאור למה צריך ג' פעמים לומר את המטפח לנר ושמא מכאן למדו שהמספק לשלהבת הכוונה שמחכה לשלהבת והוא על ידי ששם פת.