בבנין שלנו החצר היא פרטית, כלומר ששייכת בטאבו לבעל הדירה בקומה א'.
היות והדירה עצמה כחצי קומה מעל מקרקע, בעל הדירה חפר מתחת לביתו ומתחת לחצר, כדי לבנות שם יחידות דיור.
השכנים דיברו עם בעל הדירה, שיש להם חלק בשטח ההוא.
אך משום מה, בעל הדירה מבין שהם צודקים לגבי השטח שמתחת לדירה. אך מתעקש שאין להם חלק מתחת לחצר. (יהודי פשוט שלא כל כך 'מבין ענין').
ללכת לרב, אינו רוצה.
הוא מסכים שאם יראו לו בספר שאכן זה הדין, אז הוא יתחלק בכל השטח.
מצאתי באתר 'דין' שלשה התייחסויות לנושא. אך הם לא מציינים מראה מקום.
האם אי מן חברינו יכול להפנות אותי למראה מקום של ספר או קובץ, שכותב דבר זה מבואר יותר מהפוסקים?
להלן מהאתר 'דין'.
https://din.org.il/2019/06/20/%d7%9c%d7 ... %99%d7%aa/
שאלה:
אני גר בדירת גן עם גינה בת 135 מט"ר ומתחתה עפר וסלעים ומתחתי גר עוד שכן שהחלל המדובר הינו באותו מפלס של הדירה שלו למי שייך שטח החלל?
תשובה:
שלום וברכה,
החלל שנמצא בשטח הכללי של הבניין נחשב לשטח משותף – לכלל הדיירים. ולכן מי שרוצה לבנות לעצמו ולספח את החלל, עליו לשלם דמי איזון לשאר השכנים.
בהצלחה.
נימוקים:
לבעל החצר שייכת החצר, עד הגובה של הקומה שלו, אבל לא שייך לו החלק של העומק החצר, ולא גובה החצר, ולכן לא יכול להעמיק ולחפור, ולא לבנות בניין גבה קומות בחצרו.
https://din.org.il/2020/02/02/%d7%9c%d7 ... %99%d7%aa/
שאלה:
שלום רב שכן שבנה בחלל שמתחת לחצירו, האם אחרי שעובר ג' שנים שהשכנים לא מוחים בו יש לו חזקה על המקום? והאם מותר לכתחילה לחפור שם על דעת שהשכנים לא ימחו בכך? ובמידה ושכן דורש את חלקו, האם אוכל להשאיר חלק שאינו חפור ואומר לו קחנו משם.
תשובה:
שלום וברכה,
חלל שתחת החצר הפרטית הרי זה שטח משותף ושייך לכלל הדיירים, לא ניתן לספח את החלל ללא רשות הדיירים. חזקת ג' שנים לא מועילה כיון שצריך טענה שקנה ואם מודה שלא קנה את השטח מכלל השכנים לא מועיל החזקה.
אם הגישה לחלל קרובה לבעל החצר הפרטית צריך לשלם דמי איזון לשאר השכנים. ואם שאר השכנים מסכימים ושכן אחד מעכב, יכול להפריש לו חלק אחד לא חפור, כדין חלוקת השותפים שהוא נוטל לעצמו את חלקו ואת החלקים של עוד כמה שותפים, ומשאיר לשותף נאחד את חלקו.
https://din.org.il/2021/01/28/%d7%91%d7 ... %a6%d7%a8/
שאלה:
החצר שלי בנויה בגובה של קומה (בערך 3-4 מטר) ובקומה מתחת לדירה שלי ישנם מחסנים (לא מתחת לחצר). עומק החצר שלי מלא באדמה וצינורות של הבנין המשותף.
השאלה שלי, למי שייכת עומק החצר, האם מכיון שאני יכול ליטוע עצים והשורשים יגיעו עמוק באדמה, זהו סימן שיש לי בעלות גם על העומק, או שיש לי רק שעבוד על העומק, והבעלות היא רק על המשטח העליון.
(מדובר רק על חלל מתחת לחצר ולא מתחת לבנין וכו').
והאם יש משמעות לכך, שאין לאף אחד מהדיירים זכות לחפור מתחת לחצר שלי, כי הוא יפיל את האדמה אצלי.
גם האם יש לבעלי המחסנים הצמודה לחצר שלי, עדיפות על פני שאר השכנים. (מבחינה טכנית ישנה אפשרות לעשות גישה מהרחוב כדי להיכנס בתוך עומק החצר, ולכן בעל המחסנים אינו היחיד שיש לי אפשרות גישה).
מקווה שהצלחתי לצייר טוב את המציאות.
אשמח לתשובה מפורטת עם מראי מקומות.
בתודה מראש לרבנים ולדיינים שליט"א.
תשובה:
שלום וברכה,
הקונה דירה בבית משותף יש לו רק את הבית והחצר ולא קנה בעומקא ורומא עד לרקיעא. ולכן בעל החצר לא קנה את העומק ואם נמצא חלל מתחת לחצר הפרטית החלל שייך לכלל הדיירים בבניין, ואם רוצה לקחת את החלל עליו לשלם דמי איזון לכלל הדיירים.
בעל החצר יכול לעכב שלא יחפרו לו בחצר הפרטית, אבל אחרי שהוא חופר בעצמו חלל יכולים השכנים לדרוש ממנו חלוקה בחלל או תשלום של דמי איזון בחלל.
ובתגובות שם אחרי שהשואל מקשה עליהם, הם מוסיפים
שלום,
הקונה דירה בבית משותף קנה רק את החלק שיש לו ולא קנה עומקא ורומא. רק אם קנה שטח לבנייה קיבל זכות של עומקא ורומא. אבל במכירת בית בבית משותף כל המכירה הוא רק מה שמפורש ומה לא מפורש הרי זה שייך לשותפות. ולכן גם חצר פרטית הקונה לא קנה שטח אלא הקרקע שייכת לכל השותפות ולדירה אחת הוצמדה הדירה, ולכן יש לו רק את הקרקע ולא עומקא ולא רומא, ולא יוכל לבנות שם בניין ולא לחפור מתחת לאדמה. כך הוא התקנות בבית משותף וכך הפסיקה להבדיל בערכאות.
הדברים נכתבו בהתייעצות רבני בית הדין נתיבות חיים והישר והטוב.