פורום אוצר החכמה

עלה בדעתי כעת לשאול, ומסתמא כבר דנו בזה;

אף לדידן דקי"ל מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתצקצאי לכולי יומא, מ"מ יש יוצאים מן הכלל. טבל מוקצה הוא, אבל אם עבר ותקנו מתוקן. וכן כלי שמלאכתו לאיסור שנקטו כמה אחרונים שאם נהפך להיות כלי שמלאכתו להיתר באמצע שבת, אין בו איסור.

כעת יש לשאול, על בסיס לדבר האסור כה"ג, כגון כלכלה שיש בה טבל או כלי שמל"א (להסוברים שיש בזה דין בסיס), וכעת באמצע שבת הותר המוקצה, הרי ודאי הותר גם הבסיס. אבל מאידך אם לא הותר המוקצה אלא רק הוסר מעל גבי הכלי או אפילו נשרף, הרי הבסיס נשאר באיסורו. וא"כ מה הדין כאשר הוסר המוקצה מהבסיס, ואח"כ גם הותר, האם ברגע זה הבסיס מתהפך להיתר?

הנה לכאורה אין כזה היכי תימצי, דהנה במתני' (שבת דף קכ"ו) מפורש דטבל מוקצה הוא, ואין אפשרות להתירו בשבת דאסור להפריש תרו"מ בשבת, וגם אם יפריש באיסור - לא יפקע מזה שם מוקצה, כיון דכבר חל ע"ז שם מוקצה, ויהא מיגו דאתקצאי.

וכל מה שכתוב שאפשר לתקנו הוא כשעשה תנאי מערב שבת דיוכל להפריש תרו"מ בשבת, דאז גדר הדין הוא שלא חל ע"ז על זה בכלל שם מוקצה כבר מכניסת השבת (כיון שזה דבר שאפשר לתקנו בשבת, וגם קודם שהפריש תרו"מ מותר לטלטלו בעודו טבל) - וכן מפורש ברמב"ם (פ"ט ממעשר ה"ט), יעו"ש.

וא"כ אין כזה הית"י שלא אומרים מיגו דאתקצאי, אלא דיש פעמים שזה הוקצה וזה אסור לכל השבת, ויש מקרים שעשה תנאי ואז לא חל ע"ז שם מוקצה בכלל מכניסת השבת. ודו"ק.

אשרי יושבי ביתך כתב:הנה לכאורה אין כזה היכי תימצי, דהנה במתני' (שבת דף קכ"ו) מפורש דטבל מוקצה הוא, ואין אפשרות להתירו בשבת דאסור להפריש תרו"מ בשבת, וגם אם יפריש באיסור - לא יפקע מזה שם מוקצה, כיון דכבר חל ע"ז שם מוקצה, ויהא מיגו דאתקצאי.

שבת דמ"ג. אם עבר ותקנו מתוקן. וראה שם בתוס' שנתקשו למה לא אמרי' בהא מגו דאיתקצאי. ויש ע"ז כמה דרכים בראשונים.

ואמנם הגרשז"א רצה לחדש דמה"ט טבל גם אינו עושה בסיס, אבל הקשו עליו בזה מכמה מקומות.

עושה חדשות כתב:ואמנם הגרשז"א רצה לחדש דמה"ט טבל גם אינו עושה בסיס, אבל הקשו עליו בזה מכמה מקומות.

באמת מצאתי כעת בשמירת שבת כהלכתה מהדו"ח (פכ"ב הע' טז) שהובא כן משמיה דהגרשז"א זצ"ל דבטבל אין דין בסיס כיון שיכול להפקיע ממנו שם מוקצה. אך בדברות משה (שבת סי' לא ענף ב) כתב שלא כדבריו, וכן בס' מנחת אריאל (שבת קכו, ב) הוכיח ממתני' שם לא כן.

וראה עוד בס' מגילת ספר (סי' סט סק"ג), ובס' בני ראם להגר"א גנחובסקי זצ"ל (סי' עה, וסי' סז סקט"ז) שג"כ נוקטים שטבל עושה בסיס, ובבני ראם שם (סי' עה) כתב כמ"ש הרב עו"ח דאם זה עושה בסיס, א"כ אם הורידו מהבסיס, ושוב הפריש אז יפקע שם בסיס, וזה דבר חדש, עכתו"ד, יעו"ש (ובסי' סז נסתפק בזה, וכ' דזה תליא בתי' התוס' בשבת מג, א למה אין מיגו דאיתקצאי, יעו"ש).

יש"כ!
באשכול 'נא שגבם' נעזרתי בקבלת כל הסימנים ב'בני ראם' על מוקצה ובסיס, ובאתר הזה נעזרתי לאחד הכל לקובץ אחד ולהקטין את הנפח. מצו"ב התוצאה.

- - -

מעל"ע, לפי השיטה שאם הניח מוקצה על השולחן ע"מ ליטלו באמצע שבת זה לא נעשה בסיס לדבר האסור, מה הדין אם הניח ע"מ שישאר עד סוף השבת, אבל בדעתו להוסיף באמצע שבת עוד דבר היתר על השולחן, האם יש צד לומר שאף בכה"ג לא נעשה בסיס, כי לא היה בדעתו להקצות את השולחן לכל השבת. (זאת בהנחה שאם היה בדעתו להניח דבר היתר בער"ש ולבסוף שכח, זה לא נעשה בסיס, ראה בבני ראם הנ"ל).

הראשונים והפוסקים ביארו טעם הדבר שבסיס לאיסור ולהיתר מותר כי האיסור מתבטל להיתר החשוב ממנו.
והסכימו רוב הפוסקים (דלא כרבי משולם איגרא) שאפילו אם ההיתר מונח שם ע"ד לסלקו באמצע שבת, מ"מ מתיר.
יל"ע מה הדין בהניח דבר איסור לכל השבת, ודבר איסור נוסף -חשוב מן הראשון- על דעת ליטלו באמצע שבת,
האם אפשר לצדד שהאיסור ה'פחות' מתבטל לאיסור החשוב, והיות שהשני הוא "על מנת לנערו", לא נאסר הבסיס.

צ"ע להסוברים שאיסור בסיס חל באמצע שבת, וכדברי התוס' בשבת דמ"ד: שאם הניח נכרי או תינוק לדעת ישראל נעשה בסיס ואסור לטלטלו ולנערו, והא כיון דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת, ואם פסקה סיבת האיסור הותר הבסיס, (וכגון אם הניח שם דבר היתר), וא"כ לכאו' מיד כשהוא רוצה לנער את המוקצה מן הבסיס, הרי נהפך הבסיס מ'מניח' לשוכח', ותו ל"ה בסיס. (וכמו אם בער"ש הניח מתחילה ואח"כ חזר בו ובא לנערו אלא שלא הספיק וכד').

יתכן באמת שזהו טעמו של מ"ד אין בסיס באמצע שבת -שהמג"א מציין ע"ז את האי דינא דאין מוקצה לחצי שבת- כי אמנם הבסיס מצ"ע יכול להיאסר גם באמצע שבת, אבל מיד כשחפץ לנער ממנו את הבסיס הוי כ'שוכח' ופוקעת הקצאת הבסיס מדאין מוקצה לחצי שבת. ולפ"ז יהיה ההיתר רק על ניעור, ולא על טלטול גמור לצורך מקומו. ויש משמעות כך בד' הפוס' והמשנ"ב בכמה מקומות, רק יתכן הטעם בזה על דרך מש"כ התוס' בדף קכג דפעמים אף שלא חל דין בסיס מ"מ ההיתר הוא רק על ניעור ולא על טלטול, וכך נקט גם החזו"א לגבי הקולא שאין בסיס באמצע שבת. אבל להנ"ל יתכן הטעם דהסיבה להפקעת איסור בסיס באמצע שבת זה רק מכח זה שהוא גומר בדעתו כעת לנער את המוקצה מהבסיס, וזה ל"ש בטלטול גמור של שניהם יחד.

אולי אפשר לומר שאם אדם הניח במכוון על הבסיס, אז גם אם אח"כ התחרט ורק שנבצר ממנו טכנית להוריד את המוקצה, מ"מ דין בסיס כבר אינו פוקע. ועי' בס' חוט שני עמוד קנה שכתב כן. וא"כ גם באמצע שבת (להסוברים שיש בסיס) באופן שהיתה הנחה מכוונת, ל"מ מה שעכשיו הוא רוצה בניעור כדי להפקיע את איסור הבסיס. אמנם אם הבסיס התחדש באמצע שבת, לא בהנחה מכוונת אלא רק באופן של 'ממילא', וכגון שבכניסת שבת היה מונח איתו גם היתר ובאמצ"ש ניטל ההיתר, או שבתחילת שבת היה בגדר שוכח ובאמצ"ש נעשה ניחותא, כהאי גוונא אף דנעשה בסיס באמצע שבת, אבל מ"מ לא יהיה איסור לנערו, כי מיד כשדעתו ורצונו לנער, כבר פקע דין הבסיס. ובזה א"ש למה התוס' הנ"ל חיזרו למצוא היכ"ת של בסיס באמצ"ש וכ' דהניח גוי לדעת ישראל, ולא כתבו כהאופנים הנ"ל, ודו"ק. ועי' גם ברש"ש בביצה ד"ב. מה שדקדק שם בדברי התוס' דאם ניטל ההיתר בשבת לא נעשה בסיס גם אם האיסור נשאר, וא"ש להנ"ל, דאף שהיה ראוי שייעשה בסיס, מ"מ מיד כשבא לנער פוקע האיסור.

- - - - - - - -

עוד ספיקות ונידונים שיש לי בגדרי בסיס, נמנעתי מלכותבם כאן, שהרי רובם ככולם נכללים בספר הנפלא תורת הבסיס, ומי יבוא אחרי המלך.

אשרי יושבי ביתך כתב:

עושה חדשות כתב:ואמנם הגרשז"א רצה לחדש דמה"ט טבל גם אינו עושה בסיס, אבל הקשו עליו בזה מכמה מקומות.

באמת מצאתי כעת בשמירת שבת כהלכתה מהדו"ח (פכ"ב הע' טז) שהובא כן משמיה דהגרשז"א זצ"ל דבטבל אין דין בסיס כיון שיכול להפקיע ממנו שם מוקצה. אך בדברות משה (שבת סי' לא ענף ב) כתב שלא כדבריו, וכן בס' מנחת אריאל (שבת קכו, ב) הוכיח ממתני' שם לא כן.

וראה עוד בס' מגילת ספר (סי' סט סק"ג), ובס' בני ראם להגר"א גנחובסקי זצ"ל (סי' עה, וסי' סז סקט"ז) שג"כ נוקטים שטבל עושה בסיס, ובבני ראם שם (סי' עה) כתב כמ"ש הרב עו"ח דאם זה עושה בסיס, א"כ אם הורידו מהבסיס, ושוב הפריש אז יפקע שם בסיס, וזה דבר חדש, עכתו"ד, יעו"ש (ובסי' סז נסתפק בזה, וכ' דזה תליא בתי' התוס' בשבת מג, א למה אין מיגו דאיתקצאי, יעו"ש).

ואיני יודע דחייה לראייתו של הגרשז"א, דאם טבל אוסר את בסיסו, למה ל"ה ביטול כלי מהיכנו, דאף דאם עבר ותקנו מתוקן וחזי' דמיקלש איסורו, מ"מ הא בשעתו נעשה בסיס (לדעת רוב הראש' דיש בסיס באמצע שבת), והוי לכה"פ ביטול כלי מהיכנו לשעה, מכיון שאין דעתו לתקנו ולנערו ואף אסור בכך. וצע"ג.