בערקע חייט כתב:ידועים הם דברי הכוזרי בענין סגולת ישראל שהם מין טבעי נפרד למעלה מן המדבר, כאשר מעלת המדבר על בעל החי ומעלת בעל החי על הצמח. אחד מדיעותיו בענין זה שאין הגר יכול לזכות לנבואה:
ומי שדבק בדרך הזה [ר"ל שקיבל עליו עול המצוות והתגייר], יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקרבה אל ה' יתברך, ועם כל זה לא ישתווה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם תכלית עניינם שיקבלו מהם, ושיהיו חכמים וחסידים, אך לא נביאים.
כוזרי מאמר ראשון קטו
ומעולם הוקשה לי בזה דבריהם של חז"ל (סנהדרין לט, ב) שעובדיה הנביא היה גר אדומי. האם דעת ריה"ל חולקת עליהם?
אגדת בראשית - פרק יד:
ד"א חזון ישעיהו. שני נביאים נתנבאו בלשון זה, ישעיה ועובדיה, ישעיה גדול שבנביאים, ועובדיה קטן שבנביאים, ויש אומרים גר היה, ומנין, אלא כל נביא שאינו מזכיר אבותיו מזכיר מקומו. וכן את מוצא הושע בן בארי (הושע א א) הרי אביו שהוא נביא. עמוס הזכיר מקומו, דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע (עמוס א א). וכן מיכה המורשתי (מיכה א א), שהיה נביא. (עדו בן זכריה) [זכרי' בן ברכי' בן עדו הנביא] (זכרי' א א) נביא בן נביא. צפניה נביא בן נביא. עובדי' לא הזכיר לא אביו ולא מקומו, אלא סתם חזון עובדיהו (עובדי' א א), שהיה גר שהיה הירוד שבנביאים. אבל ישעיה חזון ישעיהו בן אמוץ, חזון עובדיה, שניהם שווין כאחד, והאיך עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים, שנאמר חזון עובדי' כה אמר ה' (עובדיה א א), הרי מפי הקדוש ברוך הוא, מפי סנהדרין מנין, שנאמר שמועה שמענו (שם שם /עובדיה א' א'/), אף ישעיה נתנבא מפי הסנהדרין, ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח (ישעי' ו ח), מפי הקדוש ברוך הוא, ומי ילך לנו (שם שם /ישעיהו ו'/), מפי סנהדרין, שאעפ"י שהיה מתנבאים מן הקדוש ברוך הוא אלו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות, לכך אתה מוצא את מי אשלח מפי הקדוש ברוך הוא, ומי ילך לנו מפי סנהדרין, ולכך נתנבאו שניהם בחזון, שחזון גימטריא שבעים ואחד שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין. ר' בנייה אומר חזון שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד לשון, זה גדול שבנביאים, זה ירוד שבנביאים, ולמה כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט (ש"א =שמואל א'= יד ו).
ע"ע בילקוט שמעוני - ישעיהו רמז שפה.
נמצא מפורש בחז"ל שזאת מחלוקת, ויותר מכך, כי רק י"א גר היה, ואילו הדעה הראשונה הסתמית שישראל היה.
ועוד מצאנו מהרש"א [חדושי אגדות] סנהדרין לט, ב:
מפני מה זכה עובדיה לנביאות כו'. פירש"י, גר היה, ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין כו' עכ"ל, לכאורה קשה דהא לא פסיקא ליה לקמן לרבי מאיר דעובדיה גר היה אלא משום דמ"ש עובדיה לאדום כו', ור' יצחק גופיה קאמר ביה טעמא אחרינא, יבא עובדיה הדר בין ב' רשעים כו', וא"כ מי הכריחו לומר הכא דגר היה, ואולי קבלה היה בידם דגר אדומי היה וק"ל:
לדבריו ולדרכו, מן האפשר שרבי יצחק חולק.