הודעהעל ידי יאיר1 » ו' נובמבר 12, 2021 1:49 pm
נראה לי שהתשובה כבר נכתבה.
אני אכתוב מדילי אבל את אותם הדברים רק בנוסח אחר.
א. כל כפרת קרבן תלויה רק בדם!
ויש בזה נ"מ אם לא זרקו את הדם, ויש איזה דיעבד בקרבן, אפשר להוציאו לשריפה, ולהביא קרבן חדש [בלי להיכנס למקרים שכך צריך לעשות]
אם זרקו את הדם, כבר כלתה כפרתו, שכל הכפרה רק בדם. ובזה יצאו ידי חובתם, בין ציבור ובין יחיד.
בקרבנות שיש כמה מתנות [חטאת, וחטאות פנימיות], יש מח' מה עושים אם נפסל או נשפך באמצע המתנות.
ב. אכילת הכהנים יש בה עוד ענין כפרה לכתחילה שאינו מעכב עיקר כפרה.
אם נטמא הבשר, אין אוכלים בשר, ואע"פ כן הבעלים נתכפרו. זה נוגע גם לקדשים הבאים בטומאה משום שטומאה הותרה בציבור, או באופן שנתכשרו משום ריצוי ציץ.
ויש מי שאומר, שאם אין דם אין בשר, ויש אופנים שאם אין אפשרות אכילת כהנים, אין זורקים את הדם, ויוצא הקרבן לשריפה, ויביא אחר תחתיו.
כללו של דבר, זריקת הדם היא עיקר ההקרבה ובה תלויה הכפרה, לפניה אינו קרבן, ולאחריה הסתיימה ההקרבה.