פורום אוצר החכמה

הנה במחלוקות רבות בש"ס, ע"פ רוב הגמ' מביאה רק את שני הצדדים ולא מכריעה ביניהם. רק הראשונים ע"פ כללי הפסק כותבים כמי ההלכה. אך מצינו בש"ס בכמה מקומות שהגמרא עצמה אומרת 'אמר רב... הלכה כ....'.

מדוע באמת היו הלכות שהאמוראים עצמם פסקו, והיו הלכות שהשאירו לדורות הבאים להכריע בהם?
והאם באמת כשהגמ' עצמה פוסקת ההלכה זה יותר חמור, וזה פסק חזק יותר?

האם ידוע לחברים התייחסות לשאלה זו?

א. יש מקומות שבאו לפסוק כדי להכריע נגד כללי הפסיקה.
ב. יש שסברו שאין כללי פסיקה (או עכ"פ חלקו על חלק מהכללים).
(שני הדברים הנ"ל - מפורשים בסוגיית הגמ' בעירובין מו-מז).
ג. ראה גם את סוגיית הגמ' בברכות לג "מודים/מטין/מורין/נראין" ועד"ז בעוד מקומות.

יש להזכיר גם את הנכב"ב.

אשרי יושבי ביתך כתב:הנה במחלוקות רבות בש"ס, ע"פ רוב הגמ' מביאה רק את שני הצדדים ולא מכריעה ביניהם. רק הראשונים ע"פ כללי הפסק כותבים כמי ההלכה. אך מצינו בש"ס בכמה מקומות שהגמרא עצמה אומרת 'אמר רב... הלכה כ....'.

מדוע באמת היו הלכות שהאמוראים עצמם פסקו, והיו הלכות שהשאירו לדורות הבאים להכריע בהם?
והאם באמת כשהגמ' עצמה פוסקת ההלכה זה יותר חמור, וזה פסק חזק יותר?

האם ידוע לחברים התייחסות לשאלה זו?

הם פירשו הלכה כפלוני רק במקרים שלא היה ברור שהלכה כן, או מצד שזה נגד הכללים, או דמסתבר טעמיה, או מפני שהיה מי שפסק בהפך.
כשאין הכרע מצד הכללים ולא פירשו בגמ', כנראה שלא היה להם הכרעה בענין, מלבד הכללים של ספק דאורייתא וספק דרבנן וכדומה.