ארבע אמות בלי תפילין וציצית

[עושה חדשות]

מוזכר בחז"ל בכמה מקומות שיש מידת חסידות שלא לילך ד' אמות בלא ציצית או תפילין.
הפוסקים הזכירו את זה ג"כ, והמשמעות ברורה שזה לא שיעור זמן כדי הילוך ד"א אלא הליכה בפועל.

צריך להבין מה הענין בזה, וכיצד נקשרו מצוות אלו עם 'בלכתך בדרך' יותר מאשר 'בשבתך בביתך'.
או במילים אחרות, אדם שלבש תפילין למשך זמן רב אבל נשאר על עומדו ולא פסע אפילו אמה אחת, האם חיסר משהו.
ואם יש לאדם אפשרות ללבוש ציצית ותפילין רק חלק מהיום ולא כולו, האם עליו לבחור את הזמנים בהם הוא הולך יותר?

[מה שנכון נכון]

בפשטות הליכה לאו דוקא. וראה גם יומא פו, א כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה ובלא תפלין. וברמב"ם יסוה"ד ה, יא "ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפלין".
אמנם לגבי נט"י נחלקו הפו'-המקו' אם יש קפידא בהליכה יותר מבשהיה. ולענין ציצית יעוי' מ"ב ר"ס ח.

[פלוריש]

ידידי הרי"מ יעבץ (ירחון האוצר ד עמ' קמה, בהערה) הביא ראיה שזה דווקא בהילוך, כמו בכיסוי ראש, מהנהגת רבי אליעזר (מס' תפילין) שטרח להניח בשביל הליכה למרחק ד' אמות

[יושב ירושלים]

וכן מבואר כמעט להדיא בשבת [קיח:]:

אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי אמר ליה בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה

[עליך עיננו]

מוזכר בחז"ל בכמה מקומות שיש מידת חסידות שלא לילך ד' אמות בלא ציצית או תפילין.
הפוסקים הזכירו את זה ג"כ, והמשמעות ברורה שזה לא שיעור זמן כדי הילוך ד"א אלא הליכה בפועל.

צריך להבין מה הענין בזה, וכיצד נקשרו מצוות אלו עם 'בלכתך בדרך' יותר מאשר 'בשבתך בביתך'.
או במילים אחרות, אדם שלבש תפילין למשך זמן רב אבל נשאר על עומדו ולא פסע אפילו אמה אחת, האם חיסר משהו.
ואם יש לאדם אפשרות ללבוש ציצית ותפילין רק חלק מהיום ולא כולו, האם עליו לבחור את הזמנים בהם הוא הולך יותר?

עי' שו"ת מהר"ח אור זרוע שאלה יא שמשווה מילה לציצית ותפילין ומשמע להדיא שזה לא בהליכה דוקא וז"ל:
אלא כל הני עיקר מצוותן אינו העשייה אלא שהמילה חתומה בבשרו וכן ישיבתו בסוכה וכן תפילין המונחין בראשו ובזרועו, ומילה גם היא עיקר מצותה כן שאל"כ דוד המלך ע"ה שהיה מצטער כשנכנס למרחץ וראה עצמו ערום בלא מצוה נזכר על המילה ואם לא היה מצות המילה אלא העשייה למה שמח עליה יותר מראשו וזרועו וכל גופו שקיים בהם מצות תפילין וציצית וכמה מצות אלא מילה היא מצוה בכל עת כתפילין המונחין בראשו וציצית בבגדו.

[פלוריש]

מוזכר בחז"ל בכמה מקומות שיש מידת חסידות שלא לילך ד' אמות בלא ציצית או תפילין.
הפוסקים הזכירו את זה ג"כ, והמשמעות ברורה שזה לא שיעור זמן כדי הילוך ד"א אלא הליכה בפועל.

צריך להבין מה הענין בזה, וכיצד נקשרו מצוות אלו עם 'בלכתך בדרך' יותר מאשר 'בשבתך בביתך'.
או במילים אחרות, אדם שלבש תפילין למשך זמן רב אבל נשאר על עומדו ולא פסע אפילו אמה אחת, האם חיסר משהו.
ואם יש לאדם אפשרות ללבוש ציצית ותפילין רק חלק מהיום ולא כולו, האם עליו לבחור את הזמנים בהם הוא הולך יותר?

הגרי"ש זילברמן כתב שזה מצד הטירחה, להראות ששום טירחה אינה מונעת את קיום רצון ה', ואם יראו את רבי אליעזר או רבי יוחנן מוותרים על המצווה ד אמות, עלולים לחשוב שאור המצווה אינו כה גדול עד שיהיה צריך להתאמץ עבורו ללא הפסק. ע"ש.
https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... 5856366352

[פן נאמן]

מסברא הייתי אומר שהענין הוא לא להימצא בלי ציצת, וכ"ש בעידן ריתחא. ודאי שזה שייך בעצם גם כשישן על מיטתו. אולם כל שהוא יותר פעיל - וכגון שהוא מהלך - שייך עוד יותר.