פורום אוצר החכמה

אדם הרואה את חבירו קורא בשב"ק לאור הנר, ועובר על גזירת חז"ל 'שמא יטה'. האם מותר לו להמשיך ללכת לדרכו?
הרי בשעה שהוא רואה אותו, חבירו אינו עובר באיסור, שהרי יש לו שומר שיזכירו מלהטות, ואם הוא ילך משם - מיד עובר באיסור.

אם חברו לא סמך עליו שיזכירנו - לכאורה החבר עדין עובר על איסור

למה עובר איסור, אם אין אפשרות שיטה, שהרי הרואה יזכירו שלא להטות?

מי אמר שיזכירנו?
התירו לקרוא לאדם שנמצא עמו עוד אדם כאשר לא בקשו להזכיר?

העירוני שספק מעין זה קיים גם בהל' ייחוד.
אדם העולה לאוטובוס בדרך בין עירונית, במקום שיש בו איסור ייחוד, ורואה שבאוטובוס נמצאים הנהג עם אשה א', שעברו עד כעת על איסור ייחוד, אולם כעת לאחר שעלה - אינם עוברים על איסור. האם מותר לו לרדת במקום חפצו, אע"פ שממילא הם יחזרו ויעברו איסור ייחוד?

אם הוא עלה לאוטובוס אז כנראה שזה לא יחוד כי אנשים יכולים לעלות בדרך זו

כדכד כתב:אם הוא עלה לאוטובוס אז כנראה שזה לא יחוד כי אנשים יכולים לעלות בדרך זו

ייתכן שהוא יורד עכשיו מהאוטובוס לקראת נסיעה של שעה בדרך מבודדת.

כוונתי לתחילת דבריו ,שעברו עד כעת"

כדכד כתב:כוונתי לתחילת דבריו ,שעברו עד כעת"

איכא לאוקומי באוטובוס בין עירוני, הנוסע מעיר א' דרך עיר ב' וג' לעיר ד', והשואל עלה בעיר ב' ורצונו לרדת בעיר ג', והוא רואה שהאשה והנהג היו לבדם מעיר א' ועד עיר ב', ועתה הם הולכים להישאר לבדם מעיר ג' ועד עיר ד'.

בדרך כלל חברות התעבורה אינן מוציאות אוטובוסים בין ערים מרוחקות דווקא ולכן השאלה בסגנון זה אינה מעשית.
אמנם יש מקום לשאול למי שרוצה לרדת מאוטובוס שממשיך בדרך מבודדת ויש רק אשה מלבד הנהגהאם מותר לו לרדת או שמחוייב להמשיך כדי להצילם מאיסור

כדכד כתב:בדרך כלל חברות התעבורה אינן מוציאות אוטובוסים בין ערים מרוחקות דווקא ולכן השאלה בסגנון זה אינה מעשית.

דיבורים כאלו מתאימים למי שגר "בין חדרה לגדרה" וכיו"ב, ואינו מכיר את התחבורה באיזורים המבודדים-יחסית.
אצלנו בגוש עציון (ומסתמא ביישובים קטנים רבים) - פעמים רבות הנהג נשאר לבדו בנסיעתו אל התחנה האחרונה, עם נוסעים בודדים או אפילו בלעדיהם.

יהודה בן יעקב כתב:העירוני שספק מעין זה קיים גם בהל' ייחוד.
אדם העולה לאוטובוס בדרך בין עירונית, במקום שיש בו איסור ייחוד, ורואה שבאוטובוס נמצאים הנהג עם אשה א', שעברו עד כעת על איסור ייחוד, אולם כעת לאחר שעלה - אינם עוברים על איסור. האם מותר לו לרדת במקום חפצו, אע"פ שממילא הם יחזרו ויעברו איסור ייחוד?

יעויין במה שכתבתי בזה בקונטרסי 'חמדת חיים' (אות תפז, עמ' רסב) מדברי מוח"ז הגרי"ז שליט"א.

מצו"ב הדף המדובר:

יהודה בן יעקב כתב:אדם הרואה את חבירו קורא בשב"ק לאור הנר, ועובר על גזירת חז"ל 'שמא יטה'. האם מותר לו להמשיך ללכת לדרכו?
הרי בשעה שהוא רואה אותו, חבירו אינו עובר באיסור, שהרי יש לו שומר שיזכירו מלהטות, ואם הוא ילך משם - מיד עובר באיסור.

הנה אם במציאות הוא עומד ושומר עליו מבלי ידיעתו - הרי שזה 'נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה', דאותו א' שקורא לאור הנר חושב שאין שומר וא"כ אסור לקרות לאור הנר, רק שבמציאות יש כאן שומר וא"כ עלה בידו בשר טלה - וצריך כפרה, וגם על 'נתכוין לאכול בשר חזיר' יש לפנ"ע - וכמ"ש התוס' בקידושין (לב, א).

רק שלכאורה אין כאן לפני עור, כיון שהוא לא עשה שום מעשה כדי להכשילו, שהרי אותו אחד קורא מעצמו על דעת עצמו לאור הנר. ולא חשיב שהוא הביא לו את המכשול. ואמנם על ידי שהוא עוזב את המקום, הוא גורם שההוא יעבור איסור חמור יותר (מאיסור של 'נתכוין לאכול בשר חזיר' לחטא בעצמו של קריה לאור הנר) - אך הוא בכל מקרה עבר באיסור זה גם קודם שבא לשם, ומה שראוי לעשות הוא להודיע לקורא לאור הנר שהוא עוזב את המקום, וכשאין שומר - אסור לקרות לאור הנר.