הודעהעל ידי יהודה בן יעקב » ג' אוקטובר 26, 2021 8:54 pm
מתוך מה שהעלתה מצודתי בענין:
החפץ חיים [הל' לשון הרע - באר מים חיים כלל ב ס"ק ט] פשיטא ליה דלא חשיב בידו, וז"ל, דהרי הוא דבר דאתחזק איסורא ואין בידו לתקן, דאם הוא ילך לכתחלה ויספר באפי תלתא יעבור בזה על איסור דאורייתא וכנ"ל ועי' ביורה דעה בסימן קכ"ז, עכ"ל.
ובספר אוצר עדות באיסורין [פרק ד ענף ה] כתב דדברי הח"ח תמוהים, דבצמח דוד [על תשו' רעק"א סי' פח] כתב להוכיח מגיטין [נד, ב] דכהן האומר זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו נאמן כשעודן בידו לפגלן, וכתב רש"י וגבי קרבנות בכהן העובד קמיירי כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר פיגלתיה בשחיטה שעדיין בידו לפגלו בשאר עבודות אבל ביום פלוני שכבר יצאו מידו לאו כל כמיניה. עכ"ל. הרי שאע"פ שאם יפגל יעבור באיסור מ"מ חשיב בידו. וע"ע בחידושי ר' שלמה [ח"א כתבים ותשובות סי' כא] מש"כ בזה.
ובספר הנ"ל כתב ליישב דדוקא במקום שאומר שעבר כבר איסור מהני בידו אף במקום שאינו בידו אלא אם יעבור איסור, אבל בגוונא דהח"ח שלא אומר שעבר כבר איסור אלא בידו לעשות כן ע"י שיעבור איסור ובזה אינו נאמן, עיי"ש.
אמנם לא הבנתי חילוק זה, דהא כתב בשו"ע [יו"ד סי' קכז, א, והוא מהגמ' בגיטין שם] האומר לחבירו נתנסך יינך, אם הוא בידו, נאמן. ואפילו אם אינו עתה בידו, שכבר הוחזר לבעלים, אם בפעם ראשון שמצאו אמר לו: נתנסך יינך, נאמן אפילו אם הבעל מכחישו. עכ"ל.
והרי שם הוא לא אומר שהוא עצמו ניסך את היין, אלא נתנסך יינך ע"י גוי וכדו', אלא שבמקום שבידו לנסך את היין נאמן ע"ז. ואע"פ שעובר באיסור דאו' בניסוך היין, מ"מ חשוב בידו.