פורום אוצר החכמה

חכמת שלמה אורח חיים סימן קד
והנה יש להביא עוד ראיה לדברינו ולהסביר הדבר בטעמו, דהרי אמרינן לעיל בברכות [ו, ב] בההוא דהוה מתפלל אחורי בית הכנסת אתי אליהו אדמי ליה כההוא טייעא וכו' שקל ספסרא וקטליה, הרי דהיה חייב מיתה על כך, דודאי לא קטליה אליהו שלא כדת, ואף דלא הוי עבירה זו להתחייב עליו מיתה, ובעל כרחך דבשעת התפלה דהוי כעומד לפני המלך אף שעובר על כל דהו שאני וחייב עליו מיתה, והוי מעין ביקרא דעבודה זרה כיון דנראה דכדובר קיים קמיה מריה וא"כ הרי הפוסקים כתבו והובא ברמ"א (אה"ע סימן ט"ז סעיף ב) דהבא על הכותית יהרג ולא יעבור, ולמדו כן ממה דקנאים פוגעין בו מוכח דהוה בכלל עריות, כן הכי נמי כיון דקינא בו אליהו והרגו מוכח דהוי אביקרא דעבודה זרה, וממילא יהרג ואל יעבור, א"כ הכי נמי בזה כיון דלדבר עם אחר לפני המלך הוה מרידה במלכות הוי אביקרא דעבודה זרה ויהרג ואל יעבור.
מה כוונתו במודגש?

טה"ד.
לשון הגמרא: א"ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטליה
רש"י: כדו בר. 'כדו' - שתי. 'בר' - רשות, כי האי דאמרינן בסוכה (דף מה:) הא דעיילי בבר

גם כל "אביקרא" צ"ל אביזרא.

ייש"כ - פשוט להפריד!
נ.ב. לענ"ד ביקרא ודאי שייך כאן - דנראה כמכבד ומייקר הע"ז.