פורום אוצר החכמה

רבינו בחיי דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק מז
(מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה. יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה מצוה בפני עצמה, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה אדם המצות בשמחה ובכוונה שלמה, וכן אמרו במדרש רות: (רות רבה ה, ו) אלו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו: (בראשית לז, כא) "וישמע ראובן ויצלהו מידם", בכתפו היה מוליכו לאביו, ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו: (שמות ד, יד) "וראך ושמח בלבו", בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו, ואלו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו: (רות ב, יד) "ותאכל ותשבע ותותר", עגלים פטומים היה מאכילה.

כל העונש האמור על מה שעשה מצוה בלא שמחה. ואם לא עשאה כלל אינו נענש? ואם עשה מצוה קיומית, שלא בשמחה מה דינו?
ומה מקור דבריו.
מי יכול ליישב הדברים על הלב.

א. בפשטות, מי שעשה את המצוה בלא שמחה - עונשו חמור פחות ממי שלא עשאה כלל.

ועל דרך דברי בעל התניא בהלכות תלמוד תורה (פרק שני הלכה ה) לגבי "השוכח דבר אחד ממשנתו ... כאילו מתחייב בנפשו":

ואל יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי ולמה אתחייב כשלמדתי ושכחתי כי באמת אלו לא למד דבר זה לא מעלה עליו הכתוב בלבד כאלו מתחייב בנפשו אלא היה מתחייב בנפשו ממש

ב. מקור הפירוש הזה לפסוק (ודלא כרש"י) - מהרמב"ם סוף הלכות לולב.