העובד לשם שר של הר, חשיב כעובד ההר עצמו?

[סליחות]

קי"ל דכל שאין בו תפוסת אדם מותר בהנאה, ולהכי אם עבד הרים מותרים בהנאה.
מאידך אם עשה בהם מעשה לשם עכו"ם אסורים בהנאה.
השאלה: אם עשה מעשה באותו הר ועבד לשם השר של אותו הר, מי חשיב כעובד ההר עצמו ואסור בהנאה, או לא חשיב כעובד ההר עצמו ומותר בהנאה?

[עזריאל ברגר]

רק האבנים שבהם עשה מעשה לאחר שנעקרו מן ההר - נאסרו בהנאה, ואין חילוק אם עבד את ההר או את השר.

[סליחות]

האם אין משמע ברמב"ם שכל הקרקע נאסרת? (כי לא משנה אם מדובר בהר או במישור)
ברמב"ם ע"ז פ"ח ה"ד:

המשתחווה לקרקע עולם, לא אסרה; חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודה זרה, אסרה.

קרקע עולם לא נאסרת רק בתנאי שלא נעשה בה מעשה כי אין בה תפוסת יד אדם, משא"כ אם עבד לשם שר שלהר ועשה מעשה לכאורה ודאי שהקרקע יאסר.
(השאלה שכתבתי עוסקת במי שעשה בה מעשה)

[עזריאל ברגר]

האם אין משמע ברמב"ם שכל הקרקע נאסרת? (כי לא משנה אם מדובר בהר או במישור)
ברמב"ם ע"ז פ"ח ה"ד:

המשתחווה לקרקע עולם, לא אסרה; חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודה זרה, אסרה.

לכאורה כוונתו רק לבורות עצמם שנאסרו, ויש לעיין בנושאי כליו וכו'. ועכ"פ אין חילוק מיהו הנעבד, אלא רק באיזה חפץ נעשתה הפעולה.

[סליחות]

השאלה היא מה הסברא לומר שאין חילוק.
הסברא לומר שיש חילוק, זה מכיון שהוא לא עובד את ההר עצמו אלא רק את השר שלו, ואפשר לומר שבכה"ג לא אסר את הקרקע.

[עזריאל ברגר]

יש לעיין גם בהלכות שחיטה - יו"ד סימן ד סעיף ו.