שוקולד לבן עם שברי עוגיות, ברכתו מזונות?

[הוה אמינא]

לפני שנה ויותר התחילו ב"עלית" והשגחת בד"ץ להוציא שוקולד עם כמה תוס', מהן עם קמח. כגון שברי וופל, שברי עוגיות.

השברים הללו אינן לדבק, והמרקם של השוקולד מגובל היטב גם בלי התוס'. ולכן זה נקרא לטעם.

מה הברכה על השוקולד הזה?
(יש מוצרים שידועים כבעייתיים בשאלת הברכה, והבד"ץ כותבים את ההכרעה צמוד לחותם הכשרות. בשוקולד אין התיחסות).

[מי אנוכי]

בפשטות ברכתו מזונות
והוא ע"פ מש"כ השו"ע בסי' ר"ח ס"ב וז"ל:

חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא אפילו עירב עמהם דבש הרבה יות' מהם או מינים אחרי' הרבה יות' מהם מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל:

ואגב לגבי מה שאמרתם שהבד"ץ כותבים את הברכה במוצרים המסופקים - יש הרבה שוקלדים כמו זה שאמרתם שהדגן שם ניכר שהוא בא לטעם ולא לדבק ואעפ"כ הבד"ץ כותבים שברכתו "שהכל" ותמוה שע"פ השו"ע הנ"ל צריך להיות ברכתם "מזונות".
ואשמח שמישהו יבאר את הדברים.

[צלעובר]

ומי אנכי שאבא אחרי הרב
שודאי בעיקרון צדקו דבריו

אך הבעיה היא

שחיש-מהר נגיע לשאלה דומה
גלידה שחתיכי עוגיות מעורבות בה

שלפי פשטות כלל של "כל שיש בו"
המוכר בטשולנט וכל דומה לו

והוא הוא יסוד השו"ע הנ"ל
תהיה ברכתה ג"כ כנ"ל

אך כאן נראה שכבר רבים יתמהו
ולעצור במלין לא יוכלו

האם כך היא המדה ?
מזונות על גלידה !?

[מי אנוכי]

ומי אנכי שאבא אחרי הרב
שודאי בעיקרון צדקו דבריו

אך הבעיה היא

שחיש-מהר נגיע לשאלה דומה
גלידה שחתיכי עוגיות מעורבות בה

שלפי פשטות כלל של "כל שיש בו"
המוכר בטשולנט וכל דומה לו

והוא הוא יסוד השו"ע הנ"ל
תהיה ברכתה ג"כ כנ"ל

אך כאן נראה שכבר רבים יתמהו
ולעצור במלין לא יוכלו

האם כך היא המדה ?
מזונות על גלידה !?

כבודו צודק שזה אכן תמוה.
אבל מה נעשה שכך ההלכה
וצריך לברך זאת הברכה.

יש"כ על החרוזים
הם ממש נפלאים...

[צורב מתחיל]

האם כך היא המדה ?
מזונות על גלידה !?

האם כך היא המדה ?
מזונות בגלידה !?

ומי שנהנה משילוב הטעמים, למה יתמה על ברכתם?

[שמש]

אולי זה תלוי בהסברים על מנהג העולם לברך שהכל על שניצל..

[הוה אמינא]

אינני יודע אם מה שלא מברכים מזונות על גלידה עם שברי בסקויט זה עמרצות וחוסר שימת לב או הכרעה ע"פ מחשבה ועיון בהלכה.
ועל הצד האחרון אולי אפשר לומר סברא, שרק במאפה ותבשיל שיש בו תערובת דגן מברכים עליו במ"מ שהדגן נחשב עיקר התבשיל מחמת חשיבותו, אם רק נעשה לטעם.

אבל תערובת קרה בלי בישול יחד או אפיה, כשהבסקויט כבר אפוי בנפרד, והגלידה [וכן השוקולד] נתבשלו ונתרקמו בנפרד, רק עירבו פירורים, או לי זה לא בכלל ההלכה שמהפך את ברכת כל התערובת, והולכים בתר הרוב שזה הגלידה או השוקולד [ורק אם מפריד פירור יברך עליו במ"מ].

לעיון הרבנים.

[דרומי]

עם הברכה הראשונה אפשר עוד להסתדר,

אבל מה נעשה עם הברכה האחרונה שיש צד בפוסקים שבכזה מצב נכנסים לספק 'על המחיה'!

ואני מורה לבני ביתי להתרחק מכל המוצרים הללו ולהעדיף את הגלידה והשוקולד המקוריים שאכלו אבותינו ואבות אבותינו לפני כל ההמצאות החדשות...

(גם 'מקופלת' זה בסדר מהבחינה הזאת...)

[פרנקל תאומים]

אינני יודע אם מה שלא מברכים מזונות על גלידה עם שברי בסקויט זה עמרצות וחוסר שימת לב או הכרעה ע"פ מחשבה ועיון בהלכה.
ועל הצד האחרון אולי אפשר לומר סברא, שרק במאפה ותבשיל שיש בו תערובת דגן מברכים עליו במ"מ שהדגן נחשב עיקר התבשיל מחמת חשיבותו, אם רק נעשה לטעם.

אבל תערובת קרה בלי בישול יחד או אפיה, כשהבסקויט כבר אפוי בנפרד, והגלידה [וכן השוקולד] נתבשלו ונתרקמו בנפרד, רק עירבו פירורים, או לי זה לא בכלל ההלכה שמהפך את ברכת כל התערובת, והולכים בתר הרוב שזה הגלידה או השוקולד [ורק אם מפריד פירור יברך עליו במ"מ].

נוראות נפלאתי על חבריי, הלא בידוע כי אית לן האי גברא רבא ויקירא הג''ר אלכסנדר אריה מנדלבוים שליט''א שכבר מזה שנים זיכה את הרבים וזכה בחיבורו רב הערך ספר ''וזאת הברכה''. ומדוע לא תעלעלו בין בתריו ותשקיטו מעט מה את המיית נפשכם הסוערת?

ושם האריך לברר את כל הנושא של ''כל שיש בו מה' מיני דגן'', שיטות הראשונים הרא''ש הרשב''א והרמב''ם, דבפשטות משמעות לשונותיהם היא דלדעת הרא''ש ''כל שיש בו'' הוי דווקא בכה''ג שמין המזונות הוא עיקר ביחס למין השני, ואילו דעת הרשב''א לאידך גיסא ד''כל שיש בו'' הוי גם כשהמין השני הוא העיקר, ודעת הרמב''ם ממוצע ביניהם ד''כל שיש בו'' הוי בכה''ג ששני המינים הינם עיקר, אך לא בכה''ג שמין המזונות טפל ביחס למין השני.
ושם האריך לבאר את דעת הרמב''ם וההכרעה למעשה בשו''ע ובמג''א, הגר''א והמשנ''ב עד לגדולי אחרוני זמננו.

וכך העלה להלכה, שאם ניכר וברור שהשוקולד ויתר המרכיבים (שאינם ''מזונות'') נותנים את הטעם העיקרי, והמין דגן ניתן רק להטעים את השוקולד (כלומר- אפי' שלא בא ''רק לדבק'') אזי ברכתו ''שהכל''.



ואגב, דיברתם על גלידות ושוקולד עם שברי עוגיות. הזכרתם גם את השניצל המפורסם. ומה עם המרק ושקדיו, וכי פשיטא לכם שמרק עם מעט שקדי מרק ברכתו מזונות?


א קיצור, עיין עלה ותמצאו נחת בדבריו המסודרים והבהירים, ב''בירור הלכה'' סימן י''ט החל מההקדמה הקצרה בעמ' 244.

[הוה אמינא]

אינני יודע אם מה שלא מברכים מזונות על גלידה עם שברי בסקויט זה עמרצות וחוסר שימת לב או הכרעה ע"פ מחשבה ועיון בהלכה.
ועל הצד האחרון אולי אפשר לומר סברא, שרק במאפה ותבשיל שיש בו תערובת דגן מברכים עליו במ"מ שהדגן נחשב עיקר התבשיל מחמת חשיבותו, אם רק נעשה לטעם.

אבל תערובת קרה בלי בישול יחד או אפיה, כשהבסקויט כבר אפוי בנפרד, והגלידה [וכן השוקולד] נתבשלו ונתרקמו בנפרד, רק עירבו פירורים, או לי זה לא בכלל ההלכה שמהפך את ברכת כל התערובת, והולכים בתר הרוב שזה הגלידה או השוקולד [ורק אם מפריד פירור יברך עליו במ"מ].

נוראות נפלאתי על חבריי, הלא בידוע כי אית לן האי גברא רבא ויקירא הג''ר אלכסנדר אריה מנדלבוים שליט''א שכבר מזה שנים זיכה את הרבים וזכה בחיבורו רב הערך ספר ''וזאת הברכה''. ומדוע לא תעלעלו בין בתריו ותשקיטו מעט מה את המיית נפשכם הסוערת?

ושם האריך לברר את כל הנושא של ''כל שיש בו מה' מיני דגן'', שיטות הראשונים הרא''ש הרשב''א והרמב''ם, דבפשטות משמעות לשונותיהם היא דלדעת הרא''ש ''כל שיש בו'' הוי דווקא בכה''ג שמין המזונות הוא עיקר ביחס למין השני, ואילו דעת הרשב''א לאידך גיסא ד''כל שיש בו'' הוי גם כשהמין השני הוא העיקר, ודעת הרמב''ם ממוצע ביניהם ד''כל שיש בו'' הוי בכה''ג ששני המינים הינם עיקר, אך לא בכה''ג שמין המזונות טפל ביחס למין השני.
ושם האריך לבאר את דעת הרמב''ם וההכרעה למעשה בשו''ע ובמג''א, הגר''א והמשנ''ב עד לגדולי אחרוני זמננו.

קטונתי בעניי שאין הספר הקדוש הנזכר תחת ידי, ודברי הנ"ל הם רק מלימוד השו"ע והט"ז והמג"א והמשנ"ב עם השעה"צ שם, אשר העולה מדבריהם למעשה לאדם פשוט כמוני (שלמענו כתב המשנ"ב את ספרו) שכל שהוא להטעים התבשיל גורם לברכת במ"מ.

[צלעובר]

ומה עם המרק ושקדיו, וכי פשיטא לכם שמרק עם מעט שקדי מרק ברכתו מזונות?

אני בעניי
לא הבנתי

איך נכנס מרק ושקדיו
לאשכול הזה, בין בתריו

הרי עד כאן דברו על מי שיש לפניו
מאכל אחד - מה לברך עליו ?

אבל מרק ושקדים, כמה שיהיו
כל זמן שביחד לא נתבשלו

לשני דברים יחשבו
ושתי ברכות יצטרכו

שהרי לח ויבש נחשבים לשנים
כמבואר במג"א (סי' קס"ח ס"ק ל') גבי אורז ויין

שכתב, שאם על שניהם כוונתו
יברך על כל אחד ברכתו

ובנידון דידן יקח שקד ביד
יברך מזונות ויאכל מיד

(שאיננו נטפל למרק כמובן
הואיל ויש לו חשיבות דגן)

ושהכל יברך על המרק הנוזל
שהוא העיקר ולא הטפל

ברצוני רק למסור מודעה
שגם לי אין ספר וזאת הברכה

ואם עליו סמכו התאומים
אנא העלוהו ב"קבצים מצורפים"

[פרנקל תאומים]

קטונתי בעניי שאין הספר הקדוש הנזכר תחת ידי, ודברי הנ"ל הם רק מלימוד השו"ע והט"ז והמג"א והמשנ"ב עם השעה"צ שם, אשר העולה מדבריהם למעשה לאדם פשוט כמוני (שלמענו כתב המשנ"ב את ספרו) שכל שהוא להטעים התבשיל גורם לברכת במ"מ.

אמנם למענכם ולמענינו כתב המשנ''ב את ספרו,
אך מציאות תעשיית המזון המורכבת של זמננו לא היתה בשעתו.

ואין לנו על מי להישען כ''א על גדולי בעלי ההוראה ופסקיהם,
שירדו לעומקן של הלכות ונתנו טעם לשבח בכל דבריהם.

וגם בהלכות שבת וכיוצא בהן, אם אך בשו''ע ונושאי כליו נעיין,
עדיין לא נמצא את ידינו ואת רגלינו בענייני הזמן המתחדשים למתבונן.

ולפיכך כמה וכמה עלינו לתת שבח יקר והלל,
לת''ח יקרי ערך שנתנו את ליבם לברר וללבן הלכה למעשה בפנינו לגולל.

ואם בהלכות שבת, לא יעלה על הדעת ועל הדת
בית יהודי בלי "שמירת שבת כהלכתה" או "אורחות שבת".

כך בהלכות ברכות המסועפות על כל פרטיהן והיבטיהן,
שומה על כל איניש לתת בביתו ''וזאת הברכה'' עם כל מחמודיהן.

ואף כי ערכו של זה הספר, יקר מפנינים ובפז לא יסולא,
בחנות הספרים הקרובה לביתך הוא רק מעט עולה,

ימהרו נא איפוא ידידיי חיש לרוכשו,
למען לא יכשלו ולא ניכשל חלילה דבר יום ביומו.

[פרנקל תאומים]

ברצוני רק למסור מודעה
שגם לי אין ספר וזאת הברכה

ואם עליו סמכו התאומים
אנא העלוהו ב"קבצים מצורפים"

ירכוש נא ידידי הספר,
אף שאין לי בו כלל שום אחוזים.

יביא זאת הברכה לביתו,
ושוב יכתוב בשבחה כהנה חרוזים.

וכך כבר יחכוך עוד בדעתו,
אם נכונה למעשה זו הכרעתו,

שבכל כי האי גוונא רק,
אין השקד נטפל אל המרק.

[צלעובר]

ולמה לא יוכל הרב התאומים
להעלות הנוגע, בקבצים מצורפים

יציין מקומו, ונשים עליו עין
ונראה מה חילוק יש לאורז ויין

אבל מבלי לראות שחור על לבן
איך לא אעשה כמגן אברהם

בפרט שאינני מחדש בדברי
שהרי כן כתבו אחרים לפני

כגון תהלה לדוד סוף סימן קס"ח
וקצות השולחן סעיף ד' מסימן נ"ח

ולכן גם אני עוד לתומי אלך
ועל מרק ושקדים שתי ברכות אברך

[עובר ושב]

מאי שנא מגליליות,
"רבע לשבע" והדומות,

שבהם ראיתי הכרעת הפוסקים,
שיברך מזונות לפליאת הרואים?

אכן ראיתי הכרעת 'וזאת הברכה',
וישר בעיני חילוקו בסוגיא.

ושמא גם 'רבע לשבע' כך ברכתו,
ילמדונו הנוכחים שראו את ספרו?

[צורב מתחיל]

סליחה על הסטיה מהנושא העיקרי.
בימים אלו שמזדמן לנו לומר הרבה פיוטים, עולה בלב כל מתבונן השאלה האם כל דברי הפייטנים הקדושים מדוקדקים לגמרי, או שמא יש דברים ששינו קצת הלשון בשביל להתאים לאקרוסטיכון או לחריזה וכדו'.

יש לנו כאן הזדמנות נדירה לברר את זה. בקרב הפייטנים החשובים שליט"א,
א. האם אתם משנים קצת ממשמעות דבריכם בשביל הפיוט?
ב. האם השינויים האלו הם משמעותיים ברמה כזאת שלא נוכל לדייק בדבריכם?
ג. האם הכרח החריזה וכדו' יכול לגרום לכם גם לומר על אסור-מותר ומותר-אסור?

[הוה אמינא]

מאי שנא מגליליות,
"רבע לשבע" והדומות,

גליליות נאפה יחד וחזר לו לדין "תבשיל" וכהחילוק שכתבתי למעלה, וכמשמעות לשון המשנ"ב.
שבתבשיל הכל מקבל דין ברכה אחת, ואם יש בו ממין דגן, אפילו מעט, אם היא להטעים התבשיל ברכתו מזונות.

רבע לשבע לא מכיר מקרוב.

אבל שוקולד עם עוגיות לא התבשל יחד ולא נאפה יחד, השוקולד התבשל לחוד, והעוגיות נאפו לחוד [אי לא כך, לא נשאר המרקם של פירורי עוגיות], מה נותן ברכה מזה על זה? ולכן גם הדגן לא נותן ברכתו לשוקולד אפילו שהחיבור ביניהם עושה את הטעם, ולכן השוקולד נשאר בברכת שהכל, והעוגיות אם אוכלים אותן בנפרד יהיו מזונות.

כנלע"ד,
ועדיין לא קבלתי הסכמת הת"ח דפה.

[דרומי]

לא ברורים לי דבריך מבחינת המציאות.

איך באמת מתחברים השוקולד ושברי העוגיות, אם לא על ידי תהליך כלשהו שדומה לבישול?

[הוה אמינא]

ביציקה לתבניות הקירור עם הדפוסים של הפרה