פורום אוצר החכמה

סוכה דף נג עמוד א

אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה.

תוספות: אשה היתה בוררת חיטין לשמחת בית השואבה - בירושלמי פריך היאך בוררת האיכא מעילה דשמן ופתילה היו של הקדש ומשני דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה וקשה דבפרק כל שעה (פסחים דף כו. ושם) אמרינן עלה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא וי"ל דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה.

וקשה לי, שהרי ההנאה משמן ופתילות שכבר נעישת מצוותן, ומפני מה יש בהן עדיין מעילה?

עתו' ב"ק ק"א א' ד"ה ולא וצ"ע.

אמנם מצד איסורי הנאה, חשיב שההנאה באה מהאור.
אבל מצד הנאה מהקדש, אינו כן.
שהרי ההקדש אסור רק עד שעה שנעשית מצוותו, ועתה כבר נעשית מצוותו, ומה איכפת לן, שנהנה מן השמן של הקדש.
אתה בעצם מתכוין לחדש, שההנאה בשעה שנעשית מצוותו גם כן אסורה.

יאיר1 כתב:וקשה לי, שהרי ההנאה משמן ופתילות שכבר נעישת מצוותן, ומפני מה יש בהן עדיין מעילה?

למה כבר נעשית מצותן? והרי עדיין עומדים הם לשמחת בית השואבה, וכל שלא נגמר השימוש בהן לצורך קודש, עדיין מועלין בהן, וכמו דשן היוצא ל"בית הדשן" שמועלין בהן קודם שיצאו.

הם נהנים מהאור, וזה סוף מעשיהם