ביאור מחודש בדין ג' פסיעות לפני המתפלל

[עובר ושב]

השו"ע כתב (בסימן ק"ב סעיף ה', ומקורו מהאורחות חיים), כי מי שסיים תפילתו, לא יפסע בסיום תפילתו ג' פסיעות, באם המתפלל לאחריו לא סיים תפילתו, וכן נתפשט המנהג בקהילות ישראל.

שורש הענין הוא הגמ' בברכות (כז.) המביאה מעשה שבו רבי ירמיה בר אבא התפלל את תפילת השבת מאחורי רב. רב סיים, אך לא פסע את שלשת הפסיעות אחורנית, כיון שהתפלל רבי ירמיה מאחוריו. הגמרא לומדת מכאן כי "אסור לעבור כנגד המתפללין".

הגמרא ממשיכה להביא שכן נאמר על-ידי רבי יהושע בן לוי, ושוב שואלת מסיפור מעשה נוסף: "איני? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי [עברו]!". לכך מיישבת הגמרא: "רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי".

הטעם לזה מובא במשנה ברורה (קב, טו) וביאור הלכה (שם, בשם מאמר מרדכי), והוא מחשש שהעובר לפני המתפללים יפריע לכוונת המתפלל. טעם זה אף עולה מדברי פוסקים נוספים.

הגר"מ מאזוז ראש ישיבת כסא רחמים כתב בספרו "בית נאמן" (סימן י, וכן בהסכמה לספר אשי ה') דבר מחודש: כל הנאמר בגמ' ובשו"ע הוא כאשר ע"י פסיעת הג' פסיעות נכנס לתוך ד' אמות של חברו, אבל אם מלכתחילה התפלל בתוך ד' אמות של חבירו, כמו שמצוי בבתי הכנסת שעומדים צפופים, אין שום איסור לפסוע, כיוון שכבר נמצא בתוך ד' אמותיו.

ואדרבה, כאשר אינו פוסע ג' פסיעות והוא מסובב את ראשו מידי כמה רגעים לראות אם המתפלל סיים תפילתו, הרי הוא מפריע לו פי כמה וכמה.

והוסיף שכן המנהג פשוט בחו"ל, שמעולם לא ראינו לא רב ולא חכם ולא דיין שהסתכלו בסיום תפילתם לראות אם יש מישהו עומד מאחוריהם בתפילה שימתינו ולא יפסעו שלש פסיעות.

ודייק זאת מדברי הפר"ח, "דכשפוסע ג' פסיעות, הוא מתקרב ובא בגבולו של זה שהתפלל אחריו".

[מה שנכון נכון]

רמב"ם תפלה ה, ו: ואסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות.

לענין הפר"ח. הוא לא מגדיר את עצם האיסור, אלא מיישב קושיא על מקרה מסוים.
בשו"ע ס"ג כתוב לענין איסור ישיבה בצד המתפלל: "אם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו, אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו". ובס"ה כתוב לענין האיסור לעבור: "היה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע ג' פסיעות... אפי' אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, מאחר שכבר התחיל". ולכאו' מאי שנא. ואת זה יישב הפר"ח בזה"ל: ולא דמי לההיא דסעיף ג', דשאני הכא דכשפוסע ג' פסיעות הוא מתקרב ובא בגבולו של זה שהתפלל אחריו". ותל"מ.
[ולכן המ"ב העתיקו בס"ק כ"ב, אף שבס"ק הקודם פסק שגם בתוך ד"א אסור].

[עובר ושב]

אולי תעיין בתשובתו ותבין יותר.

[מה שנכון נכון]

דברי השכה"ג מוסבים על מש"כ שיש לדקדק לפסוע עקב בצד אגודל, אך היכא דא"א מקלים שאין לפסיעות שיעור. וע"ז המשיך וכתב שאם אדם מתפלל אחריו, ויכול לפסוע ג"פ קטנות ולהשאר חוץ לד' אמותיו, או לפסוע ג"פ עקב בצד אגודל אך אז יכנס לד"א, במקרה כזה המנהג להחמיר לחכות עד שיסיים כדי שיוכל לפסוע ג"פ גדולות, ול"ק קו' הכה"ח (ואדרבה זו כונת השכה"ג "שאינו יכול לפסוע ג"פ", היינו בגלל האיסור). ואין מכאן שום מקור למה שרצה הכותב ללמוד מדבריו.

שאר דבריו תמוהים, וכאמור.