פורום אוצר החכמה

כתב השולחן ערוך (חושן משפט סימן קצה סעיף ג)

הקנה אחד כלי למוכר, כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר, זכה הלוקח, אפי' הקנהו שלא בפני הקונה, ואף על פי שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו, נקנה המקח.

והנה קיי"ל דקונים בכליו של קונה, והסתפקתי האם האחר הנותן את הכלי למוכר, צריך לזכות את הכלי לקונה להדיא קודם (או בשעה) שמוסרו למוכר, או דבסתמא מה שמוסרו למוכר כדי שהקונה יקנה את המקח, חשיב שהקונה קנה את הכלי, וממילא במסירתו למוכר זכה במקח.
מעיון מועט בפוסקי זמנינו לא מצאתי שדברו בזה.

שוב נזכרתי, שמנהג העולם שאין מזכים במפורש לקונה, בין בקנין שבתנאים, ובין בקנין סודר לקיום השליחות של מכירת חמץ.
אך עדיין נותר לברר, האם מישהו עמד בזה.

למה שלא יועיל מדין עבד כנעני גם מבלי לזכות?

בן אליהו כתב:למה שלא יועיל מדין עבד כנעני גם מבלי לזכות?

אכן תלוי במחלוקת קצוה"ח והמקנה האם מועיל דין עבד כנעני בקניין סודר. אך דומני שהנטייה באחרונים היא שמועיל וכשיטת קצוה"ח. במעומעם זכור לי שגם חזו"א דן בעניין. אך לא בטוח בכך.

כעת ראיתי שהדברים מפורשים בשו"ת הרשב"א ח"א סימן אלף יט [היא התשובה שבמיוחסות לרמב"ן סי' קא, שהביא הב"י בחו"מ סי' קצה, ד(ב), אך הלשון שונה מעט, וכן צריך לתקנה ע"פ המיוחסות, כפי שתקנו במהדו' מכון ירושלים], וז"ל, היינו שאנו רואים לבעל הסודר כמקנה סודרו לכך לקונה.
[אך בלשון התשו' במיוחסות, כתב בשו"ת להורות נתן חלק יא סימן קכט, דמבואר דצריך להקנות את הסודר להקונה הא בלאו הכי לא מהני, ועיי"ש מה שתמה על האחרונים].

וכ"כ בשיטמ"ק [ב"מ מז, א] וז"ל, וכן כתב הרמ"ך ז"ל וזה לשונו: וכן נמי קונין בכליו של אחר כגון עדים שמנהגן לקנות בכלי שלהם והרי זה כמי שהקנו סודרם לקונה היינו המלוה או הלוקח, עד כאן:

וכ"כ בשו"ת תשב"ץ [ח"ג סימן שא בסופו] וז"ל, והסופר או העדים שהם מקנין בסודר שלהם הרי הוא כאלו נתנוהו אל הקונה שיקנה בו.