פורום אוצר החכמה

מסתבר שישנם כמה אשכולות בנושאים אלו, אך לע"ע לא מצאתי. אשמח לקבל קישורים

האם יתכן לומר שהאבות עצמם יצאו מכלל ב"נ, אך כל עם ישראל עדיין יש לו דין ב"נ?

כתב בספר שערי שמים [לרבי מנחם מנדל הכהן ריזיקאוו] הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה יא

[יא] אסור לתת מתנת חנם לעכו"ם, עיין שם. ונראה לומר דבזה מתורץ מה שנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל ע"י כפיה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם. וזה הלשון הוא ענין עבר, וקשה הלא קודם נתינת התורה היו ישראל בכלל בני נח ואיך נתן להם לפי דברי הרמב"ם את התורה. לכן נתן להם ע"י כפיה. ולכן אנו מברכים בברכת התורה בלשון נותן התורה שהוא לשון הוה. וגם בזה נוכל לפשוט דברי רבינו הגאון בספר פרשת דרכים שמפלפל אם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, היו בכלל בני נח או שהיו בכלל ישראל. אבל לדברי רבינו הרמב"ם הנ"ל, היו בכלל ישראל, דכתיב בכל אחד מהם, לך אתננה ולזרעך (פרשת לך, פרשת תולדות, פרשת וישלח), בכולם בלשון מתנה.

ולכא' דבריו סתרי אהדדי, שלענין כלל ישראל כתב שדינם כב"נ שאסור לתת להם מתנת חנם, ולכן הוצרך הקב"ה לכפות עליהם. [ועיקר דבריו צ"ב, אם חשיב מתנה, מה תועיל כפייתם, הא עדיין הקב"ה מכריח אותם לקבל מתנה. ואם אי"ז מתנה, או משום שנענשים ע"י, למה הוצרכו לכפיה.] ומאידך לענין האבות כתב, דכיון שכתוב בהם בלשון מתנה, ע"כ שיצאו מכלל ב"נ.
ומבו' דפשיטא ליה דאע"פ שהאבות יצאו מכלל ב"נ, אך כלל ישראל לא יצאו מכלל ב"נ. וצ"ע.

לכאורה הוא כותב שהפרשת דרכים דן אם האבות יצאו מכלל בן נח. והרי הפרשת דרכים לא חילק בין האבות לכלל ישראל.

יעויין בספר מילי דאבות לידיד נפשי הג"ר ש"י יפה שליט"א, ושם תמצא נחת.

יהודה בן יעקב כתב:מסתבר שישנם כמה אשכולות בנושאים אלו, אך לע"ע לא מצאתי. אשמח לקבל קישורים

האם יתכן לומר שהאבות עצמם יצאו מכלל ב"נ, אך כל עם ישראל עדיין יש לו דין ב"נ?

כתב בספר שערי שמים [לרבי מנחם מנדל הכהן ריזיקאוו] הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה יא

[יא] אסור לתת מתנת חנם לעכו"ם, עיין שם. ונראה לומר דבזה מתורץ מה שנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל ע"י כפיה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם. וזה הלשון הוא ענין עבר, וקשה הלא קודם נתינת התורה היו ישראל בכלל בני נח ואיך נתן להם לפי דברי הרמב"ם את התורה. לכן נתן להם ע"י כפיה. ולכן אנו מברכים בברכת התורה בלשון נותן התורה שהוא לשון הוה. וגם בזה נוכל לפשוט דברי רבינו הגאון בספר פרשת דרכים שמפלפל אם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, היו בכלל בני נח או שהיו בכלל ישראל. אבל לדברי רבינו הרמב"ם הנ"ל, היו בכלל ישראל, דכתיב בכל אחד מהם, לך אתננה ולזרעך (פרשת לך, פרשת תולדות, פרשת וישלח), בכולם בלשון מתנה.

ולכא' דבריו סתרי אהדדי, שלענין כלל ישראל כתב שדינם כב"נ שאסור לתת להם מתנת חנם, ולכן הוצרך הקב"ה לכפות עליהם. [ועיקר דבריו צ"ב, אם חשיב מתנה, מה תועיל כפייתם, הא עדיין הקב"ה מכריח אותם לקבל מתנה. ואם אי"ז מתנה, או משום שנענשים ע"י, למה הוצרכו לכפיה.] ומאידך לענין האבות כתב, דכיון שכתוב בהם בלשון מתנה, ע"כ שיצאו מכלל ב"נ.
ומבו' דפשיטא ליה דאע"פ שהאבות יצאו מכלל ב"נ, אך כלל ישראל לא יצאו מכלל ב"נ. וצ"ע.

במחילה מכבוד תורתו:
א. עכו"ם לפני מתן תורה לא נתקבעו בדרגתם וממילא לא הייתה דרגתם כבני נח בזמן הזה וממילא יתכן שתוכן העניין של לא לתת להם מתנה ליתא בהם
ב. ובכלל האיסור הוא על ישראל לתת ולא על עצם קבלת מתנה על ידם שכביכול יש בו משהו שלילי כי הרי הקב"ה נותן להם כל רגע ורגע את חייהם וכל אשר להם במתנה והיכן יוצא שלא ראוי שייתן להם את התורה ?
ג. ועוד ישראל אחרי שיצאו ממצריים והסכימו עוד שם ללכת אחרי הקב"ה במדבר ולעבדו על ההר וכ"ש כשענו נעשה ונשמע לא הו גרועים מגר תושב שאותו אנו מצווים להחיותו ומותר לתת לו מתנה . כי הרי בגדר הדין וודאי שלא היה איסור לפני מתן תורה וכלל אין מה לדבר על איסור לקב"ה ובעניינו אינם גרועים מגר תושב.

כעת שאין יסוד לחילוק הנ"ל ברור שדינם מעיקר הדין כבני נח כי הרי הגמרא דנה על גיד הנשה וכן על מצוות מילה כמצוות שנצטווו בני נח , בסוגיא של דין מצוות כאלו שנשנו בסיני או שלא נשנו בסיני.

אליעזר ג כתב:.......
ב. ובכלל האיסור הוא על ישראל לתת ולא על עצם קבלת מתנה על ידם שכביכול יש בו משהו שלילי כי הרי הקב"ה נותן להם כל רגע ורגע את חייהם וכל אשר להם במתנה והיכן יוצא שלא ראוי שייתן להם את התורה ?
......

עיין תוספות יום טוב (ברכות פרק ז, משנה ג): שמזונות מצד הדין צריך לכלכל את ברואיו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו.

רציני כתב:

אליעזר ג כתב:.......
ב. ובכלל האיסור הוא על ישראל לתת ולא על עצם קבלת מתנה על ידם שכביכול יש בו משהו שלילי כי הרי הקב"ה נותן להם כל רגע ורגע את חייהם וכל אשר להם במתנה והיכן יוצא שלא ראוי שייתן להם את התורה ?
......

עיין תוספות יום טוב (ברכות פרק ז, משנה ג): שמזונות מצד הדין צריך לכלכל את ברואיו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו.

לא חס וחלילה שהוא חייב , הרי כל מה שיש לנו הוא נתן לנו מכוח מידת הכתר שזו מתנה ללא תמורה , אלא שבהשתלשלות יש הנהגה של דין שנובעת ממידת הכתר ויש הנהגה של חסד והמזונות הם מצד ההנהגה של דין לכן ההודאה עליהם בשם אלוקים והחסד מצד שם יקוק ולכן צורת ההודאה חלוקה . אבל הקב"ה כדברי החזו"א לא חייב לנו כלום ועצם העובדה שמחיה אותנו עוד לפני המזונות בכל רגע ורגע נובעת מנתינה ללא תמורה קרי מתנה גמורה , ותדע כי אם חייב לך אם כן למה אתה מברך ומודה על כל מזון לפני ואחרי , אלא שההבדל האם המתנה היא מחמת הנהגת עצם הקיום שהיא נקרית הנהגת הדין ההנהגה הטבעית כביכול אפילו ללא זכויות לקבל זאת כשכר והנהגת שפע מעבר לעצם הקיום שהיא אינה הקיום הטבעי אלא מעבר לו והיא בברור השפע של תורה אבל באמת שניהם מתנה גמורה.

אליעזר ג כתב:

רציני כתב:

אליעזר ג כתב:.......
ב. ובכלל האיסור הוא על ישראל לתת ולא על עצם קבלת מתנה על ידם שכביכול יש בו משהו שלילי כי הרי הקב"ה נותן להם כל רגע ורגע את חייהם וכל אשר להם במתנה והיכן יוצא שלא ראוי שייתן להם את התורה ?
......

עיין תוספות יום טוב (ברכות פרק ז, משנה ג): שמזונות מצד הדין צריך לכלכל את ברואיו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו.

לא חס וחלילה שהוא חייב , הרי כל מה שיש לנו הוא נתן לנו מכוח מידת הכתר שזו מתנה ללא תמורה , אלא שבהשתלשלות יש הנהגה של דין שנובעת ממידת הכתר ויש הנהגה של חסד והמזונות הם מצד ההנהגה של דין לכן ההודאה עליהם בשם אלוקים והחסד מצד שם יקוק ולכן צורת ההודאה חלוקה . אבל הקב"ה כדברי החזו"א לא חייב לנו כלום ועצם העובדה שמחיה אותנו עוד לפני המזונות בכל רגע ורגע נובעת מנתינה ללא תמורה קרי מתנה גמורה , ותדע כי אם חייב לך אם כן למה אתה מברך ומודה על כל מזון לפני ואחרי , אלא שההבדל האם המתנה היא מחמת הנהגת עצם הקיום שהיא נקרית הנהגת הדין ההנהגה הטבעית כביכול אפילו ללא זכויות לקבל זאת כשכר והנהגת שפע מעבר לעצם הקיום שהיא אינה הקיום הטבעי אלא מעבר לו והיא בברור השפע של תורה אבל באמת שניהם מתנה גמורה.

הסבר יפה בדברי התוספות יום טוב [אפילו שלא הבנתי את ההשתלשלויות המידות וכו']. אולם המלאכת שלמה שהקשה על התוי"ט מהפסוק נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. לכאורה לא הבין ככה את התוספות יום טוב.