פורום אוצר החכמה

משנה ידים פ"ג

האוכלין והכלים שנטמאו במשקין, מטמאין את הידים להיות שניות, דברי רבי יהושע.

וחכמים אומרים, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידים. בולד הטמאה, אינו מטמא את הידים.

אמר רבן שמעון בן גמליאל, מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא, אמרה לו, נכנסו ידי לאויר כלי חרש.

אמר לה, [ בתי ], ובמה היתה טומאתה, ולא שמעתי מה אמרה לו.

אמרו חכמים, מבואר הדבר, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידים. בולד הטומאה, אינו מטמא את הידים.

בכמה מקומות שנינו, שאע"פ שאדם אינו נטמא אלא מאב, מ"מ אדם הנוגע בראשון, ידיו טמאות. (כך מבואר במשנה שם לעיל לגבי אדם הנוגע באדם שהוא ראשון, וכך מבואר כאן מד' חכמים: את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים).

עוד מצינו (במשנה שם) שהמכניס ידיו לבית המנוגע, ידיו טמאות. כאן יש חידוש גם באופן הטומאה. כלומר עד עתה למדנו שחידשו שראשון מטמא את הידים, וכאן שמענו שידים נטמאות אף במקום שאין גופו נטמא, כגון הכניס ידיו בלבד, שאינו חשוב ביאה, ומ"מ ידיו טמאות.

ומבואר הדבר בגמ' חולין לג, א. שגזרו משום ביאת כולו. טעם מסוים ומיוחד לענין זה.

אכן, מה נענה ליום שידובר מהאמור כאן במשנה, שהאדם המכניס ידיו לכלי חרס, ידיו טמאות (וכ"ה במקואות פ"ו מ"ו). ודבר זה היה ידוע לרשב"ג ולאביו, לאשה ולחכמים.וכל הנידון היה אם גם כלי שני מטמא.

ורק ממני הוא ריק: למה נטמאו ידיו? הרי אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא, וא"כ מפני מה ידיו טמאות? (וגזירה של אטו ביאת כולו אין כאן)

אטו כללא כללו שכל מקום שאין גופו נטמא מ"מ ידיו נטמאות?

פלא פלאות שאיני מוצא פתרון במפרשי המשנה על אתר.

חיפוש באוצר גם הוא לא העלה תרף ומזור.

מוזר.

איש_ספר כתב:רק ממני הוא ריק: למה נטמאו ידיו? הרי אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא, וא"כ מפני מה ידיו טמאות? (וגזירה של אטו ביאת כולו אין כאן)

אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא - מפני שאין אדם נטמא אלא מאב הטומאה.
משא"כ ידים שמקבלים טומאה גם מולד הטומאה.

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:רק ממני הוא ריק: למה נטמאו ידיו? הרי אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא, וא"כ מפני מה ידיו טמאות? (וגזירה של אטו ביאת כולו אין כאן)

אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא - מפני שאין אדם נטמא אלא מאב הטומאה.
משא"כ ידים שמקבלים טומאה גם מולד הטומאה.

וכי זה הטעם? חשבתי לתומי שאדם הנכנס לכל"ח לא נטמא משום שאינו כאוכלין שיש להם שייכות לכלי משא"כ אדם אינו חשוב בתוך כלי. לא כך?

איש_ספר כתב:

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:רק ממני הוא ריק: למה נטמאו ידיו? הרי אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא, וא"כ מפני מה ידיו טמאות? (וגזירה של אטו ביאת כולו אין כאן)

אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא - מפני שאין אדם נטמא אלא מאב הטומאה.
משא"כ ידים שמקבלים טומאה גם מולד הטומאה.

וכי זה הטעם? חשבתי לתומי שאדם הנכנס לכל"ח לא נטמא משום שאינו כאוכלין שיש להם שייכות לכלי משא"כ אדם אינו חשוב בתוך כלי. לא כך?

כמו שכלים אינם מקבלים טומאה מאויר כ"ח, מפני שאין ולד הטומאה מטמא כלים.

רש"י ב"ק כה: (וכן הוא בתוס' שם):

פכין קטנים טהורים בזב - בכל טומאותיו. דכלי חרס אין מטמא אלא מאוירו, ומתוך שפיו שלו צר אין יכול להכניס אצבעו לתוכו.

אמנם הגר"ח בחידושיו (הל' מטמאי משכב ומושב ח, ד) נקט בדעת הרמב"ם, שגם אם היתה אפשרות לזב להכניס אצבעו לתוכו, לא סגי בזה לטמא. אבל גם לדבריו, אם יכנס הזב כולו לתוך הכלי יטמא (ועיין משנת טהרות כלים ב, א עמ' צד, שהקשה לפי הגר"ח אמאי נקטה הגמרא דוקא פכים קטנים, הרי גם בפכים גדולים יותר, כל שאין הזב כולו יכול להכנס בו לא יטמא).

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:רק ממני הוא ריק: למה נטמאו ידיו? הרי אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא, וא"כ מפני מה ידיו טמאות? (וגזירה של אטו ביאת כולו אין כאן)

אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא - מפני שאין אדם נטמא אלא מאב הטומאה.
משא"כ ידים שמקבלים טומאה גם מולד הטומאה.

וכי זה הטעם? חשבתי לתומי שאדם הנכנס לכל"ח לא נטמא משום שאינו כאוכלין שיש להם שייכות לכלי משא"כ אדם אינו חשוב בתוך כלי. לא כך?

כמו שכלים אינם מקבלים טומאה מאויר כ"ח, מפני שאין ולד הטומאה מטמא כלים.

בגמ' (שבת קלח:) אמרו:

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה, ותיהוי פת ראשונה - אמר ליה: לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה. דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס - תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האכל אשר יאכל, אוכלין מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס.

והר"ש (כלים ב, ז ד"ה ואם) הביא דרשה זו גם על אדם (וכן הוא ברש"י פסחים יד. ד"ה בנר - אנציקלופדיה תלמודית ערך ולד הטומאה).

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:רק ממני הוא ריק: למה נטמאו ידיו? הרי אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא, וא"כ מפני מה ידיו טמאות? (וגזירה של אטו ביאת כולו אין כאן)

אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא - מפני שאין אדם נטמא אלא מאב הטומאה.
משא"כ ידים שמקבלים טומאה גם מולד הטומאה.

וכי זה הטעם? חשבתי לתומי שאדם הנכנס לכל"ח לא נטמא משום שאינו כאוכלין שיש להם שייכות לכלי משא"כ אדם אינו חשוב בתוך כלי. לא כך?

כמו שכלים אינם מקבלים טומאה מאויר כ"ח, מפני שאין ולד הטומאה מטמא כלים.

התכוונתי שאדם בתוך כלי חרס דומה בעיני לתוכו ולא תוך תוכו, כלומר האדם בתוך כלי אינו חשוב שבא בתוך כלי, משום שאינו שייך לכלי. אבל אין לי שום ראיה או מקור לסברא הזו. (שכיון שבלא"ה אין אדם נטמא מכלי חרס שאינו אלא ראשון, איש לא יטרח לבאר אם יש סברא נוספת בכך...) ואולי אני טועה. (מצינו בתוספתא והובא ברמב"ם שחבית עם צמיד פתיל מצלת אדם הנמצא בתוכה, אבל שם אין גם מיעוט של תוך תוכו, והרי זה דומה לאהל).

מעט דבש כתב:

סעדיה כתב:כמו שכלים אינם מקבלים טומאה מאויר כ"ח, מפני שאין ולד הטומאה מטמא כלים.

בגמ' (שבת קלח:) אמרו:

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה, ותיהוי פת ראשונה - אמר ליה: לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה. דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס - תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האכל אשר יאכל, אוכלין מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס.

והר"ש (כלים ב, ז ד"ה ואם) הביא דרשה זו גם על אדם.

אכן, וכמו שסיכם רש"י (פר' שמיני)

ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים, שכך שנינו יכול יהו כל כלים מיטמאין מאויר כלי חרס, תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל, אוכל מיטמא מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס, לפי שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה, לפיכך אינו חוזר ומטמא כלים שבתוכו.
ולמדנו עוד שהשרץ שנפל לאויר התנור והפת בתוכו, ולא נגע השרץ בפת, התנור ראשון והפת שנייה, ולא נאמר רואין את התנור כאילו מלא טומאה ותהא הפת תחילה, שאם אתה אומר כן לא נתמעטו כל הכלים מליטמא מאויר כלי חרס, שהרי טומאה עצמה נגעה בהן מגבן.

מעט דבש כתב:

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:

סעדיה כתב:

איש_ספר כתב:רק ממני הוא ריק: למה נטמאו ידיו? הרי אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא, וא"כ מפני מה ידיו טמאות? (וגזירה של אטו ביאת כולו אין כאן)

אדם הנכנס לתנור טמא ודאי לא נטמא - מפני שאין אדם נטמא אלא מאב הטומאה.
משא"כ ידים שמקבלים טומאה גם מולד הטומאה.

וכי זה הטעם? חשבתי לתומי שאדם הנכנס לכל"ח לא נטמא משום שאינו כאוכלין שיש להם שייכות לכלי משא"כ אדם אינו חשוב בתוך כלי. לא כך?

כמו שכלים אינם מקבלים טומאה מאויר כ"ח, מפני שאין ולד הטומאה מטמא כלים.

בגמ' (שבת קלח:) אמרו:

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה, ותיהוי פת ראשונה - אמר ליה: לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה. דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס - תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האכל אשר יאכל, אוכלין מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס.

והר"ש (כלים ב, ז ד"ה ואם) הביא דרשה זו גם על אדם.

כלומר להדיא בד' רש"י והר"ש שגם אדם אינו נטמא מאויר כל"ח משום אותה דרשה שממנה למדו שאין כלים נטמאים מולד הטומאה. וא"כ טעיתי במש"כ שאדם אינו נטמא מכל"ח מטעם אחר. יש"כ!