קרית מלך כתב:לכאורה הפירוש הפשוט של קידשנו במצותיו הוא מלשון הפרשה והבדלה, שהשי"ת הפריש והבדיל אותנו מכל אומות העולם ונתן לנו האפשרות לעבדו ולקיים מצותיו.
לעצם הענין: "להרגיש" קדושה הוא מושג לא ברור, שמעתי מהגה"צ מסטוטשין שליט"א שמעולם לא שמענו שיש "מצוה" להרגיש, ובדבר הזה נפלו רבים וטובים שמייחלים "להרגיש" קדושה, השגה, רוממות, ואם אינו עולה בידם הם נדכאים ונופלים ממדרגתם, ואולי אין כאן מקומו.
קרית מלך כתב:לעצם הענין: "להרגיש" קדושה הוא מושג לא ברור, שמעתי מהגה"צ מסטוטשין שליט"א שמעולם לא שמענו שיש "מצוה" להרגיש, ובדבר הזה נפלו רבים וטובים שמייחלים "להרגיש" קדושה, השגה, רוממות, ואם אינו עולה בידם הם נדכאים ונופלים ממדרגתם, ואולי אין כאן מקומו.
דרופתקי דאורייתא כתב:קרית מלך כתב:לעצם הענין: "להרגיש" קדושה הוא מושג לא ברור, שמעתי מהגה"צ מסטוטשין שליט"א שמעולם לא שמענו שיש "מצוה" להרגיש, ובדבר הזה נפלו רבים וטובים שמייחלים "להרגיש" קדושה, השגה, רוממות, ואם אינו עולה בידם הם נדכאים ונופלים ממדרגתם, ואולי אין כאן מקומו.
אין כזו מצוה, אבל אמורים להרגיש את זה.
דרופתקי דאורייתא כתב:אינו דומה הרגשה ביום שמיצת כוחותיך בלימוד התורה, ליום שלא בדיוק. זה אולי משהו שקשה להביע בכתב, אבל חשים אותו.
לעולם יהיה אדם כתב:מנין לך שההרגשה הזו, אחרי יום של מיצוי הכוחות בתורה, היא הרגשת קדושה?
אני חושב שזה משהו אחר.
דרופתקי דאורייתא כתב:הנה אנו כל יום ויום מקיימים מאות מצוות, החל ממודה אני עובר דרך ברכות השחר, טו"ת, תפלה וכו' וכו'.
ושאל ג"א שליט"א, מדוע אם כן אין אנו מרגישים את הקדושה ע"י קיום המצוות, והרי "קדשנו במצוותיך", "אשר קידשנו במצוותיו", וכו'.
סגי נהור כתב:מנין שאמורים להרגיש? וגם אם מרגישים משהו, לאו דוקא שיש קשר בין מה שמרגישים לעצם הקדושה. "קדושה" ו"הרגשת קדושה" הם שני דברים שונים.
דרופתקי דאורייתא כתב:סגי נהור כתב:מנין שאמורים להרגיש? וגם אם מרגישים משהו, לאו דוקא שיש קשר בין מה שמרגישים לעצם הקדושה. "קדושה" ו"הרגשת קדושה" הם שני דברים שונים.
לא הבנתי.
קדושה (בפשטות) משמעותה: פרישות, הבדלה.
אנו מתפללים "קדשנו במצוותיך", שע"י קיום המצוות אכן נפרוש יותר מה'חומר'.
ולדבר זה ברור שיש 'הרגשה'. מרגיש יותר רחוק מעוה"ז, או יותר מזה, קרוב יותר לקב"ה.
וזה לא רק 'הרגשה' זה מציאות אחרת. וכדברי הרב פרנקל תאומים שהסביר יותר טוב את השאלה.
פרנקל תאומים כתב:ואיך אני יודע שאכן אין אנו זוכים מספיק להתקדש בפועל ע''י המצוות? מפני שאם היינו זוכים לכך אזי לא היינו נראים כפי שאנו נראים...
אם היינו זוכים לכך אזי לא היינו נרפים בעמל התורה ובעבודת האלוקים, אזי הדרגה שלנו בהכרת מציאות ה' ואמונתו היתה אחרת, אזי היינו מרוממים ולא קטנים, אזי היינו בעלי מידות טובות ומתוקנות, שפלי רוח ומיטיבים, מאירי פנים ונדיבי לב, חרדים לכבוד זולתנו ובזים לכבוד עצמנו, שונאי בצע ומרוממים מכל המשיכות החומריות וכו' וכו' וכו'.
אין ספק שאכן כל יהודי יר''ש שמשתדל ומתאמץ לקיים את המצוות כהלכה מתוך אמונת א-ל חי ויראתו, זוכה לדברים הרבה, ומתרומם במשך הזמן.
ואעפ''כ: שנים רבות, אלפי מצוות, אלפי ''אשר קדשנו''.. לכאורה היינו מצפים ש''התזוזה'' הרוחנית שלנו, שההתקדשות שלנו, תהיה הרבה הרבה יותר דראמטית מכפי שהיא בפועל...
ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה:
והנה החכם הגדול התנא ר"מ ע"ה העיד עליהם שלא כך הוא באומרו לשון כללות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי הרבה וכו' ומגלים לו רזי תורה ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך וכמעיין המתגבר מאליו בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו:
האמנם אע"פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה. עכ"ז דבר קשה מאד מאד לומר וכי בשופטני עסקינן ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה והראיה ע"ז אומרו דרך כללות ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי ואין לומר דמלת כל היא יתירה ומשבשתא שהרי מקרא דורש וכל חסדו כציץ השדה שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו לרמוז כי כל הת"ח העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה משום דלגרמייהו עבדי אבל ביאור לשון הנז"ל יובן ראשיתו מאחריתו באומרו ויראה ואהבה ע"מ לקב"פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ:
תא חזי כתב:פרנקל תאומים כתב:ואיך אני יודע שאכן אין אנו זוכים מספיק להתקדש בפועל ע''י המצוות? מפני שאם היינו זוכים לכך אזי לא היינו נראים כפי שאנו נראים...
אם היינו זוכים לכך אזי לא היינו נרפים בעמל התורה ובעבודת האלוקים, אזי הדרגה שלנו בהכרת מציאות ה' ואמונתו היתה אחרת, אזי היינו מרוממים ולא קטנים, אזי היינו בעלי מידות טובות ומתוקנות, שפלי רוח ומיטיבים, מאירי פנים ונדיבי לב, חרדים לכבוד זולתנו ובזים לכבוד עצמנו, שונאי בצע ומרוממים מכל המשיכות החומריות וכו' וכו' וכו'.
אין ספק שאכן כל יהודי יר''ש שמשתדל ומתאמץ לקיים את המצוות כהלכה מתוך אמונת א-ל חי ויראתו, זוכה לדברים הרבה, ומתרומם במשך הזמן.
ואעפ''כ: שנים רבות, אלפי מצוות, אלפי ''אשר קדשנו''.. לכאורה היינו מצפים ש''התזוזה'' הרוחנית שלנו, שההתקדשות שלנו, תהיה הרבה הרבה יותר דראמטית מכפי שהיא בפועל...
הרבה ספרי חסידות שואלים מה שאתה שואל.
א. על טענה זו י"ל בפשטות - מי גלה אזנך שבלא המצוות ששמרת ואתה שומר ותשמור, המצב היה אותו דבר? אולי המצב היה הרבה הרבה יותר גרוע, והמצב שלך עכשיו היינו גופא הזיכוך שזכית להשיג במצוותיך? (אלא מאי, שתמיד טבע האדם לחפש גדולות, וגם כאן, מצפה הוא (בפשטות, ובאמת מתוך אמונה תמימה בגודל קדושת המצוות, אך מתוך חוסר ידיעה במהות פעולתן (מטבע הדברים) ובאינסוף המשתנים הכרוכים בשהות בהאי עלמא והבליו) ש'יחטוף מלאכים' ומקיום חלק התרי"ג שזוכה להן, כבר הוא היה אמור לפי דעתו להיות במקום אחר לגמרי ממה שהוא עכשיו.
ב. בעומק יותר, באמת המצוות פועלות בנפש האדם, ובשורשו למעלה, ועוד, פעולות עצומות, יהיה איך שיהיה, ולית רעותא טבא דאתאביד, אלא שיש בני אדם (למעשה - רובא דעלמא) שלא מניחים להם לראות בזה העולם מה פעלו במעשה מצוותיהם (על עצמם, ובוודאי על אחרים, ובודאי מבחי' קיבול שכר), ורק בעולם הבא נותנים להם לראות הכל בשלימות. זכורני שראיתי את זה בכתבי מוהר"ן מברסלב, יבואו החסידים ויציינו המקור מדבריו כלשונו, ועדיף. (וע"ע במדרש תנחומא ריש בראשית, על פסוק "ואני אמרתי לריק יגעתי" ובמפרשים במהד' זכרון אהרן שם).
~~~עריכה והוספה:
יעויין בהקדמת הרח"ו לעץ חיים, שמקשה קושיא זו מהמשנה ד'כל העוסק בתורה לשמה' (אם כי תירוצו נוגע לעניין לימוד חכמת הקבלה, אבל עכ"פ הקושיא היא אותה קושיא, והמשתמע ממנה אינו ערב לאזניים עדינות):ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה:
והנה החכם הגדול התנא ר"מ ע"ה העיד עליהם שלא כך הוא באומרו לשון כללות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי הרבה וכו' ומגלים לו רזי תורה ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך וכמעיין המתגבר מאליו בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו:
האמנם אע"פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה. עכ"ז דבר קשה מאד מאד לומר וכי בשופטני עסקינן ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה והראיה ע"ז אומרו דרך כללות ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי ואין לומר דמלת כל היא יתירה ומשבשתא שהרי מקרא דורש וכל חסדו כציץ השדה שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו לרמוז כי כל הת"ח העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה משום דלגרמייהו עבדי אבל ביאור לשון הנז"ל יובן ראשיתו מאחריתו באומרו ויראה ואהבה ע"מ לקב"פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ:
פרנקל תאומים כתב:תשובה זו אינה נכונה בעיניי. היא סוג של התחמקות.
(אתה בעצם אומר שבלי קיום אלפי המצוות, אזי כל החרדים היו בכלל כמו חיות היער... וע''י המצוות התעלו להיות בדרגה אנושית מקבילה [כביכול] לחלק לא מבוטל מהחילוניים?).
פרנקל תאומים כתב:את התשובה הזו יותר קל עבורי לקבל.
ואולי יש להוסיף שאם היינו רואים באופן מוחשי וניכר לגמרי איך שע''י המצוות אנשים הופכים להיות רוחניים ומרוממים קדושים וטהורים, אזי ההכרה המוחשית הזאת היתה מפירה את האיזון של ''עולם הבחירה'', בדומה למה שהיה קורה אם היינו רואים מוחשית את הזיקה בין העבירות ליסורים ובין המצוות לשכר.
ועדיין צ''ע.
פרנקל תאומים כתב:חשבתי על ההקבלה למצות לימוד תורה ולנאמר בברייתא דאבות ר''מ אומר וכו'.
אבל בלימוד תורה התירוץ הוא באמת פשוט משום שנאמר בפירוש במשנה שכל הסגולות האמורות בה הן רק למי שלומד תורה לשמה שזו בוודאי דרגה שלאו כל חד מגיע אליה.
אבל היכן נאמר תנאי של ''לשמה'' או תנאי כיו''ב על ''אשר קדשנו במצוותיו''? (אמנם גם על לימוד תורה אנחנו מברכים אשר קדשנו במצוותיו, אבל זה כבר נכלל בשאלה הכללית על קיום המצוות).
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קה/ב
אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות
ספרי פרשת שלח פיסקא ו
ר' אומר העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח אל אותה מצוה שלסוף גוררת מצות הרבה והעובר עבירה אחת אל ידאג עליה לסוף שגוררת עבירות הרבה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 198 אורחים