פורום אוצר החכמה

בשולחן ערוך סי' ש"א מבואר, שמותר לרוץ לביהכנ"ס בשבת ולכל דבר מצוה
ולהלן בסעי' ד' וה', מבואר שלעבור במים התירו לדבר מצוה, בין בהליכה ובין בחזרה, והמקור מסוגי' ביומא, דהתירו סופן משום תחילתן
יש לחקור, אם בהלכה דריצה לבית הכנסת בשבת, יש היתר לרוץ גם בחזרה מביהכנ"ס משום התירו סופן משום תחילתן
וכן יש לחקור אם בהיתר ריצה בשבת, אם יש היתר גם לצרוך 'לשמור פירותיו' לרוץ [כגון שאם לא ירוץ יגיע לו איזה הפסד], כמו שמבואר לענין לעבור במים שהתירו לצורך לשמור פירותיו

והצד הנוטה אצלי לחשוב שאמנם יש היתר לרוץ בחזירתו מבית הכנסת בשבת, משום התירו סופן משום תחילתן, כי באמת יש להבין למה התירו לעבור במים לצורך מצוה והתירו סופן משום תחילתן, שאם לא נתיר לו לא ילך, והא למה לא ילך, ואם משום שחושש שמא לא יוכל לחזור כי יהא אסור לו לעבור במים, אף אם לא יוכל לעבור במים עכ"פ יוכל להקיף, אלא ע"כ דמיירי שאינו יכול להקיף, אם כן קשה דהרי כ' הפמ"ג (א"א סק"ו) דאף בהולך לדבר הרשות אם אי אפשר לו להקיף מותר לעבור במים, אף לדבר הרשות [ולשיטת הפמ"ג החילוק בין דבר מצוה לדבר הרשות הוא רק באופן שיש לו ברירה או להקיף או לעבור במים, שבהולך לדבר מצוה מותר לו לכתחילה לעבור במים ואי"צ להקיף ובהולך לדבר הרשות, אם אפשר לו להקיף אסור לו לעבור במים, אבל באם אי אפשר לו כלל אף לא להקיף, אז אפילו לדבר הרשות מותר לו לעבור במים, עיי"ש היטב. והערוך השולחן חולק ע"ז], וא"כ מה החשש? הא אם לא יוכל לחזור בהקפה יהא מותר לו לעבור במים, כמו שמותר לכל דבר הרשות כשאי אפשר להקיף, אלא ע"כ דמיירי באפשר להקיף, ועכ"ז התירו לו לעבור בחזרה סופן משום תחילתן, כי לא ירצה לילך לפי שלא יוכל לחזור במהירות בהעברה במים, אלא ע"י הקפה, ויאריך עליו הדרך בחזרה, ואם נימא כן, לכאורה גם בריצה לבית הכנסת נתיר לו בחזרה, משום התירו סופן משום תחילתן, שאם לא נתיר לו לרוץ בחזרה אלא שילך באיטיות, ימנע עצמו גם מהליכה

הריצה לבית הכנסת - היא מצווה מצד עצמה, ולא ש"התירו" כדי שיגיע לבית הכנסת.
והריצה בדרך חזרה - לכאורה אסורה אף בחול!

עזריאל ברגר כתב:והריצה בדרך חזרה - לכאורה אסורה אף בחול!

שאלתי, על הריצה המותרת בשבת לרוץ לביהכנ"ס ואסור לדבר הרשות, [יודע אני מן האיסור לפסוע פסיעה גסה אף בחול, אני שואל אחר כל החילוקים עי"ש במהרש"א ובמחה"ש ריש הסי', והבן]

נראה לי שכדאי שיפרט מר יותר באיזה אופן השאלה
כי בפשטות הרב עזריאל ברגר צודק בכך שאסור לרוץ בחזרה מביהכ"נ אף בחול ולא משום האיסור לפסוע פסיעה גסה אלא משום שאסור לרוץ כשיוצא מבית הכנסת משום שנראה שבית הכנסת עליו למשוי וזה מפורש בגמרא לאיסור

אכי"א לשאול לרוץ לצורך מצות סעודת שבת ובית לתפוס קידוש קודם חצות היום.

כדכד כתב:נראה לי שכדאי שיפרט מר יותר באיזה אופן השאלה
כי בפשטות הרב עזריאל ברגר צודק בכך שאסור לרוץ בחזרה מביהכ"נ אף בחול ולא משום האיסור לפסוע פסיעה גסה אלא משום שאסור לרוץ כשיוצא מבית הכנסת משום שנראה שבית הכנסת עליו למשוי וזה מפורש בגמרא לאיסור

איפא זה כתוב?
אם יש איסור לרוץ מביהכנ"ס שלא יראה עליו הביהכנ"ס כמשוי, היינו כשיוצא מביהכנ"ס, אבל כאשר כבר עבר והתרחק מפתן ביהכנ"ס מהיכי תיתי שיש איזה איסור לרוץ משום שנראה שביהכנ"ס עליו כמשוי?
והשאלה שלי, נוגע לא רק כשחוזר מביהכנ"ס, אלא גם כשחוזר מכל דבר מצוה, שבהליכתו מותר לו לרוץ בשבת, ואני שואל, אם יש מקום להתיר גם בחזירתו מן המצוה, מטעם התירו סופו משום תחילתו

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף יב
מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ.

כדכד כתב:שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף יב
מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ.

אהא
פשטות לשון השו"ע בסי' צ', משמע רק כ'שיוצא' מביהכנ"ס אין לרוץ, אבל מה אם כשכבר יצא והתרחק מביהכנ"ס?
[מצוי מאוד למי שיש לו דרך רחוקה להגיע לביתו מביהכנ"ס, אם מותר לו בשבת לרוץ קצת למהר דרכו אחר התפלה, כשכבר הלך לאיטו כמה רחובות רחוק מביהכנ"ס, ועדיין הדרך ארוכה לפניו, ואם לא נתיר לו לרוץ בחזירתו, יש מקום שימנע בהליכתו, כך שאפשר להשתמש בהיתר 'התירו סופו משום תחילתו]
(ושמעתי סיפור על אחד מגדולי הרבנים החשובים זצ"ל [אשר הי' מפורסם בהתנהגותו בדקדוק הלכה עפ"י כל ס"ק בשו"ע] כשהיה גר במאנסי, והדרך הי' רחוקה מאוד מביתו, וסיפר לי מלווהו, שבשבת בבוקר התאחר מאוד מאוד אחר התפלה עד שהגיע לביתו, כי היה מקפיד מאוד בדרכו חזרה מביהמ"ד, שלא להרחיב פסיעותיו יותר מחצי אמה כמבואר בשו"ע)

וכן עדיין שאלתי במקומה עומדת, בחוזר מן כל דבר מצוה, חוץ מביהכנ"ס

החילוק בגמרא ובפוסקים הוא בין ההליכה שמותר בה לרוץ אף בשבת לבין היציאה והחזרה מבית הכנסת שאז אסורלרוץ אף בחול.
לא חילקו כמה רחובות יש בין ביהכ"נ לביתו או כמה הוא סמוך לביתהכנסת.

בענין התירו סופן משוםת חילתן יש כמה דברים שמנויים ברשימה זו והיא אינה כוללת ריצה מבית כנסת בשבת או מכל דבר מצוה אחר.

כדכד כתב:החילוק בגמרא ובפוסקים הוא בין ההליכה שמותר בה לרוץ אף בשבת לבין היציאה והחזרה מבית הכנסת שאז אסורלרוץ אף בחול.
לא חילקו כמה רחובות יש בין ביהכ"נ לביתו או כמה הוא סמוך לביתהכנסת.

בענין התירו סופן משוםתחילתן יש כמה דברים שמנוייםברשימה זו ולהיא איה כוללת ריצה מבית כנסת בשבת אומכל דבר מצוה אחר.

השאלה היא למה? ומה ההגדרה בזה?
[השאלנ היא רק לפי שיטת הפרי מגדים, כמו שהצעתי בתגובתי הראשונה, אבל האמת היא, שרוב הפוסקים חולקים עליו, הערוך השלחן, התהלה לדוד ועוד, ובכן באמת אין שום אופן לעבור במים לדבר הרשות, גם כשאין לו אופן אחר, ואם כן לפי זה, כל ההיתר של 'התירו סופן משום תחילתן' אינו רק כאשר בחזירתו לא יהי' לו שום אפשרות לעבור, אם אין אפשרת להקיף, והבן]

נראה פשוט שבריצה אם לא יתירו לו לרוץ אלא ללכת רגיל (לא באיטיות דווקא) לא ימנע מללכת אבל כאשר יש משהו שמעכבו מלהגיע כמו מים אז אם לא יתירו לו לעקוף את המכשול גם בחזרה ימנע מלכת בכלל כי העיכוב בלי ההיתר הוא יותר גדול