פורום אוצר החכמה

כשאין בכח האדון לכפותו אבל העבד ירא שמיים, האם עליו לעבוד?
לכאורה בעבד שנקנה ע"י כיבוש מלחמה אין סברא שיהיה חייב לעבוד, אבל במוכר עצמו מסתבר שחייב [וביליד בית יל"ע], ולכאו' קשה לומר שחלוקים זמ"ז בגדר החיוב.

לשיטות (רמב''ם) ש'לא תסגיר עבד וכו'' מיירי בע''כ של ישראל שברח מחו''ל לא''י, נראה שאין איסור על העבד לברוח מאדוניו שאל''כ איך מסייעים בידו.

מיהם החולקים בזה על הרמב"ם?

נ''ל הרמב''ן והאב''ע מסבירים שמדובר בעבד של גויים.

זה לא מחלוקת ראשונים זה מחלוקת ת"ק ור' יאשיה בגיטין מה, א [וע"ע מדרש הגדול דברים כג, טז שם נחלקו סתם בזה ללא שמות], ור' אמי פסק כר' יאשיה כמבואר בגיטין שם, וכן פסק הרמב"ם [פ"ח מעבדים ה"י-יא] כר' אמי

שמש כתב:לשיטות (רמב''ם) ש'לא תסגיר עבד וכו'' מיירי בע''כ של ישראל שברח מחו''ל לא''י, נראה שאין איסור על העבד לברוח מאדוניו שאל''כ איך מסייעים בידו.

לכאו' אין זה ראיה, ששם הטעם משום ישיבת א"י. ולד' הרמב"ם עבדים ח' ט' כל עבד יכול לכוף את רבו להעלותו לא"י.
והרי גם להצד שהעבד עצמו אינו חייב לעבוד, מ"מ מסתבר שלאדם אחר לא ראוי לסייעו בבריחתו מהאדון, ועכצ"ל דהטעם משום ישיבת א"י.

אם אין זכרוני מטעני א.א. אורבך במאמרו על העבדות בימי בית שני [נדפס בספרו עולמם של חכמים] מביא שהרבה עבדים ברחו מאדוניהם אשר בארץ אל חו"ל.
אך כמובן איני יודע אם בהיתר או שמא עבדא בהפקירא ניחא [גיטין יג].

שמש כתב:נ''ל הרמב''ן והאב''ע מסבירים שמדובר בעבד של גויים.

וכן רש"י בפירוש הראשון, כתרגומו. אבל לא ראי פירוש הפשט כראי פסק ההלכה.