פורום אוצר החכמה

האם מצאנו היכן שהוא יצר הטוב בבע"ח?

ראיתי את זה , אבל לא ראיתי מקור ליצר טוב, וגם כשדיברו על זה בדרך אגב לא היה לזה ממש ראיות

אבות דרבי נתן פרק ח':

"מעשה בחמורו של רבי חנינא בן דוסא, שגנבוהו לסטים, וחבשו את החמור בחצר, והניחו לו תבן ושעורין ומים, ולא היה אוכל ושותה. אמרו: למה אנו מניחין אותו שימות ויבאיש לנו את החצר? עמדו ופתחו לה את הדלת והוציאוה. והייתה מושכת והולכת, עד שהגיעה אצל ר' חנינא בן דוסא. כיון שהגיעה אצלו, שמע בנו קולה. אמר לו: אבא, דומה קולה לקול בהמתנו. אמר לו: בני פתח לה את הדלת, שכבר מתה ברעב. עמד ופתח לה הדלת, והניח לה תבן ושעורים ומים, והייתה אוכלת ושותה. לפיכך אמרו כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן."

יש לדחות, ששם זה היה בהשפעת הצדיק שהייתה שייכת אליו, וכמו שהאריכו בזה בסה"ק.

עד שאתה שואל על יצר טוב ויצר רע, היה לך לשאול על בחירה.

לכאורה פשוט שאין לה בחירה, שאלתי היתה על יצר טוב שזה משיכה בבהמה לעשות טוב, כמו שכתוב על יצר הרע.
שוב ראיתי שזה מח' המהרש"א והרש"ש בברכות סא., שהגמרא אומרת שבאדם כתוב וייצר עם שני יודי"ן לרמז על ב' יצרים, והגמרא שאלה למה לא כתוב כך גם בבהמה. ולכאו' משמע שבבהמה יש ב' יצרים. וכתב המהרש"א:

אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר כו'. אע"ג דבהמה ודאי לית לה יצ"ט ולא ה"מ למכתב וייצר בב' יודי"ן מ"מ ויצר ביו"ד אחת ה"ל למכתב גבי בהמה לרמוז שיש לה יצה"ר וק"ל

אבל הרש"ש כתב:

עיין רש"א בח"א ותירוצו מגומגם ולעניין קושייתו נ"ל דמה שהיא הולכת בטבע ברייתה שלא להזיק ולסור למשמעת האדם למלאכה ולחרישה ולמשא וכיוצא זה נקרא יצר טוב

ומבואר שהרש"ש הבין בדעת המהרש"א שהתכוון שבבהמה יש ממש יצר רע, ולא רק דחף פנימי להזיק, וא"כ חוזרת השאלה על הבחירה בבהמה.
ויוצא מדברי שניהם שאין לבהמה ממש יצר טוב, אלא רק דחף פנימי, וביצר רע למהרש"א (להבנת הרש"ש) יש, ולרש"ש לכאורה יש רק דחף פנימי.