פורום אוצר החכמה

זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו, כידוע, ובתוס' שם כ' דאם זרק אבן או חץ על הכלי ובא אחר וקדם ושברו פשיטא דחייב דסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו.

ובכן, כלי העומד לפנינו והחץ בדרך אליו, האם אפשר לפרוע בו כעת חוב בעל כרחו של המלווה? למה לא?

א. נחלקו רעק"א והברכ"ש והגרש"ש, האם לכלי שהחץ בדרך אליו יש שווי.
דעת רעק"א, ע"פ הרמב"ן במלחמות, שגם אי נימא דבכה"ג אזלינן בתר תבר מנא, כפי שסובר התוס', סוכ"ס אין לכלי שווי שהרי אף אחד לא יקנה אותו.
אמנם הברכ"ש והגרש"ש פליגי על רעק"א, וס"ל שעד כאן לא אמר הרמב"ן את דבריו, אלא בכלי שנזרק מראש הגג, שנעשה מעשה בגוף הכלי ולכן נחשב כאין לו שווי, אבל בחץ העומד לפגוע בכלי, כיוון שלא נעשה מעשה בגוף הכלי, יודה אפילו הרמב"ן שיש לו שווי.
ב. אך לא הבנתי, כיצד יוכל הלווה להקנות למלווה את הכלי בעל כרחו? אם יצליח להציל את הכלי וקחתו ולתתו למלווה הרי שהשאלה לא מתחילה. ואם לא יצליח, אז הדרך היחידה היא להקנות את הכלי אגב קרקע. ובזה בוודאי שלא שייך לעשות כן אם אין המלווה מסכים, שהרי אין כל חלות לקניין כזה.

הרא"ש לא נחלק על התוס', הרא"ש בעצמו סובר כמו התוס', כפי שמופיע בנימוק"י בשמו, ומה שהביא הקצוה"ח ראייה מקושיית הרא"ש בסוגייה דבהמה שזרקה צרור ברה"ר ושיבר הצרור כלים ברה"י, כבר דחה הנחל"ד את הראייה.
גם מה שהוכיח הקצוה"ח מהנימוק"י הידוע באישו משום חיציו, ידוע לדחות את הראייה בשתי דרכים. והדברים עתיקים וידועים לכל.

ציירתי בחץ הנזרק כנגד הכלי ולא בכלי נופל, כי בזה הרי יותר מסתבר ששוויותו לא פקעה, וגם משום שבזה קל יותר לצייר פירעון שמגיע ממש לידיו של המלווה, אבל הטיל המונחה וכיו"ב בדרך אליו...

לגבי הא דלא יחזיר לו במדבר, האם זה נוהג גם ב'מזיק'?