פורום אוצר החכמה

האם יש פטור של 'דרך רחוקה' גם בפסח שני?

בחיפוש כעת מצאתי רק בישועות מלכו הל' קר"פ פ"א ה"ב שכ' "ונ"ל דהוא הדין בפסח שני אם היה רחוק מירושלים ט"ו מילין פטור מכרת אף דלא קיים מצות עשה דפסח כמו בפסח ראשון כיון דבשעת שחיטה א"א לו לבוא".

עושה חדשות כתב:האם יש פטור של 'דרך רחוקה' גם בפסח שני?

בחיפוש כעת מצאתי רק בישועות מלכו הל' קר"פ פ"א ה"ב שכ' "ונ"ל דהוא הדין בפסח שני אם היה רחוק מירושלים ט"ו מילין פטור מכרת אף דלא קיים מצות עשה דפסח כמו בפסח ראשון כיון דבשעת שחיטה א"א לו לבוא".

בהודעות פרטיות קיבלתי תשובות מחכמי אתרינו. כדלהלן;

נ' דאין פטור דדרך רחוקה בפסח שני, דלא אשכחן בקרא אלא לפסח ראשון, וגם בסברא יש מקום טובא לחלק, דלא פטרוהו מראשון אלא משום דיכול לעשות בשני, וחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, [מיהו שמא תלוי בגדר דין פ"ש האם הוא תשלומין או לא ולעב"כ],
[שו"ר דהנה לישנא דקרא הכי הוא, והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא, ע"כ, ובסוגיא ד' צ"ג מבו' דהאי כי קרבן ה' לא הקריב במועדו קאי אפ"ש, וא"כ י"ל דשמא האי דכתיב והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי' קאי נמי אהא, וצ"ע ולעב"כ],
[ועי' חזו"א זבחים סי' ד' סקי"ז דנסתפק מכח האי סברא דשמא מי שלא יוכל לעשות פ"ש, כגון שרוב ישראל הקריבו בטומאה דליכא פ"ש, ליכא בי' פטור דד"ר כשאינו אנוס ממש וכגון שיכול לבוא בסוסים ופרדים, אלא דהוכיח ממ"ש הר"מ דד"ר פוטר אף בנשים ואף דנשים בשני רשות, ומ"מ עדיין י"ל דעיקר הסברא אמת, וצ"ע],
וכ"נ דנקט במל"מ ריש הל' ק"פ, ובס' פתח הבית (הל' ק"פ פ"ה אות נ"ב), ובמנ"ח מצוה ה' [שכ' דכיון דרוב ישראל רחוקים מירושלים פטורים מפ"ר, וגם מפ"ש כיון דאין רוב ציבור עושים פ"ש, ומשמע דבלא"ה עבדי אע"פ דהם רחוקים],
וכ"נ בתו' ג' ב' שלא תי' דריב"ב הי' פטור משום דרך רחוקה, מיהו יש לדחות דלא ניחא להו בהכי משום שהי' יכול להיות בדרך קרובה,
אבל בצל"ח ע"ד התו' ג' ב' נ' לכאו' דס"ל דאינו חייב בפ"ש.

הרבי מליובאוויטש סבר שיש פטור כזה, ולאחר מלחמת ששת הימים הורה לשומעי לקחו להתרחק מירושלים בעת פסח שני כדי שלא להיכנס לספק.
כתב לו הרב זוין:
בר מן כל דין אני שואל שאלת תם: היכן מצינו דין ד"ר בפ"ש?
לא כתבה תורה ד"ר אלא בפ"ר, ובפ"ש אם לא יכול להגיע בי"ד אייר לירושלים פטור משום אונס ולא משום ד"ר. ונ"מ רבתי, שאם משום ד"ר די בט"ו מיל, אפילו יכול להגיע בסוסים ובפרדים, שנאמר ובדרך לא הי', והלא הי' בדרך, כמבואר בפסחים צ"ד א', אבל אם משום אונס, כל שיכול להגיע בסוסים וכו' אינו אנוס. וא"כ בזה"ז שכל ארץ ישראל אפשר להגיע בו ביום באוטובוסים ומכוניות הנוסעות בלא"ה בכל עת ובכל שעה, אין כאן אונס כלל [וכ"כ רוב האחרונים בנוגע לגדול הבית באבלות שמקום קרוב בימינו, שנתחדשו דרכי נסיעה אין מקום קרוב נקרא עשר פרסאות דוקא, ועיין באנציקלופדי' תלמודית כרך ה ע' קס וציון 48. ואפילו להסוברים שם שלא נשתנה הדין מחמת שינוי המציאות, י"ל שה"ז מפני שעכ"פ נאמר שם הדין על המקום היינו מקום קרוב, אבל בפ"ש אם לא נאמר בו כלל דרך רחוקה, תלוי רק בזה אם יכול להגיע או אינו יכול], וא"כ אין היציאה בפ"ש לד"ר מועיל כלל (ואמנם ד"ז שאין דין ד"ר בפ"ש עוד לא ברור לי, ויש לעיין).
והשיב לו הרבי מליובאוויטש:
מענה תם: במשנה (פסחים צה, א) מה בין פסח הראשון לשני כו'. וברמב"ם (סוף הל' ק"פ) ולא אשתמיט בשום מקום (שראיתי) לומר דתני ושייר דרך רחוקה. וראה ד"ה מה שם.

ראה כאן
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... it#p144899
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... lit#p78761

ייש"כ - ראיית האדמור מחב"ד מתוק מדבש

גל של אגוזים כתב:ייש"כ - ראיית האדמור מחב"ד מתוק מדבש

באורל"צ ג' גם דן אם יש ענין לצאת מירושלים.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

גל של אגוזים כתב:ייש"כ - ראיית האדמור מחב"ד מתוק מדבש

באורל"צ ג' גם דן אם יש ענין לצאת מירושלים.

ולא דן אלא לגבי פסח ראשון, וכן שאר אלו שדנו בזה בזה לא דנו אלא לגבי פסח ראשון ולא לגבי פסח שני, דפשוט להם דבפסח שני אין דין דרך רחוקה.

גל של אגוזים כתב:ייש"כ - ראיית ... מתוק מדבש

ויעו"ש עוד

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:האם יש פטור של 'דרך רחוקה' גם בפסח שני?

בחיפוש כעת מצאתי רק בישועות מלכו הל' קר"פ פ"א ה"ב שכ' "ונ"ל דהוא הדין בפסח שני אם היה רחוק מירושלים ט"ו מילין פטור מכרת אף דלא קיים מצות עשה דפסח כמו בפסח ראשון כיון דבשעת שחיטה א"א לו לבוא".

הרבי מליובאוויטש סבר שיש פטור כזה, ולאחר מלחמת ששת הימים הורה לשומעי לקחו להתרחק מירושלים בעת פסח שני כדי שלא להיכנס לספק.
כתב לו הרב זוין:
בר מן כל דין אני שואל שאלת תם: היכן מצינו דין ד"ר בפ"ש?
לא כתבה תורה ד"ר אלא בפ"ר, ובפ"ש אם לא יכול להגיע בי"ד אייר לירושלים פטור משום אונס ולא משום ד"ר. ונ"מ רבתי, שאם משום ד"ר די בט"ו מיל, אפילו יכול להגיע בסוסים ובפרדים, שנאמר ובדרך לא הי', והלא הי' בדרך, כמבואר בפסחים צ"ד א', אבל אם משום אונס, כל שיכול להגיע בסוסים וכו' אינו אנוס. וא"כ בזה"ז שכל ארץ ישראל אפשר להגיע בו ביום באוטובוסים ומכוניות הנוסעות בלא"ה בכל עת ובכל שעה, אין כאן אונס כלל [וכ"כ רוב האחרונים בנוגע לגדול הבית באבלות שמקום קרוב בימינו, שנתחדשו דרכי נסיעה אין מקום קרוב נקרא עשר פרסאות דוקא, ועיין באנציקלופדי' תלמודית כרך ה ע' קס וציון 48. ואפילו להסוברים שם שלא נשתנה הדין מחמת שינוי המציאות, י"ל שה"ז מפני שעכ"פ נאמר שם הדין על המקום היינו מקום קרוב, אבל בפ"ש אם לא נאמר בו כלל דרך רחוקה, תלוי רק בזה אם יכול להגיע או אינו יכול], וא"כ אין היציאה בפ"ש לד"ר מועיל כלל (ואמנם ד"ז שאין דין ד"ר בפ"ש עוד לא ברור לי, ויש לעיין).
והשיב לו הרבי מליובאוויטש: מענה תם: במשנה (פסחים צה, א) מה בין פסח הראשון לשני כו'. וברמב"ם (סוף הל' ק"פ) ולא אשתמיט בשום מקום (שראיתי) לומר דתני ושייר דרך רחוקה. וראה ד"ה מה שם.

נידון מעניין..
והנה עד עתה סבור הייתי כי אין שום קרבן [ובעצם שום מצוה אחרת] המחייב את מי שבמדינת הים לבוא לארץ ישראל שכן יכול לשלח קרבנותיו ביד אחר וקרבן פסח הלא הוא בדרך רחוקה ופטור, [וכבר דנו האחרונים אם חייב להביא עצמו לירושלים על מנת להתחייב] מלבד קרבן נזיר ומצורע ביום טהרתם שחייב לעמוד בעזרה הוא בעצמו - אולם לפי המובא לעיל מצינו איפוא כי קרבן פסח שני מחייב את כל הנמצאים בכל מקום שהם לבוא לירושלים עיר הקודש משום דלית להו פטורא דד"ר. וקצ"ע דלא מצינו דין זה להדיא?

הטענה מניסן ואייר נלע"ד תמוהה במקצת, וכמו שתאמר שלא אמרו בפירוש שבהמה שהיתה מחוסרת זמן בפסח ראשון כשרה בפסח שני.

גל של אגוזים כתב:אולי לא כדאי לעיין שם.

להקל על מי שאינו רוצה לעיין, ומשמע שכל ה"צחות" ופירכתה לא נכתבו אלא לשבר את האוזן למה שבא אח"כ

למען לא תהיה טעות, כדאי לדעת כי הראשון שהתיר בפשיטות כניסת כלב לביהכ"נ היה הגר"מ פיינשטיין באגרות משה ח"א סי' מה.

מש"כ המשמ"ר לדחות שלא נכתב שזה בניסן וזה באייר אין בו ממש, משום שזה כלול בלשון המשנה אין בין פסח הראשון לשני.

בחפשי קצת באוצר בענין זה, ראיתי ספר בשם 'משנת חיים' על פסחים - סימנים מ-מא - שמאריך בענין זה טובא (ושם דוחה את דברי הנ"ל, ומקיים את הראיה מלשון המשנה).

מצאתי בחו"ב צב: וצה: שדן בזה.

דרומי כתב:בחפשי קצת באוצר בענין זה, ראיתי ספר בשם 'משנת חיים' על פסחים - סימנים מ-מא - שמאריך בענין זה טובא (ושם דוחה את דברי הגרש"מ דיסקין זצ"ל, ומקיים את הראיה מלשון המשנה).

יש"כ, מצו"ב.

דרומי כתב:בחפשי קצת באוצר בענין זה, ראיתי ספר בשם 'משנת חיים' על פסחים - סימנים מ-מא - שמאריך בענין זה טובא (ושם דוחה את דברי הנ"ל, ומקיים את הראיה מלשון המשנה).

ב. המשנת חיים לא מסכים עם הראיה הזו ואציין את מהלך דבריו.
1. המשנת חיים מראש כותב שאין צד ראיה מהמשנה, אלא רק מהתוס' שהרי כתבו תוס' שהמשנה שיירה עוד דברים שהראשון טעון ג' כיתות וביקור והשני לא, והשאלה למה תוס' לא מביא שהתנא שייר גם דרך רחוקה.
2. הוא כותב שאם דרך רחוקה אינו פוטר מפסח אלא שנדחה לפסח שני, אין כל ראייה כלל, (כמו שלא כתוב שפסח שני אין לו תשלומים).
3. הוא כותב שלפי הרמב"ם שנשים בפסח שני רשות, אז לטענתו הרמב"ם סבור שדרך רחוקה לא יוצר דחייה לפסח שני אלא מחדש פטור, ואם תוס' מסכימים עם זה יש שאלה למה תוס' לא כתב שהתנא שייר גם את דרך רחוקה. וגם בהבנת הרמב"ם יש מקום לדון
5. הוא מסיים שאין צד ראיה מהתוס' שתוס' סברו ככל הראשונים שדרך רחוקה יוצר רק דחייה ולא פטור, ונשים שנפטרו משום דרך רחוקה חייבות בפסח שני, ולכן לא שייך שהמשנה תכתוב זאת כמו שלא כתבה המשנה שפסח שני אין לו תשלומים.
כך שבסופו של דבר הוא לא מסכים עם הראיה

דרומי כתב:למען לא תהיה טעות, כדאי לדעת כי הראשון שהתיר בפשיטות כניסת כלב לביהכ"נ היה הגר"מ פיינשטיין באגרות משה ח"א סי' מה.

האגרות משה לא מביא ראיה מהאש שהיתה רבוצה ככלב וטענתו של הגרש"מ היא על הראיה

אגב לגבי הראיה מרבוצה ככלב יש לציין שלעזרה אין להכניס חולין אפילו בעלי חיים טהורים

בתבונה כתב:וגם בהבנת הרמב"ם יש מקום לדון

אשמח להסבר

האם בפסח שני יש איסור אכילה 'שלא למנוייו'?

פשוט שאין הבדל בין הפסחים לענין זה.

ויש דין אחר של הוצאה מחבורה לחבורה, ראה רמב"ם פ"ט ה"א ופ"י הט"ו, שהתחבטו נושאי כליו להבין למה חילק בענין זה בין פסח ראשון לפסח שני, שלכאורה בגמרא משמע שגם בזה שוים פסח ראשון ופסח שני. עיי"ש.

בתבונה"

[size=75]
[quote="דרומי כתב:למען לא תהיה טעות, כדאי לדעת כי הראשון שהתיר בפשיטות כניסת כלב לביהכ"נ היה הגר"מ פיינשטיין באגרות משה ח"א סי' מה.

[/quote]
האגרות משה לא מביא ראיה מהאש שהיתה רבוצה ככלב וטענתו של הגרש"מ היא על הראיה[/size]
[/quote]



כרגיל בכגון דא, ״טענת״ הרש״מ ודעמי׳ אינה ממין הטענה כלל. והדברים שהעתיק - מעולם לא נכתבו.
ובהקדם: הרב כשר ז״ל - נדפס גם בספרו תורה שלמה חט"ו ע' קמז - סבר שאין להכניס כלב הנחי׳ לביהכ״נ, וחיזק דבריו ע״פ דברי החינוך (מ' תקעא) שכתב בטעם איסור הבאת מחיר כלב לבית ה': "שהכלבים ידוע שהם עזי נפש ושמא מתוך חשבו בהן וטבען החזק תחזק נפשו ותקשה ערפו מהנחם על חטאיו כאשר ראוי לו". ועד״ז הביא מכלי יקר תצא כג, יט.
ואף אם מותר להכניס חמור לבית הכנסת, כהוכחת האג״מ או״ח א, מה, מירושלמי מגילה ג, ג - כתב הרב כשר שכלב גרוע מהחמור.
ובמענה אליו - נדפס באגרות קודש יח ע׳ תנה - נזכר בשלילת טעמו של החינוך והכלי יקר מהגמרא ביומא (כא, ב) שבבית שני האש שעל המזבח הייתה רבוצה ככלב ממש. ולפי טעמו של החינוך, "שמא מתוך חשבו בהם ובטבעם תחזק נפשו ויקשה ערפו", כיצד התנוססה בעזרה צורת כלב, הרי הדבר עלול לגרום לאדם להרהר בטבעו השלילי של בעל-החיים! ומכך שלא חששו לזה מוכח שאין בדברים כל איסור.
ולכאורה היה מקום לדחוק את דברי הגמרא הנזכרים לעיל, ולהעמיד שאין הכוונה שהאש הייתה בצורת כלב (בבית שני, או אריה בבית ראשון), אלא מהו אופן רביצת האש, שבבית ראשון האש הייתה רבוצה כאריה, כלומר, האש דלקה באופן שהלהבות היו בגובה אחיד, ולא קפצה ועלתה, וזאת בהתאם לנאמר בתורה (בלק כד, ט) "רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו". מה שאין כן בבית שני, אז האש רבצה ככלב שקופץ ומתזז ממקום למקום. אבל אין לפרש כן, שהרי אנו מוצאים שבבית המקדש היו גם צורות ממשיות של אריה וכלב, וכפירוש רש"י (יומא, שם) "גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה... הייתה דומה לארי רובץ". ובזהר (ח"ג. ריא, א) בתקוני זהר תקון כ"א (סב, ב) ועוד, דחמאן דיוקנא דאריה וכלב. עכת״ד בעיבוד קל.
הנה כי כן, שמעולם לא נזכר להוכיח משם להתיר הכנסת כלב. וההיתר יסודו בד׳ האג״מ שמותר להכניס חמור. ורק לטענת הרב כשר שכלב גרע טפי מחמור שמא יחשוב בה, ושלכן נאסר מחיר כלב - הביא באגרות קודש מגמרא שהי׳ צורת כלב ממש בביהמ״ק. וסיים עלה בדרך את״ל: ״ואת״ל - הרי זוהי גם ראי׳ שאין איסור בהבאת כלב לביהכ״נ״.

עיין בטעמא דקרא (מהדורת תשע"ג עמוד קסו) שהוכיח מזה שלא עלה עזרא ו' שנים אחר שנבנה הבית. שמוכח שפטור גם מפסח שני. עיי"ש. ועיין במשמר הלוי קידושין עמוד תרעט מה שדן בדבריו.