בדברים דלהלן כתוב יסוד מקורי ,האם הוא מוכר ממקומות אחרים?
שעורי דעת חלק ב - מעלות התורה שעור ח
השאלה היא אחד מעקרי החכמה, והיא היא הדרך המובילה לידי ברור ההלכה ולבונה. רק ע"י תשובה הבאה על שאלה נכונה, ויישוב של קושיא, יורדים לידי עמקא של הלכתא והישג הענין. עקרי החדושים נולדים בעיקר ע"י ההתעכבות על כל דבר ולא לעבור על שום ענין בלי התבוננות. אף הדברים הנראים כפשוטים וכמובנים, פותחים שערי חכמה ע"י השאלה. החוקר דבר לאמתו יעמוד גם על הפשוט, וימצא בו טעמים אשר לא נשערו ודרכים חדשות נסולות לפניו. באותה המדה שהגיע האדם למדרגה רמה, גבולי ה"פשוט" ו"שאינו - פשוט" בטלים לפניו. שימת הלב אל הקטנות כמו אל הגדולות אינה דרישת המוסר לבד, כי אם יש לחשבה לראש ויסוד גם בהישג החכמה. את הכלל הזה הורו לנו חז"ל בדיני הפסח. תחלת הספור של יציאת מצרים באה בתור שאלה, ואפי' שני תלמידי חכמים שיודעים בהלכות פסח שואלים זה לזה, ואם לאו הוא שואל את עצמו. למדונו בזה חז"ל, כי למען ראות נכוחה צריך לשאול שאלה וע"י לבא לידי הבנת הענין ולהרגשת הענין שיש בו. השאלה היא באמת יסוד בכל התורה כלה, אלא היא נקבע ביחוד במצות ספור יציאת מצרים בתור הלכה. כי כל הלמודים והתורות המוסריות הנצרכות לכלל התורה ומצוותי', נקבעו להן כל אחת באחת מן המצוות כחלק מן אותה המצוה, ויש לה במצוה זו אפי' חקי משפטי, כגון הענין הכללי של עשית משמרת למשמרת שהוא בכל התורה ונמסר לחכמים, ונקבעה במצות הנזירות בתור הלכה. כמו כן הדור מצוה הוא אחד הדינים המעכבים במצות ד' מינים. וכן לפנים משורת הדין שהוכנסה בכלל שורת הדין בענין בר מצרא, וכדומה לזה בכמה מצות.