ניחום תוך ג ימים לקבורה

[איתן נוי]

האם דיברו בפורום בנושא הנ"ל?

[מעיין]

viewtopic.php?f=73&t=49749&p=624867&hilit=%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%9A#p624867

[איתן נוי]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=73&t=49749&p=624867&hilit=%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%9A#p624867

מה זה נוגע לנושא הנ"ל?

[לבי במערב]

ראה באמצע ההודעה.

[יש תקוה]

כתב הרב מנחת שמואל (הג"ר שמואל כשרכמאן שליט"א רב קהילת הספרדים באטלנטא ארה"ב. ח"א חיו"ד סי' י"ח. עמ' שצא) בשם שו"ת טוב טעם ודעת (מהד' ג' ח"ב סי' י') שכתב שיש שנוהגין שלא לילך לנחם בג' ימים ראשונים. ומשמע מדבריו שם שביום הג' עצמו מנחמין דמקצת היום ככולו. ובדעת תורה (סי' שע"ו) כתב, שמוכח ממדרש תנחומא שאין לנחם בג' ימים ראשונים. אבל מש"ס שלנו משמע דמנחמין ע"ש.
והטעם על זה, כתב בס' תורת אדם (להרמב"ן ד"ה אמר) דאינו דין שיבקש האבל נחמה תוך גי"ר ע"ש. ובס' פני ברוך (עמ' קכד) מביא מס' גשר החיים (פ"כ סי' ה' אות ה') שכתב ג"כ טעם להמנהג. אבל בס' כל בו מובא שכמה גדולים אדרבה דקדקו לילך בגי"ר שאז המנחמין מועטין. ע"כ. ושם עמ' (297) כתב שהאבלים עצמן ינחמו זה את זה. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תרצא) בשם הגה"צ הרא"מ מגור זצ"ל. עכ"ד.
וכטעם הרמב"ן, כן הובא בחוט השני (ענינים שונים אבילות סי' שע"ו סקי"ב אות ג'). וע"ע להגר"א חנניה ע"ה בשו"ת שערי יושר (ח"ג חיו"ד סי' כ"ג אות ב') מש"כ גבי מקצת היו ככולו לנידון זה.
וע"ע בתשובות והנהגות (ח"ג סימן שעז) שכתב:
"...לפי זה נראה שודאי מעיקר הדין מצות גמ"ח עם האבלים וגם לנפטר היא ג"כ תוך ג' ימים הראשונים, ואולי זו מצוה טפי כיון שאז הדין בתוקף, אבל כיון שאין מקפידין כדין לדבר דברי ניחום כמצותה, דוחין עכ"פ לאחר שלשה שאז אין את המצוה לעוררו לבכי, משא"כ תוך שלשה הנה כשמרבה בסיפורים ודברי הבל הרי מבטלו ממצותו להתאבל ולבכות והעונש חמור טפי, ולכן המנהג להמתין עד אחרי שלשה אם לא בא כדי לעוררו לבכי ואבל" עש"ב.

אמנם בתורת החיים פנחסי (פ"י ה"י) כתב שאין להקפי בכך וציין לגמ' כתובות ח ע"ב, ולספר חיים וחסד (פנחסי. פ"י אות ב').
והכי איתא התם:
כי הא דרב חייא בר אבא מקרי בניה דריש לקיש הוה, ואמרי לה: מתני בריה דריש לקיש הוה, שכיב ליה ינוקא; יומא קמא לא אזל לגביה, למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמניה, אמר ליה: קום אימא מלתא כל קביל ינוקא. ע"כ.
מוכח בהדיא דשרי לנחם תוך ג' ימים. (וכנראה זוהי הראייה שכתב הדעת תורה). ע"כ.
וכנראה שהכל לפי העניין.

[איתן נוי]

ראה באמצע ההודעה.

תודה.
להבא אם ניתן מבחינה טכנית נבקש למקד את המיקום.

[לבי במערב]

להבא אם ניתן מבחינה טכנית נבקש למקד את המיקום.

לא ניתן. אך אפשר פשוט לצטט את הקטע הרלוונטי, ולקשר למקורו.

[איתן נוי]

להבא אם ניתן מבחינה טכנית נבקש למקד את המיקום.

לא ניתן. אך אפשר פשוט לצטט את הקטע הרלוונטי, ולקשר למקורו.

שפיר דמי. יש"כ

[איתן נוי]

כתב הרב מנחת שמואל (הג"ר שמואל כשרכמאן שליט"א רב קהילת הספרדים באטלנטא ארה"ב. ח"א חיו"ד סי' י"ח. עמ' שצא) בשם שו"ת טוב טעם ודעת (מהד' ג' ח"ב סי' י') שכתב שיש שנוהגין שלא לילך לנחם בג' ימים ראשונים. ומשמע מדבריו שם שביום הג' עצמו מנחמין דמקצת היום ככולו. ובדעת תורה (סי' שע"ו) כתב, שמוכח ממדרש תנחומא שאין לנחם בג' ימים ראשונים. אבל מש"ס שלנו משמע דמנחמין ע"ש.
והטעם על זה, כתב בס' תורת אדם (להרמב"ן ד"ה אמר) דאינו דין שיבקש האבל נחמה תוך גי"ר ע"ש. ובס' פני ברוך (עמ' קכד) מביא מס' גשר החיים (פ"כ סי' ה' אות ה') שכתב ג"כ טעם להמנהג. אבל בס' כל בו מובא שכמה גדולים אדרבה דקדקו לילך בגי"ר שאז המנחמין מועטין. ע"כ. ושם עמ' (297) כתב שהאבלים עצמן ינחמו זה את זה. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תרצא) בשם הגה"צ הרא"מ מגור זצ"ל. עכ"ד.
וכטעם הרמב"ן, כן הובא בחוט השני (ענינים שונים אבילות סי' שע"ו סקי"ב אות ג'). וע"ע להגר"א חנניה ע"ה בשו"ת שערי יושר (ח"ג חיו"ד סי' כ"ג אות ב') מש"כ גבי מקצת היו ככולו לנידון זה.
וע"ע בתשובות והנהגות (ח"ג סימן שעז) שכתב:
"...לפי זה נראה שודאי מעיקר הדין מצות גמ"ח עם האבלים וגם לנפטר היא ג"כ תוך ג' ימים הראשונים, ואולי זו מצוה טפי כיון שאז הדין בתוקף, אבל כיון שאין מקפידין כדין לדבר דברי ניחום כמצותה, דוחין עכ"פ לאחר שלשה שאז אין את המצוה לעוררו לבכי, משא"כ תוך שלשה הנה כשמרבה בסיפורים ודברי הבל הרי מבטלו ממצותו להתאבל ולבכות והעונש חמור טפי, ולכן המנהג להמתין עד אחרי שלשה אם לא בא כדי לעוררו לבכי ואבל" עש"ב.

אמנם בתורת החיים פנחסי (פ"י ה"י) כתב שאין להקפיד בכך וציין לגמ' כתובות ח ע"ב, ולספר חיים וחסד (פנחסי. פ"י אות ב').
והכי איתא התם:
כי הא דרב חייא בר אבא מקרי בניה דריש לקיש הוה, ואמרי לה: מתני בריה דריש לקיש הוה, שכיב ליה ינוקא; יומא קמא לא אזל לגביה, למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמניה, אמר ליה: קום אימא מלתא כל קביל ינוקא. ע"כ.
מוכח בהדיא דשרי לנחם תוך ג' ימים. (וכנראה זוהי הראייה שכתב הדעת תורה). ע"כ.
וכנראה שהכל לפי העניין.

יפה מאוד חזק וברוך.
וכמ"ש בטוטו"ד (קלוגר סימן רל"ט) שכתב במסקנא דדינא: "ויש להקל בזה, כן נראה לפענ"ד נכון לדינא". וכן העתיקוהו רבים שו"ת מגן שאול (קצנלבוגן-סימן סט) וזתכ"ד: "אלא שמע מינה דליתא למנהג זה מצד דינא דגמרא והשו"ע, ואולי ע"פ איזה מספרי קבלה נתיסד זה, אך ע"פ הנגלות הגמ' והשו"ע שאנו הולכין אחריו ע"פ מנהגי ישראל הקבועין אין אנו שומעין למנהג זה".
וכן היה מורה ובא הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל וכ"כ משמו התשובות והנהגות הנ"ל.
וכ"כ בזכרון יצחק (טהרני- פי"ט ס"ב). וכ"כ מרן מלכא הגרע"י זצ"ל חזו"ע (אבילות ג' עמ עא) וז"ל: נקט לש"ק של רבינו הרמב"ם "בכל יום יום משבעת ימי האבל באים בני אדם לנחמו (הרמב"ם הל' אבל פי"ג ה"ב). ומבואר מדבריו שאף בשלושת הימים הראשונים באים המנחמים לנחמו. ויש נוהגים ללכת רק אחר שלשה ימים ואינו מנהג ותיקין". עכ"ל.
אה"נ שאין להקפיד ולכעוס על מי שלא יבוא לנחם תוך ג' ימים הראשונים וכפי שחתם בחזו"ע הנ"ל: "ומי שקשה לו לנחם אח"כ ורוצה להקדים לנחמו ביום הראשון או השני שפיר דמי".

[מעיין]

ז"ל חשב האפוד ח"ג סי' צ"ח [שציינתי שם בקצרה באמצע ההודעה]
נהוג עלמא בתנחומי אבלים שמהדרים ללכת לנחם את האבל אחר ג' ימים והי' תמיד פשוט בעיני שאין לזה שום מקור, עד שבמקרה מצאתי בספר האלשיך הקדוש בפרשת וישב על הפסוק ויקרא יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וכתב על זה האלשיך וז"ל, ולא ערבו אל לבם בניו ובנותיו לנחמו מיד כי ראו כי גדל הכאב מאד עד שיתאבל על בנו ימים רבים שהוא לפחות ימים שנים רבים שלשה אז ויקמו כולם לנחמו עכ"ל. והנה אע"פ שלא מצינו מקור בהלכה שיהי' ענין לא ללכת לנחם את האבל לפני שלשת ימים מצאנו באגדה דהיינו בספרו של האלשיך הקדוש שיש בזה עדיפות לנחם את האבל רק אחרי שלשת ימים.
ובעת עסקי בכתיבת דבר זה עלה בדעתי לחפש בספר משמרת שלום הלכות שמחות אולי אמצא שם דבר מה בזה, ואמנם כן מצאתי באות נ' סימן י"ב שכתב וז"ל, עיין טו"ט מהדו"ג ח"ב סוס"י רל"ט דנהגו דאין מנחמין אבל עד יום ג' דכלו ימי הבכיה דמקצת היום ככולו ועיין בספר דעת ומזימה שכתב מקור לזה מדברי המד"ר ויקרא עד ג' ימים תוקפו של אבל שצורת הפנים ניכרת, ופי' היד משה דהוה כמו חי ואין מקבלין תנחומים ע"ש. והנה אחר כל זאת הוספה חשובה לזה, היא מה שמצאתי בספר האלשיך.