פורום אוצר החכמה

כתב במשנה ברורה סי' תמ"ג סקי"ז:
"כתב ח"י דגן שנתחמץ ועבר עליו הפסח ונזרע גדוליו מותרין דגדולין הוי כחליפין, ובספר מקור חיים חולק עליו ודעתו דגדולין גרע מחליפין ולכו"ע אסור ועיין בתשובת ח"ס או"ח סימן ק"ד" עכ"ל.

ואני בשאלתי:
במקרה שמשתמשים למצות בקמח חיטה שגודלה בארץ, האם בודקים אצל החקלאי, שזרע וגידל את החיטה למצות, שאכן זרע את שדהו בזרעי חיטה שנמכרו במכירת חמץ?
והרי, לדוגמא, איכא למיחש ל"מצומחין", וכפי שכתב בשעה"צ סי' סי' תנ"ג ס"ק כ"ה, "דרוב דגן מצוי בהם קצת מצומחים".
ומה יעשו אלה שמחמירים שלא להשתמש בחמץ שנמכר?

זה חשש דחשש דחשש, ורק אם מישהו תופס את כל החומרות האפשריות.

HaimL כתב:זה חשש דחשש דחשש, ורק אם מישהו תופס את כל החומרות האפשריות.

לצערי לא הבנתי, למה זה "חשש דחשש דחשש"? ואם יבאר דבריו יוקל עלי.
לפי מיטב ידיעתי מקפידים לקחת חיטים למצות מיבול הארץ.
ולרוב דגן שיש בו מקצת "מצומחים" - חיישינן, כדאיתא בשעה"צ שהבאתי לעייל. ועיין עוד בשו'ע סי' תנ"ג סעיף ג' ברמ"א, במשנ"ב ובשעה"צ שם.
ואחר שיש רוב כזה, צריך לברר האם יש ביטול או לא, כדאיתא ברמ"א שם.
ואם לא בדקו אם יש ביטול, לכה"פ היה צריך למכור במכירת חמץ את זרעי החיטה שעומדים לזרוע בשדה.
ואם לא מכרו, ולא בדקו, הרי שיש בידינו לכה"פ "ספק מצומחים", ואסור כדאיתא במשנ"ב שם בס"ק כ', ויש מחלוקת הפוסקים אם מותר להנות מגידולי חמץ, ולא נראה שהמשנ"ב הכריע בזה להקל. ראה לעייל.
(ואולי נכונים דבריך לגבי המחמירים שלא לאכול חמץ שנמכר, אך גם זה צ"ע, כי מי שסובר שהמכירה בכלל לא מועילה, מה יענה על שאלה זו?)

ואם תבאר דבריך, אשמח גם שתתייחס לשאלה למה שאלה זו קלה יותר משאר החומרות הגדולות שנפסקו להלכה וגם שנהגו בהן "ישראל קדושים" בפסח בכלל ובמצות בפרט.

כמה שאלות שיש לברר:
א. האם חיטין מצומחות יש בהן איסור חמץ שעבר עליו הפסח (הרבה דברים נאסרו מחשש חמץ בתוך הפסח ולא אחריו)?
ב. האם הן יכולות להיזרע ולהצמיח, או שאם הן החמיצו לפני פסח - אז הן ירקיבו עוד לפני עונת הזריעה ולא יצמיחו?
ג. מהו גדר הביטול לספק חמץ שעבר עליו הפסח (דהיינו ספק דרבנן)? יש איסורין דרבנן שבטלים ברוב.

אליהו בן עמרם כתב:

HaimL כתב:זה חשש דחשש דחשש, ורק אם מישהו תופס את כל החומרות האפשריות.

לצערי לא הבנתי, למה זה "חשש דחשש דחשש"? ואם יבאר דבריו יוקל עלי.

כי אתה תופס כאן את כל החומרות, גם של מי שסובר שגידולי חמץ אסורים, גם של מי שאומר שברוב דגן יש בהם מקצת מצומחים. גם שאין בזה דין של ביטול ברוב (שהרי לכו"ע מותר לטחון את החיטים קודם הפסח, מפני שנתבטלו ברוב הכשרים, ולפי הנחתך, לאחר הפסח כבר לא יועיל ביטול ברוב לזורעם ביחד), וגם אולי לא מועילה המכירה. ונניח שלכתחילה ראוי לחשוש ולברור המצומחים לאחר הפסח לפני הזריעה, אבל אתה תוהה האם ראוי להחמיר בדיעבד, שכבר הלחם נמצא על המדף.

ואגב, מי אמר שהנחת המציאות הנ"ל, של רוב דגן יש בו מקצת מצומחים ,שייכת גם בימינו?

עזריאל ברגר כתב:כמה שאלות שיש לברר:
א. האם חיטין מצומחות יש בהן איסור חמץ שעבר עליו הפסח (הרבה דברים נאסרו מחשש חמץ בתוך הפסח ולא אחריו)?
ב. האם הן יכולות להיזרע ולהצמיח, או שאם הן החמיצו לפני פסח - אז הן ירקיבו עוד לפני עונת הזריעה ולא יצמיחו?
ג. מהו גדר הביטול לספק חמץ שעבר עליו הפסח (דהיינו ספק דרבנן)? יש איסורין דרבנן שבטלים ברוב.

על ראשון ראשון:
א. "מצומחים" הווי חמץ גמור, כפי שכתב במשנ"ב בסי' תנ"ג ס"ק י"ז. וממילא נאסרו אחר הפסח באכילה והנאה.
ב. צריך לדעת את המציאות בזה.
ג. אמנם יש ביטול ב"חמץ שעבר עליו הפסח", אך גבי דגן "מצומחים" לכאורה הווי איסור שנולד בתערובת, ולא נפל אליה לאחר שנתחמץ, ובזה לפי מיטב ידיעתי איכא שיטת המרדכי בחולין שאומר שאין בזה ביטול ברוב. אם כי איני יודע אם נפסקו דבריו להלכה. (אם כי נראה מדברי הרמ"א בסי' תנ"ג שכתב שיכולים להתבטל בשישים, משמע לכאו' שלא חש לשיטת המרדכי בזה, כי הרי איירי ב"מצומחים" שנולדו בתערובת לכאורה, וצ"ע)
ובמשנ"ב סי' תנ"ג ס"ק כ' כתב שאם בוודאי לא נתבטלו ה"מצומחים" בשישים, אז אם עבר הפסח ולא ביערם, ימכרם לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו. משמע שהם אסורים בהנאה. ולכאורה דין "גדולי" חמץ תלוי אם יש איסור הנאה או לא.
וצ"ע מה הדין בספק אם נתבטלו (כגון בנידון דידן), שנאסרו, האם גם נאסרו בדין "חמץ שעבר עליו הפסח"? (וזה בעצם מש"כ מר)

ולהוסיף בספיקות: מתי בדיוק נולד הספק לגבי תערובת ה"מצומחים". בשעת היווצרות ה"מצומחים", או רק לאחר שנזרע בשדה וצמח? (והאם אין זה "קבוע"?)

בכל מקרה, כל זה דיונים על "בדיעבד", אך האם כל זה לא מחייב שהחקלאי או יצרן הזרעים ימכור את החמץ שלו, לכה"פ לכתחילה.