עזריאל ברגר כתב:כמה שאלות שיש לברר:
א. האם חיטין מצומחות יש בהן איסור חמץ שעבר עליו הפסח (הרבה דברים נאסרו מחשש חמץ בתוך הפסח ולא אחריו)?
ב. האם הן יכולות להיזרע ולהצמיח, או שאם הן החמיצו לפני פסח - אז הן ירקיבו עוד לפני עונת הזריעה ולא יצמיחו?
ג. מהו גדר הביטול לספק חמץ שעבר עליו הפסח (דהיינו ספק דרבנן)? יש איסורין דרבנן שבטלים ברוב.
על ראשון ראשון:
א. "מצומחים" הווי חמץ גמור, כפי שכתב במשנ"ב בסי' תנ"ג ס"ק י"ז. וממילא נאסרו אחר הפסח באכילה והנאה.
ב. צריך לדעת את המציאות בזה.
ג. אמנם יש ביטול ב"חמץ שעבר עליו הפסח", אך גבי דגן "מצומחים" לכאורה הווי איסור שנולד בתערובת, ולא נפל אליה לאחר שנתחמץ, ובזה לפי מיטב ידיעתי איכא שיטת המרדכי בחולין שאומר שאין בזה ביטול ברוב. אם כי איני יודע אם נפסקו דבריו להלכה. (אם כי נראה מדברי הרמ"א בסי' תנ"ג שכתב שיכולים להתבטל בשישים, משמע לכאו' שלא חש לשיטת המרדכי בזה, כי הרי איירי ב"מצומחים" שנולדו בתערובת לכאורה, וצ"ע)
ובמשנ"ב סי' תנ"ג ס"ק כ' כתב שאם בוודאי לא נתבטלו ה"מצומחים" בשישים, אז אם עבר הפסח ולא ביערם, ימכרם לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו. משמע שהם אסורים בהנאה. ולכאורה דין "גדולי" חמץ תלוי אם יש איסור הנאה או לא.
וצ"ע מה הדין בספק אם נתבטלו (כגון בנידון דידן), שנאסרו, האם גם נאסרו בדין "חמץ שעבר עליו הפסח"? (וזה בעצם מש"כ מר)
ולהוסיף בספיקות: מתי בדיוק נולד הספק לגבי תערובת ה"מצומחים". בשעת היווצרות ה"מצומחים", או רק לאחר שנזרע בשדה וצמח? (והאם אין זה "קבוע"?)
בכל מקרה, כל זה דיונים על "בדיעבד", אך האם כל זה לא מחייב שהחקלאי או יצרן הזרעים ימכור את החמץ שלו, לכה"פ לכתחילה.