פורום אוצר החכמה

כתב הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה, שבתחילה היו עובדים לכוכבים ומזלות, כיון שהם שליחם של המקום, וחשבו שראוי לעבוד אותם. ואח"כ שכחו מהקב"ה ואמרו שהכוכב והמזל הוא האל.
לפי זה יש לחקור האם עיקר איסור עבודה זרה הוא שכחת הבורא והמרת כבודו, והאיסור לעבוד לכוכבים ומזלות, אע"פ שיודע שהם שלוחי הבורא, אינו אלא כדי שלא יבוא לשכוח מהבורא. או יש איסור בעצם גם על עבודת כוכבים ומזלות אפילו שהאדם יודע שאין הם אלא משרתי הבורא.

יעויין בהרחבה במאמרי הרב איידנסון בעניין בגליונות האחרונים של ירחון האוצר

החקירה תיתכן כמובן רק על טעמא דקרא. הלכתית ברור שמדובר בגופה של עבודה זרה האסורה באיסור סקילה.

אבל גם חקירה זו איני יודע כיצד תתכן, הלוא כל הנברא לכבודו ברא. וברור שעצם עבודת זולת היא כבר פגם ביחודו.

מקדש מלך כתב:הלוא כל הנברא לכבודו ברא. וברור שעצם עבודת זולת היא כבר פגם ביחודו.

לפי הבנתם של עובדי ע"ז אין זה שונה מכבוד הניתן לאדם שצריכים לו.
ועוד הם מבינים שבכך שהם מכבדים את שמשיו של הבורא יש בכך כבוד עבורו.

עקביה כתב:

מקדש מלך כתב:הלוא כל הנברא לכבודו ברא. וברור שעצם עבודת זולת היא כבר פגם ביחודו.

לפי הבנתם של עובדי ע"ז אין זה שונה מכבוד הניתן לאדם שצריכים לו.
ועוד הם מבינים שבכך שהם מכבדים את שמשיו של הבורא יש בכך כבוד עבורו.

יש להוסיף מאמר חז"ל: 'הדבק לשחוור וישתחוו לך'.

מקדש מלך כתב:החקירה תיתכן כמובן רק על טעמא דקרא. הלכתית ברור שמדובר בגופה של עבודה זרה האסורה באיסור סקילה.

האור החיים שואל, למה הקב"ה אמר למשה לך רד רק ביום שלאחרי עשיית העגל. אם נאמר שבתחילה כשעשו העגל רק התכוונו לעבוד לשליח המקום, ורק ביום שלמחרת המירו כבודם, מתורץ קושית האור החיים.

תוכן כתב:

עקביה כתב:

מקדש מלך כתב:הלוא כל הנברא לכבודו ברא. וברור שעצם עבודת זולת היא כבר פגם ביחודו.

לפי הבנתם של עובדי ע"ז אין זה שונה מכבוד הניתן לאדם שצריכים לו.
ועוד הם מבינים שבכך שהם מכבדים את שמשיו של הבורא יש בכך כבוד עבורו.

יש להוסיף מאמר חז"ל: 'הדבק לשחוור וישתחוו לך'.

לכל ההבנות הללו הרמב"ם קורא "טעות גדולה ונבערה". הטעות ה"נבערה" היא לא רק שלא חשבו על התוצאה בהמשך.

והרי זהו היסוד החמישי, שאין ראוי לחלוק כבוד לכל נברא זולתי הקב"ה. דו"ק שהיסוד איננו איסור עבודה זרה שבתורה, אלא עצם העובדה ש"אין ראוי", לחלוק להם כבוד ולעובדם.

תוכן כתב:כתב הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה, שבתחילה היו עובדים לכוכבים ומזלות, כיון שהם שליחם של המקום, וחשבו שראוי לעבוד אותם. ואח"כ שכחו מהקב"ה ואמרו שהכוכב והמזל הוא האל.
לפי זה יש לחקור האם עיקר איסור עבודה זרה הוא שכחת הבורא והמרת כבודו, והאיסור לעבוד לכוכבים ומזלות, אע"פ שיודע שהם שלוחי הבורא, אינו אלא כדי שלא יבוא לשכוח מהבורא. או יש איסור בעצם גם על עבודת כוכבים ומזלות אפילו שהאדם יודע שאין הם אלא משרתי הבורא.

כמדומני שבמורה נבוכים אכן מבואר שהאיסור עבודה זרה הוא כעין גזרה אטו שלא ישכחו את השם יתברך (ומשמע קצת מזה שאינו בעצם בעייתי), יבאו היודעים...